פתחו פנאי פלוס!!!
כתבו על טוקיו הוטל 2 כתבות: "חלודים בטוקיו" עמוד 13: "נמרוד דביר הרגיש זקן בהופעה של טוקיו הוטל" "יום שבת, עשר בערב. אני עומד במרכז הקהל שדוחס את אולם 1 בגני התערוכה ומביט בבילי (ככה הם רשמו)קאוליץ הסולן של טוקיו הוטל, מרביץ קצת נשיות גרמנית. לידי עומדת אנה ,בלונדינית בת 17 ש"מעריצה מעריצה מעריצה!" את בילי ומוכנה לעשות לו עכשיו חופן ילדים (וגם לי. כנראה זה מה שמקנה לך כרטיס חינם) מכל הכיוונים נשמעות צווחות ,התעלפויות וגעיות בכי שרק מתגברות אל מול נפנופי השיער התכופים של ה-בילי. הטלפונים הניידים מורמים למעלה , הלבבות עם " בילי, יו סטול מיי הארט" מתנפנפים כתרנגולות בלול והקהל, שמורכב ברובו מנערות בגיל הטרום טמפקס,באקסטזה של ממש . ואני עמד שם עם 25 שנותיי (פחחחח) (זה רשום בכתבה ככה) ,המצלמה הדיגיטלית (פחחחחחח) וחוסר הבנה לסיבה למה חבורת הארים האלו הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לפלנטה (פחחחח בריבוע) ובעיקר מרגיש זקן לאללה. כנראה שזה המצב-עוד לא הגעתי לגיל בו שוחכים את ההופעות של נו דאוט בסינרמה וכבר קם להורגנו דור חדש של זבי חוטם אלה שאלופים ב"אייסי"( לטובת קוראינו הבגירים: קיצור לתוכנת המחשב הפופולרית "איי.סי .קיו.") מבינים מה זה "אימו" (תת תרבות הדוגלת בהתנהלות חיים דיכאונית ומיוסרת) ואפילו יודעים לדבר גרמנית. גרמנית! חוץ מלדקלם את כל המילים של השירים הם גם הקפידו על קוד לבוש מוקפד(פוני סמי מטופש,צמידי משבצות,כאלה). ואדיקות לאג'נדה של הלהקה-רגישות,אהבה,עצב אבל עם קורטוב רוק'נ'רול. לנו היה כזה סופיסטייקשן כשהיינו בגילם? כנראה שכן, רק שאנחנו פרקנו אותו על הנינטדו וכוח המחץ במקום אחד על השני בפייסבוק. ואולי בעצם כוח המחץ נשאר כוח המחץ. כשאני יוצא מההופעה אני רואה שהמעריצים הקטנים , שרק לפני רגע עוד הזילו דמעה צחה ופטפטו על אהבה גרמנית טהורה, הספיקו גם לשבור את דלת הזכוכית של המקום, טינפו את המקום כחירייה ביום עבודה והשאירו אחריהם קשקושים וציורים על קירות גני התערוכה ,ברמה שגורמת לכיכר רבין פוסט נוער הנרות להיראות צחורה כיונת השלום. אז קאט דה בולשיט. אוקיי? אני אולי לא יודע גרמנית ולא מבין אימואית ,אבל לפחות ממרומי גילי אני כבר יודע שנדרשות שעות של קרצופים כדי למחוק את הקשקושים האלה מהקירות." הכתבה השנייה באותו עיתון: עמוד 24 "טוקיו ולישון": "יום שישי 14:00 נתב"ג . להקת הרוק טוקיו הוטל נחתה בארץ ישר לזרועותיהם של עשרות מעריצי אימו חיוורים בסקיני ג'ינס ופן. וממש כמו מדונה , גם הם חמקו מקומת החניון של המלון היישר לחדריהם, שם הסתגרו עד שבת בבוקר יחד עם 12 מגשי פיצה ברי מזל. בניגוד לביקורי המגה סלבז שנחתו במחוזותינו לאחרונה , הגרמנים ויתרו על גינוני הכוכבים ודרשו אספקה שוטפת של: פאנקייקים,ואפל בלגי,סוכריות,יוגורטים,לחמים ומאפינז,דבש, ריבה, חמאת בוטנים, נוטלה,פירות,ירקות חתוכים עם מטבלים,חרדל,מיונז וסלטים. עוד הם דרשו שבחדר ההלבשה ובאוטובוס יחכו להם: שוקולדים על כל צורותיהם(?), סוכריות גומי, קרקרים, קולה ודיאט קולה,אייס טי, מיצים, רדבול, בקבוקי יין וחלב. מי שהצליח לסיים את הרשימה בלי להקיא,ודאי ישמח לדעת שבצהרי יום שבת , רק כמה שעות לפני המופע שלהם, נפגשה הלהקה עם מעריצות שחיכו מחוץ למלון כדי לחתום לכולם ומיד עלו על וואן (של מעשנים!) שהזמינו ויצאו לטיול בירושלים ,אותו קינחו בבלאנס שלפני המופע . בסיום המופע נפגשה הלהקה עם 11 מעריצות מאושרות שחיכו מחוץ למלון וקינחה במסעדה ברושליד. בראשון בצהריים הם כבר חזרו למולדתם לנו עדיין לא ברור איך עם כל האוכל הזה הם מצליחים להשתחל לסקיני שלהם. מצד שני, בגילם גם חילוף החומרים שלנו היה מהיר .(יש תמונות בצד של ביל ושל טום מחוץ למלון.) " אמממ... תקשיבו אני העתקתי את זה מהעיתון ולקח לי מלא זמן לרשום את כל זה ... אז תעריכו! ותקנו את העיתון כי הוא יצא ממש נחמד... באל לא רשמו הרבה על טוקיו הוטל...! איה נשברו לי הידיים.. יום טוב לכולם! ממאי
כתבו על טוקיו הוטל 2 כתבות: "חלודים בטוקיו" עמוד 13: "נמרוד דביר הרגיש זקן בהופעה של טוקיו הוטל" "יום שבת, עשר בערב. אני עומד במרכז הקהל שדוחס את אולם 1 בגני התערוכה ומביט בבילי (ככה הם רשמו)קאוליץ הסולן של טוקיו הוטל, מרביץ קצת נשיות גרמנית. לידי עומדת אנה ,בלונדינית בת 17 ש"מעריצה מעריצה מעריצה!" את בילי ומוכנה לעשות לו עכשיו חופן ילדים (וגם לי. כנראה זה מה שמקנה לך כרטיס חינם) מכל הכיוונים נשמעות צווחות ,התעלפויות וגעיות בכי שרק מתגברות אל מול נפנופי השיער התכופים של ה-בילי. הטלפונים הניידים מורמים למעלה , הלבבות עם " בילי, יו סטול מיי הארט" מתנפנפים כתרנגולות בלול והקהל, שמורכב ברובו מנערות בגיל הטרום טמפקס,באקסטזה של ממש . ואני עמד שם עם 25 שנותיי (פחחחח) (זה רשום בכתבה ככה) ,המצלמה הדיגיטלית (פחחחחחח) וחוסר הבנה לסיבה למה חבורת הארים האלו הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לפלנטה (פחחחח בריבוע) ובעיקר מרגיש זקן לאללה. כנראה שזה המצב-עוד לא הגעתי לגיל בו שוחכים את ההופעות של נו דאוט בסינרמה וכבר קם להורגנו דור חדש של זבי חוטם אלה שאלופים ב"אייסי"( לטובת קוראינו הבגירים: קיצור לתוכנת המחשב הפופולרית "איי.סי .קיו.") מבינים מה זה "אימו" (תת תרבות הדוגלת בהתנהלות חיים דיכאונית ומיוסרת) ואפילו יודעים לדבר גרמנית. גרמנית! חוץ מלדקלם את כל המילים של השירים הם גם הקפידו על קוד לבוש מוקפד(פוני סמי מטופש,צמידי משבצות,כאלה). ואדיקות לאג'נדה של הלהקה-רגישות,אהבה,עצב אבל עם קורטוב רוק'נ'רול. לנו היה כזה סופיסטייקשן כשהיינו בגילם? כנראה שכן, רק שאנחנו פרקנו אותו על הנינטדו וכוח המחץ במקום אחד על השני בפייסבוק. ואולי בעצם כוח המחץ נשאר כוח המחץ. כשאני יוצא מההופעה אני רואה שהמעריצים הקטנים , שרק לפני רגע עוד הזילו דמעה צחה ופטפטו על אהבה גרמנית טהורה, הספיקו גם לשבור את דלת הזכוכית של המקום, טינפו את המקום כחירייה ביום עבודה והשאירו אחריהם קשקושים וציורים על קירות גני התערוכה ,ברמה שגורמת לכיכר רבין פוסט נוער הנרות להיראות צחורה כיונת השלום. אז קאט דה בולשיט. אוקיי? אני אולי לא יודע גרמנית ולא מבין אימואית ,אבל לפחות ממרומי גילי אני כבר יודע שנדרשות שעות של קרצופים כדי למחוק את הקשקושים האלה מהקירות." הכתבה השנייה באותו עיתון: עמוד 24 "טוקיו ולישון": "יום שישי 14:00 נתב"ג . להקת הרוק טוקיו הוטל נחתה בארץ ישר לזרועותיהם של עשרות מעריצי אימו חיוורים בסקיני ג'ינס ופן. וממש כמו מדונה , גם הם חמקו מקומת החניון של המלון היישר לחדריהם, שם הסתגרו עד שבת בבוקר יחד עם 12 מגשי פיצה ברי מזל. בניגוד לביקורי המגה סלבז שנחתו במחוזותינו לאחרונה , הגרמנים ויתרו על גינוני הכוכבים ודרשו אספקה שוטפת של: פאנקייקים,ואפל בלגי,סוכריות,יוגורטים,לחמים ומאפינז,דבש, ריבה, חמאת בוטנים, נוטלה,פירות,ירקות חתוכים עם מטבלים,חרדל,מיונז וסלטים. עוד הם דרשו שבחדר ההלבשה ובאוטובוס יחכו להם: שוקולדים על כל צורותיהם(?), סוכריות גומי, קרקרים, קולה ודיאט קולה,אייס טי, מיצים, רדבול, בקבוקי יין וחלב. מי שהצליח לסיים את הרשימה בלי להקיא,ודאי ישמח לדעת שבצהרי יום שבת , רק כמה שעות לפני המופע שלהם, נפגשה הלהקה עם מעריצות שחיכו מחוץ למלון כדי לחתום לכולם ומיד עלו על וואן (של מעשנים!) שהזמינו ויצאו לטיול בירושלים ,אותו קינחו בבלאנס שלפני המופע . בסיום המופע נפגשה הלהקה עם 11 מעריצות מאושרות שחיכו מחוץ למלון וקינחה במסעדה ברושליד. בראשון בצהריים הם כבר חזרו למולדתם לנו עדיין לא ברור איך עם כל האוכל הזה הם מצליחים להשתחל לסקיני שלהם. מצד שני, בגילם גם חילוף החומרים שלנו היה מהיר .(יש תמונות בצד של ביל ושל טום מחוץ למלון.) " אמממ... תקשיבו אני העתקתי את זה מהעיתון ולקח לי מלא זמן לרשום את כל זה ... אז תעריכו! ותקנו את העיתון כי הוא יצא ממש נחמד... באל לא רשמו הרבה על טוקיו הוטל...! איה נשברו לי הידיים.. יום טוב לכולם! ממאי
