על חישובים כמותיים, זכויות וסובלנות
זו בדיוק המשמעות של קהילה מגוונת המורכבת מאנשים עם צרכים שונים. זו בדיוק המשמעות של לקבל את האחר והשונה ממך. האם השוני הזה כל-כך מפריע לך שאינך מסוגל לסבול אותו בסביבתך? האם עיניך כ"כ צרות באחר, שיקבל את מה שמגיע לו ע"פ דין, אפילו אם באופן זמני ונקודתי מצבו טוב משלך? הרי אל תשכח שבלהיות מיעוט יש מחירים לא קלים. אם תשאל כל אחד מהאנשים המעוניינים בפתיחת גן ממ"ד, כולם היו מעדיפים שיהיה גן כזה עם שלושים ילדים. המשמעות היתה שלילדיהם יהיו יותר חברים הדומים להם באורח חייהם (אולי אינך יודע, אבל קשה מאד לגדל ילד ששונה מחבריו באופן מהותי), שיהיו יותר מתפללים בבית-הכנסת, שיהיה מניין כל יום, שכאשר ילדיהם ירשמו לבתי-ספר מחוץ ליישוב יהיו להם חברים מאותה הכיתה שגם גרים בשכנות אליהם. אל תשכח שאנשים אלו עושים כיום בחירות מאד קשות עבורם: מוותרים על חינוך התואם את השקפת עולמם או שמעניקים אותו במחיר של בידוד חברתי לילדם - להוציא ילד בגיל רך בשנים ללמוד מחוץ למקום מגוריו משמעותו ניתוקו החברתי הן משכניו והן מחברת הילדים במסגרת החינוכית בו הוא לומד. ובאשר לגנים ייחודיים לחובבי טבע ולצמחונים: באסכולה של זכויות האדם ישנן הגדרות אילו קבוצות ייחודיות זכאיות להכרה בצרכיהן המיוחדים, בהתאם לקריטריונים שונים. הפילוסופים יוסף רז ואבישי מרגלים מיטיבים, לדעתי, להגדירם: על הקבוצה הזכאית לעמוד בשישה קריטריונים מצטברים, שלא נועדו לספק הגדרה משפטית מעשית, אלא לבודד את הקבוצות שדרכן ניתן להסביר את חשיבות ההגדרה העצמית עבורן. המפתח שסייע בבחירת הקריטריונים היה חשיבות הקבוצות לרווחת חבריהן. הקריטריונים: 1. לקבוצה תרבות חודרת (pervasive culture) וזהות החברים בקבוצה ורווחתם מוכרעות, לפחות חלקית, ע"י תרבות זו ורווחתה. לתרבות יש יותר מהיבט אחד של החיים, הבאים לידי ביטוי בקשת נרחבת של נושאים. זהו לב העניין של הזכות להגדרה עצמית. 2. האנשים הגדלים בקבוצה ירכשו את תרבותה ו"יסומנו" ע"י מאפייניה. ואולם, הסימון אינו לנצח, מאחר שאנשים יכולים לעזוב את תרבותם ולהגר לתרבות אחרת . 3. תנאי כפול ומצטבר: א. הפרט עומד בתנאים שבגללם ניתן לזהותו כחבר הקבוצה מבחינה אובייקטיבית. ב. חברי הקבוצה האחרים מכירים בו כחלק מהקבוצה וכחבר בה . 4. לחברות בקבוצה יש חשיבות לזהות העצמית של היחיד. נדבך אחד: המאפיינים של השייכות לקבוצה הם כאלו, שהחברה החיצונית מסוגלת לזהות את החבר כשייך לקבוצה ולמקמו בחברה הגדולה יותר. נדבך שני: החברות בקבוצה כזו חשובה לכל אדם ע"מ ליצור לעצמו זהות. 5. החברות בקבוצה היא עניין של שייכות ולא של הישג וההתאמה נקבעת ע"י קריטריונים לא וולונטרים. חברות בטוחה חשובה לרווחת היחיד. 6. הקבוצה גדולה ואנונימית, דבר המחייב אותה לפתח תרבות לשם זיהוי הדדי של החברים, טקסים שיחברו ביניהם וכולי. לקבוצות העומדות בקריטריונים ישנם שני היבטים מרכזיים: א. תרבות חודרת. ב. החברות בהן חשובה לזהות העצמית של היחיד. (מתוך: A. Margalit & J. Raz "National Self-Determination" in The Rights of Minority Cultures (New York, ed. by W. Kymlicka, 1995) 79,85-92) זכויות דת הוכרו בין הראשונות, היסטורית ומהותית. לכן יש הבדל בין גן דתי לגן אוהבי הטבע. בהתאם למציאות הישראלית, ישנו מנגנון מסודר לפתיחת מוסדות חינוך לאנשים עם צרכים דתיים - יהודים דתיים, מוסלמים ונוצרים. באם יתעורר צורך אמיתי בכך, יש להניח שגם זכותם של מיעוטים המחזיקים בדת הבודיהיסטית תוכר ויפתחו עבורם מסגרות ייחודיות. אני מתנצלת מראש על אורך תגובתי ועל אופיה הדידקטי, אך חורה לי שבשם חוסר היכולת של אנשים לקבל את השונה מהם הם מוכנים להתפרק מכל ערכיהם וערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית: זכויות מיעוטים הם מנשמת אפה של הדמוקרטיה, ולא רק שלטון הרוב.
