בּבּדַאייי ... אני חושבת שהבן הגדול
שלי היה אז בן 8 והשני בן 6 ... וזה היה שנים רבות לפני תקופת הקיבוץ ... הם זוכרים את זה עד היום ... חייבת לספר לכם, שבזכות אמי ז"ל ששמרה עבורי דברים חשובים מימי ילדותי, יש לי ציורים שציירתי בכתה א' עם המילים הראשונות ... ואת ספר הזכרונות שקיבלתי לבת-מצווה ובו זכרונות מהחברות הטובות ביותר ומהמורה... בהזדמנות הקרובה אכתוב לכם אותם... איזו תמימות, איזו נאיביות, פשוט מקסים ... איזה ילדות טובות ו
פטריוטיות היינו ...
לפני ראש השנה הכינה בתי ברכת שנה טובה בצורת תפוח-עץ עבור הבן ה"גדול" (בן השנתיים וחצי) לחגיגה בגן... יומיים לפני כן היתה אצלי ואמרה שסיפרה לגננת שהיא קיבלה את ההשראה מברכה שפעם הכינותי לה ביחד עם הבנים (כשהיתה עדיין בגן) בצורת תפוח עץ שציירנו, חתכנו בו פינה בגודל רבע מהתפוח כמעט שהסתיימה קצת לפני המרכז... צרפנו לו עיגול מאחוריו - טיפ טיפה יותר קטן ובו כתבנו לה 4 ברכות מקושרות לשנה החדשה... את העיגול הקטן חיברנו מאחורי התפוח ע"י "לחצנית" במרכז כדי שיוכל להסתובב ... ממש מתוק ומקסים ומלא השראה... כששמעתי את זה, ניגשתי למרפסת שם נמצא שולחן הכתיבה הישן של הילדים והוצאתי לה מהמגירה את הברכה ההיא... היא לא ידעה את נפשה מרוב אושר ... כמובן שלקחה את זה להראות בגן של הילד וכולם לא חדלו להתפאל מהרעיון והביצוע ... וכולו היה בקוטר של אולי 5-6 ס"מ ... איך שאם מצליחים לעורר בי ולהוציא ממני את הזכרונות הנהדרים האלה ...