אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
פתיל הסיפורים של מטריקס
- פותח הנושא מאטריקס
- פורסם בתאריך
ביקורו של אלוהים
חג חנוכה שמח! "כן, בדיוק, חג חנוכה שמח! רק אם אלוהים היה רואה את השמחה!" אמר שי. "צודק!" אמרה שני. "תראו איזה יופי של שנה! וחגיגות! תחי שנת 2003... וחג החנוכה!" צעק שי ושתה קצת מהבירה שלו. "תירגע!" אמרה שני, ולקחה את הבירה שלו מהיד וזרקה את הפחית על הרצפה. "למה זה היה?!" שאל שי ונתן סטירה לשני. "אחחחח!" צעקה שני. "מניאק!" צחקה שני, וגם שי, "וואי, נורא מאוחר! אני הולכת לישון!" אמרה שני. "מה?! כבר?!" שאל שי. "כן, אני עייפה!" "אז חלומות מתוקים, חומד!" "חלומות מתוקים – או חלומות פז, ולילה טוב גם לך!" אמרה שני. שני הלכה לישון, ולמחרת בבוקר כשהיא קמה היא ראתה ששי נעדר. "שי, איפה אתה?!" שאלה, "חומד, איפה אתה?! זה לא משחק!" "צא! נגמר המשחק!" אמרה שני. "תחי שנת 2003.... וחג החנוכה!!!" הופיע פתאום שי, מאחוריה, ואמר. "אוי! אלוהים! הפחדת אותי עד מוות!" אמרה שני ושמה את ידה על ליבה. "לפחות אני מצליח להצחיק או..." אמר שי, אבל איכשהו הוא לא הצליח להמשיך לדבר. "א..ה...א...ו....תתת....ךך......!" "מה?!" שאלה באי הבנה שני, "אני לא יכולה להבין אותך!" פתאום מפיו של שי, יצא אש. "אהה! אלוהים! יוצא מהפה שלך אש! חכה! אביא את ה...שיט!" אמרה שני. "חכה...אביא דלי מים!" צעקה שני, "החזק מעמד!" "לא זה בסדר!" נשמע קול של מישהו. לפתע מול שני עמד איש מוזר וגבוה. "תני לי לטפל בזה!" לחש האדם. האדם החזיק בידו קרח, וזרק אותו ישר לפיו של שי. "אהה.....ק....ק...רר...רר...ר...!" אמר שי, והאש נכבתה. אדים יצאו מפיו של שי, ועשן יצא משיניו, והריח היה נורא. "מה אתה עושה?! אתה מטורף? אתה הורג אותו!" שאלה שני ורצה להוציא את הקרח מפיו של שי. אבל ברגע האחרון, חסם אותה האיש ואמר: "לא, חכי! תיכף – הכל...יסתדר! אני...מבטיח!" "בסדר!" אמרה שני ונאבקה עם האיש, "תן לי לעבור! ממזר!" "ששש...שש..!" אמר האיש ושם את האצבע שלו על פיו, "אני רק עוזר!" לפתע נראה כאילו ירק שי את הקרח, בגלל שהוא עף באוויר. "אהה...אהה... זה היה לוהט ושורף!" אמר שי. "מי אתה?!" שאל שי. "אני הוא אדם הקדוש" אמר האיש הגבוה וסידר את עניבתו. "אדם הקדוש, אה?! למה אתה מתכוון?!" שאלה שני. "זהו שמי!" אמר אדם. "אה-הא... אוקיי.... בוא תתכבד ב... ספל תה?!" שאלה שני. "בבקשה!" אמר אדם והוריד את כובעו, והשתחווה לשני. שני הלכה להביא ספל תה לאדם, ובינתיים אדם ושי דיברו יחד. "אז...איפה נולדת?!" שאל שי וחייך. "אה...בשמיים!" אמר אדם. "בשמיים?!" שאל שי בפליאה. "כן, האל הוליד אותי!" אמר אדם. "אההה, הבנתי..." צחק שי. "ו...יש משהו שאתה אוהב במיוחד?!" שאל שי. "לא במיוחד!" ענה אדם. לפתע הופיעה שני וספל תה בידה. "קח" אמרה שני והגישה את ספל התה החם לאדם. "תודה.." אמר אדם ולקח את ספל התה. "אני חושב....שאלך לי לשירותים!" אמר אדם. אדם הלך לשירותים, ובינתיים לחששו ביניהם סודות שני ושי. "הוא נראה קצת אדם מוזר!" אמרה שני. "כן, שאלתי אותו איפה הוא נולד אז הוא אמר שבשמיים. משהו כאן חשוד!" אמר שי. "יש לי הרגשה – שהוא... לא בדיוק בנאדם... אלא הוא..." אמר שי ואז הוא עצר. "א...ל...ו.." "סליחה" נשמע קולו של אדם פתאום. "או – אדם, כן, מה?!" שאל שי ונראה נבוך, כי פחד ששמע מה שאמר. "הדלת נעולה!" אמר אדם. "אפשר לישון אצלכם היום?! פשוט – אני... אין לי בית!" אמר אדם. "אין לך בית?! יש לך כסף?!" שאל שי. "כן, אבל מעט, לא מספיק – ואת כמעט כל הכסף בזבזתי בגלל החליפה!" אמר אדם. "אה – כן, חליפה יפה!" אמר שי. "תודה" אמר אדם. "כן" ענה שי. "טוב, אז, אתה יכול לישון על הספה?!" אמר שי והלך לסדר את הספה. למחרת בבוקר, גילו סוף סוף מיהו אדם; "טוב – היה נורא נעים אצלכם לישון!" אמר אדם, "אני הולך עכשיו!" "ביי-ביי!" אמרו שי ושני ונופפו לו לשלום. "חג חנוכה שמח!" הוסיף שי וצחק. "תודה גם לך!" אמר אדם, ואז הוא התקרב אל שי ולחש לו משהו: "תדע – שאני – הוא אלוהים, שבא לבקר....!" אדם הלך, ושי סיפר לשני מה הוא שמע. "שני. את לא תאמיני לזה! האיש החשוד! והמוזר! הוא בעצם – אלוהים שבא לבקר בארץ, אבל הוא כאילו בצורת אדם! לכן הוא ענה ´מהשמיים´ וששמו ´הקדוש´.... אבל... האם הוא דובר אמת?!" עכשיו – הבחירה בידכם, האם הוא אלוהים בצורת אדם שבא לבקר, או שסתם איש מתחזה ובלפן (שקרן)...!
חג חנוכה שמח! "כן, בדיוק, חג חנוכה שמח! רק אם אלוהים היה רואה את השמחה!" אמר שי. "צודק!" אמרה שני. "תראו איזה יופי של שנה! וחגיגות! תחי שנת 2003... וחג החנוכה!" צעק שי ושתה קצת מהבירה שלו. "תירגע!" אמרה שני, ולקחה את הבירה שלו מהיד וזרקה את הפחית על הרצפה. "למה זה היה?!" שאל שי ונתן סטירה לשני. "אחחחח!" צעקה שני. "מניאק!" צחקה שני, וגם שי, "וואי, נורא מאוחר! אני הולכת לישון!" אמרה שני. "מה?! כבר?!" שאל שי. "כן, אני עייפה!" "אז חלומות מתוקים, חומד!" "חלומות מתוקים – או חלומות פז, ולילה טוב גם לך!" אמרה שני. שני הלכה לישון, ולמחרת בבוקר כשהיא קמה היא ראתה ששי נעדר. "שי, איפה אתה?!" שאלה, "חומד, איפה אתה?! זה לא משחק!" "צא! נגמר המשחק!" אמרה שני. "תחי שנת 2003.... וחג החנוכה!!!" הופיע פתאום שי, מאחוריה, ואמר. "אוי! אלוהים! הפחדת אותי עד מוות!" אמרה שני ושמה את ידה על ליבה. "לפחות אני מצליח להצחיק או..." אמר שי, אבל איכשהו הוא לא הצליח להמשיך לדבר. "א..ה...א...ו....תתת....ךך......!" "מה?!" שאלה באי הבנה שני, "אני לא יכולה להבין אותך!" פתאום מפיו של שי, יצא אש. "אהה! אלוהים! יוצא מהפה שלך אש! חכה! אביא את ה...שיט!" אמרה שני. "חכה...אביא דלי מים!" צעקה שני, "החזק מעמד!" "לא זה בסדר!" נשמע קול של מישהו. לפתע מול שני עמד איש מוזר וגבוה. "תני לי לטפל בזה!" לחש האדם. האדם החזיק בידו קרח, וזרק אותו ישר לפיו של שי. "אהה.....ק....ק...רר...רר...ר...!" אמר שי, והאש נכבתה. אדים יצאו מפיו של שי, ועשן יצא משיניו, והריח היה נורא. "מה אתה עושה?! אתה מטורף? אתה הורג אותו!" שאלה שני ורצה להוציא את הקרח מפיו של שי. אבל ברגע האחרון, חסם אותה האיש ואמר: "לא, חכי! תיכף – הכל...יסתדר! אני...מבטיח!" "בסדר!" אמרה שני ונאבקה עם האיש, "תן לי לעבור! ממזר!" "ששש...שש..!" אמר האיש ושם את האצבע שלו על פיו, "אני רק עוזר!" לפתע נראה כאילו ירק שי את הקרח, בגלל שהוא עף באוויר. "אהה...אהה... זה היה לוהט ושורף!" אמר שי. "מי אתה?!" שאל שי. "אני הוא אדם הקדוש" אמר האיש הגבוה וסידר את עניבתו. "אדם הקדוש, אה?! למה אתה מתכוון?!" שאלה שני. "זהו שמי!" אמר אדם. "אה-הא... אוקיי.... בוא תתכבד ב... ספל תה?!" שאלה שני. "בבקשה!" אמר אדם והוריד את כובעו, והשתחווה לשני. שני הלכה להביא ספל תה לאדם, ובינתיים אדם ושי דיברו יחד. "אז...איפה נולדת?!" שאל שי וחייך. "אה...בשמיים!" אמר אדם. "בשמיים?!" שאל שי בפליאה. "כן, האל הוליד אותי!" אמר אדם. "אההה, הבנתי..." צחק שי. "ו...יש משהו שאתה אוהב במיוחד?!" שאל שי. "לא במיוחד!" ענה אדם. לפתע הופיעה שני וספל תה בידה. "קח" אמרה שני והגישה את ספל התה החם לאדם. "תודה.." אמר אדם ולקח את ספל התה. "אני חושב....שאלך לי לשירותים!" אמר אדם. אדם הלך לשירותים, ובינתיים לחששו ביניהם סודות שני ושי. "הוא נראה קצת אדם מוזר!" אמרה שני. "כן, שאלתי אותו איפה הוא נולד אז הוא אמר שבשמיים. משהו כאן חשוד!" אמר שי. "יש לי הרגשה – שהוא... לא בדיוק בנאדם... אלא הוא..." אמר שי ואז הוא עצר. "א...ל...ו.." "סליחה" נשמע קולו של אדם פתאום. "או – אדם, כן, מה?!" שאל שי ונראה נבוך, כי פחד ששמע מה שאמר. "הדלת נעולה!" אמר אדם. "אפשר לישון אצלכם היום?! פשוט – אני... אין לי בית!" אמר אדם. "אין לך בית?! יש לך כסף?!" שאל שי. "כן, אבל מעט, לא מספיק – ואת כמעט כל הכסף בזבזתי בגלל החליפה!" אמר אדם. "אה – כן, חליפה יפה!" אמר שי. "תודה" אמר אדם. "כן" ענה שי. "טוב, אז, אתה יכול לישון על הספה?!" אמר שי והלך לסדר את הספה. למחרת בבוקר, גילו סוף סוף מיהו אדם; "טוב – היה נורא נעים אצלכם לישון!" אמר אדם, "אני הולך עכשיו!" "ביי-ביי!" אמרו שי ושני ונופפו לו לשלום. "חג חנוכה שמח!" הוסיף שי וצחק. "תודה גם לך!" אמר אדם, ואז הוא התקרב אל שי ולחש לו משהו: "תדע – שאני – הוא אלוהים, שבא לבקר....!" אדם הלך, ושי סיפר לשני מה הוא שמע. "שני. את לא תאמיני לזה! האיש החשוד! והמוזר! הוא בעצם – אלוהים שבא לבקר בארץ, אבל הוא כאילו בצורת אדם! לכן הוא ענה ´מהשמיים´ וששמו ´הקדוש´.... אבל... האם הוא דובר אמת?!" עכשיו – הבחירה בידכם, האם הוא אלוהים בצורת אדם שבא לבקר, או שסתם איש מתחזה ובלפן (שקרן)...!
כוכב האימה
ג´ק הוא בחור אלים, הסובל מקשיים, מהלימודים, ומבעיות פסיכולוגיות. הוא ילד גס, ולא עדין, אשר מנבל הרבה את הפה... ג´ק סיים את לימודיו בבית הספר לפני 4 שנים, והיום הוא כבר לומד באוניברסיטה, אך הוא תלמיד גרוע, שכמעט בכל מבחניו הוא מקבל "נכשל" או "לא מספיק!". "אתה יכול להאמין עד כמה סבתך יכולה לעזור לך?!" שאלה סבתו. "באמת! לעזור?! שמענו עלייך, סבתא..." ענה ג´ק בחוצפה. "לא מאמין לי?!" "למה שכן אאמין לך?!" "למה שלא?! תראה – אני אהפנט אותך, ומיד כשתקום, תמצא את עצמך רגוע, בתור תלמיד טוב, בלי בעיות רפואיות ופסיכולוגיות, וחייך יחזרו אליך..!" אמרה סבתו. "כן, כן, כן. שטויות... הכל בולשיט...!" אמר ג´ק. "בוא ותראה...!" אמרה סבתו. "בסדר, אנסה! מחראה מזוקנת...!" אמר ג´ק. "איך אתה מדבר?!" שאל סבתו בפנים חמוצים, וג´ק צחק. "מצטער!" אמר וצחק ג´ק. "נכבה לנו את האורות, ונדליק את הנרות...!" אמרה סבתו, כיבתה את האורות, ולפניה ולפני ג´ק, היו אורות לבנים אשר דלקו. "עכשיו – חשוב, שאתה... מסוגל לעשות בעצמך הכל... העולם קטן עליך – הוא... בידייך!" אמרה סבתו, ומלמלה עוד כמה מילים בשפה אחרת. "עכשיו – כשאני אומר ´קום´, אתה קם, וכשאומר, ´עולם´... תחשוב שאתה מסוגל לעשות הכל, ולקבל את חייך השקטים חזרה... ושאתה תצליח בלימודים..! 1....2.....3....4.... עולם.......עולם....עולם.......עולם....עולם...עולם...עולם....עולם...עול..קום!" אמרה סבתו של ג´ק ומחאה כף. "אההה!" נבהל ג´ק וקם. עיניו של ג´ק התחוורו, והוא ראה שחור והזוי... "אהה – לעזאזל מה זה?! אני רואה חרא!" אמר ג´ק ונגע בעיניו. "סבתא?! סבתא?! איפה את?! איפה אני?!" שאל ג´ק. ג´ק לא ראה כלום חוץ משחור ולבן, והוא מצא את עצמו במקום מוזר. פתאום, הוא ראה אישה בשחור לבן... היא הייתה אישה צעירה וחטובה... אך היא איימה עליו עם ציפורניה.. "עכשיו – אתה... בכוכב האימה! מהיום.... אתה נשאר איתנו! ואנחנו נחגוג! כן, נחגוג!" אמרה האישה וחייכה חיוך מפחיד ופוזל. "כן..." אמר אדם וכל ראשו מלא בדם, "ברוך הבא לכוכב האימים!" הוא אמר והשפריץ מראשו דם על ג´ק. זה היה מזעזע שלאיש היה דם על כל ראשו, אבל אז שם לב ג´ק לעוד דבר נורא... וזוועתי... לבנאדם אין עיניים! חורים במקום עיניים, ומהם נשפך דם, כמו דמעות, רק במקום מים – דם. "אאההההההה – אין לך עיניים! וראשך מלא דם!" אמר ג´ק בפחד. "צודק.... צודק!" אמר האיש וקירב את ראשו אל ג´ק. "חכה חכה, אנחנו עוד נרצח אנשים!" אמר פתאום איש שהופיע, אבל לאיש לא היה ראש. "מי אתם לעזאזל?!" שאל ג´ק. האנשים הזוועתיים צחקו לרגע ואז אמרו: "אנחנו....רוחות של מתים! ומהיום, אתה אחד מאיתנו! אחד מכוכב האימה... אשר בו כולם רוחות..! אבל רגע, אין לך אפילו דם על הראש!" אמרה האישה הצעירה המפחידה. "לא נורא, נדאג לזה!" אמר האיש בלי העיניים. "לך לישון בינתיים!" אמר האיש ללא הראש והצביע על הספה. ג´ק הלך לישון על הספה, ולמחרת – הוא הרגיש שהוא עיוור. "אההה.... אני לא רואה!" אמר ג´ק. ג´ק הלך ונתקל בכל מיני רהיטים. ג´ק נגע בעיניו, אבל אז הוא הרגיש נוזל! "בוקר טוב!" נשמע הקול של האיש בלי הראש. "שתי שאלות – איך אתה מדבר אם אין לך פה ואין לך ראש... וגם, למה לעזאזל אני לא רואה?!" שאל ג´ק. "א. אני לא זה שמדבר, אלא... האיש שמאחוריי...... ב. אתה לא רואה....כי.... אין לך עיניים!" צעק וצחק האיש ללא הראש. "אההההההה!" צעק ג´ק ונבהל. "אני ארצח אותך! ואת האיש שמאחורייך!" אמר ג´ק. "כן – אבל הבעיה, היא שאתה לא יכול... הוא בלתי נראה, ואי אפשר למשש אותו!" אמר האיש ללא הראש, " וגם, אני כבר מת! אי אפשר שוב למות!" אבל אז הרגיש ג´ק, שהוא חוזר לחיים האמיתיים. "היי, היי... ג´ק?!" נשמע פתאום קולה של סבתו. "אהה! מה קרה לי?!" שאל ג´ק. "אין לי מושג! אתה פתאום קמת והסתובבת כאן! נו – איך אתה מרגיש?!" שאלה סבתו. "אני – הייתי בכוכב האימה!" אמר ג´ק בשקט. "כוכב האימה?!" שאלה סבתו בפליאה. "כן – כוכב האימה!" אמר ג´ק. "אין לי מושג על מה אתה מדבר!" אמרה סבתו. "אבל אני יודעת..." אמרה סבתו לאט ובשקט, "שאתה עדיין נמצא בו! ואני... היא רוח רפאים!"
ג´ק הוא בחור אלים, הסובל מקשיים, מהלימודים, ומבעיות פסיכולוגיות. הוא ילד גס, ולא עדין, אשר מנבל הרבה את הפה... ג´ק סיים את לימודיו בבית הספר לפני 4 שנים, והיום הוא כבר לומד באוניברסיטה, אך הוא תלמיד גרוע, שכמעט בכל מבחניו הוא מקבל "נכשל" או "לא מספיק!". "אתה יכול להאמין עד כמה סבתך יכולה לעזור לך?!" שאלה סבתו. "באמת! לעזור?! שמענו עלייך, סבתא..." ענה ג´ק בחוצפה. "לא מאמין לי?!" "למה שכן אאמין לך?!" "למה שלא?! תראה – אני אהפנט אותך, ומיד כשתקום, תמצא את עצמך רגוע, בתור תלמיד טוב, בלי בעיות רפואיות ופסיכולוגיות, וחייך יחזרו אליך..!" אמרה סבתו. "כן, כן, כן. שטויות... הכל בולשיט...!" אמר ג´ק. "בוא ותראה...!" אמרה סבתו. "בסדר, אנסה! מחראה מזוקנת...!" אמר ג´ק. "איך אתה מדבר?!" שאל סבתו בפנים חמוצים, וג´ק צחק. "מצטער!" אמר וצחק ג´ק. "נכבה לנו את האורות, ונדליק את הנרות...!" אמרה סבתו, כיבתה את האורות, ולפניה ולפני ג´ק, היו אורות לבנים אשר דלקו. "עכשיו – חשוב, שאתה... מסוגל לעשות בעצמך הכל... העולם קטן עליך – הוא... בידייך!" אמרה סבתו, ומלמלה עוד כמה מילים בשפה אחרת. "עכשיו – כשאני אומר ´קום´, אתה קם, וכשאומר, ´עולם´... תחשוב שאתה מסוגל לעשות הכל, ולקבל את חייך השקטים חזרה... ושאתה תצליח בלימודים..! 1....2.....3....4.... עולם.......עולם....עולם.......עולם....עולם...עולם...עולם....עולם...עול..קום!" אמרה סבתו של ג´ק ומחאה כף. "אההה!" נבהל ג´ק וקם. עיניו של ג´ק התחוורו, והוא ראה שחור והזוי... "אהה – לעזאזל מה זה?! אני רואה חרא!" אמר ג´ק ונגע בעיניו. "סבתא?! סבתא?! איפה את?! איפה אני?!" שאל ג´ק. ג´ק לא ראה כלום חוץ משחור ולבן, והוא מצא את עצמו במקום מוזר. פתאום, הוא ראה אישה בשחור לבן... היא הייתה אישה צעירה וחטובה... אך היא איימה עליו עם ציפורניה.. "עכשיו – אתה... בכוכב האימה! מהיום.... אתה נשאר איתנו! ואנחנו נחגוג! כן, נחגוג!" אמרה האישה וחייכה חיוך מפחיד ופוזל. "כן..." אמר אדם וכל ראשו מלא בדם, "ברוך הבא לכוכב האימים!" הוא אמר והשפריץ מראשו דם על ג´ק. זה היה מזעזע שלאיש היה דם על כל ראשו, אבל אז שם לב ג´ק לעוד דבר נורא... וזוועתי... לבנאדם אין עיניים! חורים במקום עיניים, ומהם נשפך דם, כמו דמעות, רק במקום מים – דם. "אאההההההה – אין לך עיניים! וראשך מלא דם!" אמר ג´ק בפחד. "צודק.... צודק!" אמר האיש וקירב את ראשו אל ג´ק. "חכה חכה, אנחנו עוד נרצח אנשים!" אמר פתאום איש שהופיע, אבל לאיש לא היה ראש. "מי אתם לעזאזל?!" שאל ג´ק. האנשים הזוועתיים צחקו לרגע ואז אמרו: "אנחנו....רוחות של מתים! ומהיום, אתה אחד מאיתנו! אחד מכוכב האימה... אשר בו כולם רוחות..! אבל רגע, אין לך אפילו דם על הראש!" אמרה האישה הצעירה המפחידה. "לא נורא, נדאג לזה!" אמר האיש בלי העיניים. "לך לישון בינתיים!" אמר האיש ללא הראש והצביע על הספה. ג´ק הלך לישון על הספה, ולמחרת – הוא הרגיש שהוא עיוור. "אההה.... אני לא רואה!" אמר ג´ק. ג´ק הלך ונתקל בכל מיני רהיטים. ג´ק נגע בעיניו, אבל אז הוא הרגיש נוזל! "בוקר טוב!" נשמע הקול של האיש בלי הראש. "שתי שאלות – איך אתה מדבר אם אין לך פה ואין לך ראש... וגם, למה לעזאזל אני לא רואה?!" שאל ג´ק. "א. אני לא זה שמדבר, אלא... האיש שמאחוריי...... ב. אתה לא רואה....כי.... אין לך עיניים!" צעק וצחק האיש ללא הראש. "אההההההה!" צעק ג´ק ונבהל. "אני ארצח אותך! ואת האיש שמאחורייך!" אמר ג´ק. "כן – אבל הבעיה, היא שאתה לא יכול... הוא בלתי נראה, ואי אפשר למשש אותו!" אמר האיש ללא הראש, " וגם, אני כבר מת! אי אפשר שוב למות!" אבל אז הרגיש ג´ק, שהוא חוזר לחיים האמיתיים. "היי, היי... ג´ק?!" נשמע פתאום קולה של סבתו. "אהה! מה קרה לי?!" שאל ג´ק. "אין לי מושג! אתה פתאום קמת והסתובבת כאן! נו – איך אתה מרגיש?!" שאלה סבתו. "אני – הייתי בכוכב האימה!" אמר ג´ק בשקט. "כוכב האימה?!" שאלה סבתו בפליאה. "כן – כוכב האימה!" אמר ג´ק. "אין לי מושג על מה אתה מדבר!" אמרה סבתו. "אבל אני יודעת..." אמרה סבתו לאט ובשקט, "שאתה עדיין נמצא בו! ואני... היא רוח רפאים!"
ה שועל בכרם
New member
סיפור ממש נעדר
טעם. מיותר. שבלוני. כתוב רע. לפחות לא היו שגיאות כתיב.
טעם. מיותר. שבלוני. כתוב רע. לפחות לא היו שגיאות כתיב.
ארץ המים
*הפעם אנסה לשלב יותר עלילה ומסרים...* אי-שם, רחוק רחוק, במעמקי האוקיינוס השקט, נמצאת ארץ חלומית, שהיא כולה מלאה במים. "טוב, אימא, שמתי קרם שיזוף! אני יוצא לשחות קצת טוב?!" שאל ג´ון. "בסדר – אבל לא רחוק! תזכור – זה האוקיינוס השקט! אתה עלול לטבוע!" אמרה אימו של ג´ון וחייכה אליו. "טוב! ביי אמא!" "ביי, חמודי!" ג´ון הלך לשחות קצת ולהתרחץ באוקיינוס השקט. "המים נעימים, כדאי לך גם להכנס!" אמר ג´ון לאימו. "לא תודה, אני אוותר על הבילוי הנעים!" ענתה אימו. "ההפסד שלך!" אמר ג´ון וחייך לאימו. ג´ון נכנס למים והתחיל לשחות לו. הוא שחה ושחה ושחה - כבר חצי שעה. וכבר אף איש לא לידו. "אהה, כמה נעים! ככה לשבת ולצפות בדגים היפים והנעימים...!" אמר ג´ון. ג´ון נרגע, ושם לב שהוא כבר רחוק מאוד מהחוף! "אההההההה! אוי, לא!!" ג´ון שחה חזרה אל החוף. אבל אז הוא ראה במים שולחן. "שולחן?! מה שולחן עושה במים?!" שאל את עצמו ג´ון. ג´ון הבחין ביצורים ענקיים בעלי ראש ענק, שמגיע לבערך מטר וחצי באורכו וברוחבו. "לא יכול להיות?! מה זה לעזאזל הדבר הנורא הזה?!" שאל ג´ון בתדהמה. ג´ון צלל לראות מה קורה שם. אבל אז – הרגיש ג´ון שמשהו מושך אותו ממש למעמקי האוקיינוס. "אההה! אהה! אני נחנק!!! בב...בבב!" צעק ג´ון כשהוא עומד להחנק והוא בולע המון מים. "בבב...בבבב!" צרח ג´ון, והרגיש שיד ענקית אוחזת בו חזק מאוד ומטביעה אותו, או שאולי רק דוחפת אותו עמוק לים. ג´ון צרח וצרח, ובגלל בליעת המים הוא נחנק, ומצא את עצמו בעילפון חושים. לאחר כמה דקות – קם ג´ון מהעלפון, ומצא את עצמו בתוך מקום מוזר, אשר נראה כמו אקווריום מלא מים. ג´ון הרגיש שהוא לא בולע מים, והוא מרגיש כאילו אין מים באזור. אבל הוא ראה שיש. המקום היה כמו חדר מטבח, עם שולחנות, כסאות, מפיות, סירים, תנורים, מיקרוגל, טוסטר, וגם טלוויזיה קטנה. "איפה אני, לעזאזל?!" צרח ג´ון. לפתע הוא הבחין בחבורת יצורים מוזרים, שוחים לעברו. היצורים הם היו היצורים שראה קודם, היה להם ראש ענק, שמגיע עד למטר וחצי באורכו וברוחבו, ידיים ענקיות, וגוף קטנצ´יק, משהו כמו חצי מטר. היצורים נראו מוזר, והם דיברו אל ג´ון. הייתה להם שפה מוזרה ולא מובנת, והמשפטים שאמרו לג´ון היו בערך כאלו: "דה לה פסקיינטולחרייה, טיניטרלגווה בימנגלכלך מנגלנבחו...." ועוד אותיות ומילים לא ברורות, ולא ידועות. ג´ון לא הבין על מה הם מדברים. פירוש המשפט הוא: "שלום, לא כדי שתסתבך איתנו!" ואז הם דיברו וברברו עוד כמה מילים לא מובנות שפירושן: "ברוך הבא לארץ ´המים השקטים´, כאן הכל מלא במים. ובוא ותראה את חדרך, רק קודם – מה שמך?! כי מעטים מאוד באים לבקר אותנו....אבל הכי חשוב............... – מי שמגיע..... חייב להשאר איתנו!" קרוב לוודאי, שאם היה מבין את השפה שלהם, הוא היה מגיב בצורה קשה, והיה מנסה לברוח משם. אבל מכיוון שהוא אינו הבין את שפתם, הוא לא התנגד ולא עשה כלום. הם שחו בחזרה אחורה ואמרו בסימנים לג´ון לבוא. ג´ון שחה אחריהם, והוא נזהר שלא להתקל בשולחנות, בכיסאות, או בשאר הרהיטים. הם הגיעו לדלת, העשויה פלדה וברזל, ולידה היה מין מחשב קטן, ובו היו כתובים סימנים, או אותיות, לא ברורות. אחד מין היצורים, הקליד במקלדת כמה מספרים והסתיר את המסך – כדי שג´ון לא יראה מהי הסיסמא האישית. לפתע, נפתחה הדלת, והיא עלתה למעלה. ג´ון שחה אחרי היצורים, והם הובילו אותו לחדר קטן ומצומק, ובו מיטה וטלוויזיה. ג´ון נכנס לחדר, וגם הם. היצורים לחצו על אחד הכפתורים בטלוויזיה, והטלוויזיה נפתחה. הם הצביעו על המיטה, וג´ון הבין שהוא צריך לשבת עליה. היצורים הנהנו בראשם, והסכימו עם פעולתו של ג´ון. הם שחו חזרה, ומיד לאחר שהלכו....וטחחחח.....דלת ירדה מלמעלה ונטרקה חזק. ג´ון נבהל כששמע את הרעש וישר קם ממיטתו. הוא דפק חזק בדלת, שהייתה גם היא עשויה פלדה וברזל. ג´ון דפק יותר ויותר חזק בדלת והתעצבן נורא. "פתחו את הדלת המחורבנת!" צעק ג´ון, "באמת, סיימנו את ההצגה! ההורים שלי מחכים לי – אמרתי להם שאחזור עוד רבע שעה ועכשיו כבר..." אמר ג´ון והסתכל בשעון, "וואו! לא! אני לא מאמין! כבר עברה שעה וחצי! אני מאחר בשעה ורבע!" "פתחו כבר את הדלת! בבקשה! ההצגה נגמרה! מי אתם בכלל?! ראש ענק, ידיים של גוליבר, וגוף של אחד משבעת הגמדים – אה?! מי אתם חושבים שאתם?! שאתם כולאים אותי בחדר המטונף הזה?!" צעק ג´ון ודפק יותר ויותר חזק על הדלת. "לאא! בבקשה! בבקשה תפתחו לי את הדלת!" צעק ג´ון והתחיל לבכות. ג´ון נשכב על הרצפה, ובכה. הוא נשם עמוק, אבל הוא היה יותר מדיי לחוץ. לאחר שתי דקות וחצי בערך, ראה ג´ון שמהתקרה ומהקירות יוצאים סכינים ענקיים, וחדים. "אהה! מה לעזאזל....מה קורה פה?! מה זה החרבות האלו פה?! אההה, אני הולך להימחץ למוות!" צעק ג´ון ובכה. הסכינים התקרבו יותר ויותר אל ג´ון, וככל שהתקרבו הוא היה יותר בלחץ, צעק יותר חזק, בכה יותר, ודפק יותר ויותר חזק בדלת. "מניאקים! אם לא תפתחו – אני נשבע שאהרוג אתכם! בבקשה! רחמו על נשמתי!" צרח ג´ון, ושם לב שהסכינים ממש קרובים אליו. לאחר חצי דקה, נשמעה צעקה מג´ון, ודם ניתז על הדלת ועל הרצפה, ועל הסכינים, והקירות. "אהההההההההההההההההההההה!" צעק ג´ון. מכל צעד, 18 סכינים ננעצו בג´ון, והוא עמד שם וכל גופו מלא בסכינים ובדם, מכף רגל ועד ראש. לא תמיד כדאי לגלות ארצות חדשות – בעיקר אם אינך יודע איך מתנהגים שם... ועד כמה התושבים שם אכזריים....!
*הפעם אנסה לשלב יותר עלילה ומסרים...* אי-שם, רחוק רחוק, במעמקי האוקיינוס השקט, נמצאת ארץ חלומית, שהיא כולה מלאה במים. "טוב, אימא, שמתי קרם שיזוף! אני יוצא לשחות קצת טוב?!" שאל ג´ון. "בסדר – אבל לא רחוק! תזכור – זה האוקיינוס השקט! אתה עלול לטבוע!" אמרה אימו של ג´ון וחייכה אליו. "טוב! ביי אמא!" "ביי, חמודי!" ג´ון הלך לשחות קצת ולהתרחץ באוקיינוס השקט. "המים נעימים, כדאי לך גם להכנס!" אמר ג´ון לאימו. "לא תודה, אני אוותר על הבילוי הנעים!" ענתה אימו. "ההפסד שלך!" אמר ג´ון וחייך לאימו. ג´ון נכנס למים והתחיל לשחות לו. הוא שחה ושחה ושחה - כבר חצי שעה. וכבר אף איש לא לידו. "אהה, כמה נעים! ככה לשבת ולצפות בדגים היפים והנעימים...!" אמר ג´ון. ג´ון נרגע, ושם לב שהוא כבר רחוק מאוד מהחוף! "אההההההה! אוי, לא!!" ג´ון שחה חזרה אל החוף. אבל אז הוא ראה במים שולחן. "שולחן?! מה שולחן עושה במים?!" שאל את עצמו ג´ון. ג´ון הבחין ביצורים ענקיים בעלי ראש ענק, שמגיע לבערך מטר וחצי באורכו וברוחבו. "לא יכול להיות?! מה זה לעזאזל הדבר הנורא הזה?!" שאל ג´ון בתדהמה. ג´ון צלל לראות מה קורה שם. אבל אז – הרגיש ג´ון שמשהו מושך אותו ממש למעמקי האוקיינוס. "אההה! אהה! אני נחנק!!! בב...בבב!" צעק ג´ון כשהוא עומד להחנק והוא בולע המון מים. "בבב...בבבב!" צרח ג´ון, והרגיש שיד ענקית אוחזת בו חזק מאוד ומטביעה אותו, או שאולי רק דוחפת אותו עמוק לים. ג´ון צרח וצרח, ובגלל בליעת המים הוא נחנק, ומצא את עצמו בעילפון חושים. לאחר כמה דקות – קם ג´ון מהעלפון, ומצא את עצמו בתוך מקום מוזר, אשר נראה כמו אקווריום מלא מים. ג´ון הרגיש שהוא לא בולע מים, והוא מרגיש כאילו אין מים באזור. אבל הוא ראה שיש. המקום היה כמו חדר מטבח, עם שולחנות, כסאות, מפיות, סירים, תנורים, מיקרוגל, טוסטר, וגם טלוויזיה קטנה. "איפה אני, לעזאזל?!" צרח ג´ון. לפתע הוא הבחין בחבורת יצורים מוזרים, שוחים לעברו. היצורים הם היו היצורים שראה קודם, היה להם ראש ענק, שמגיע עד למטר וחצי באורכו וברוחבו, ידיים ענקיות, וגוף קטנצ´יק, משהו כמו חצי מטר. היצורים נראו מוזר, והם דיברו אל ג´ון. הייתה להם שפה מוזרה ולא מובנת, והמשפטים שאמרו לג´ון היו בערך כאלו: "דה לה פסקיינטולחרייה, טיניטרלגווה בימנגלכלך מנגלנבחו...." ועוד אותיות ומילים לא ברורות, ולא ידועות. ג´ון לא הבין על מה הם מדברים. פירוש המשפט הוא: "שלום, לא כדי שתסתבך איתנו!" ואז הם דיברו וברברו עוד כמה מילים לא מובנות שפירושן: "ברוך הבא לארץ ´המים השקטים´, כאן הכל מלא במים. ובוא ותראה את חדרך, רק קודם – מה שמך?! כי מעטים מאוד באים לבקר אותנו....אבל הכי חשוב............... – מי שמגיע..... חייב להשאר איתנו!" קרוב לוודאי, שאם היה מבין את השפה שלהם, הוא היה מגיב בצורה קשה, והיה מנסה לברוח משם. אבל מכיוון שהוא אינו הבין את שפתם, הוא לא התנגד ולא עשה כלום. הם שחו בחזרה אחורה ואמרו בסימנים לג´ון לבוא. ג´ון שחה אחריהם, והוא נזהר שלא להתקל בשולחנות, בכיסאות, או בשאר הרהיטים. הם הגיעו לדלת, העשויה פלדה וברזל, ולידה היה מין מחשב קטן, ובו היו כתובים סימנים, או אותיות, לא ברורות. אחד מין היצורים, הקליד במקלדת כמה מספרים והסתיר את המסך – כדי שג´ון לא יראה מהי הסיסמא האישית. לפתע, נפתחה הדלת, והיא עלתה למעלה. ג´ון שחה אחרי היצורים, והם הובילו אותו לחדר קטן ומצומק, ובו מיטה וטלוויזיה. ג´ון נכנס לחדר, וגם הם. היצורים לחצו על אחד הכפתורים בטלוויזיה, והטלוויזיה נפתחה. הם הצביעו על המיטה, וג´ון הבין שהוא צריך לשבת עליה. היצורים הנהנו בראשם, והסכימו עם פעולתו של ג´ון. הם שחו חזרה, ומיד לאחר שהלכו....וטחחחח.....דלת ירדה מלמעלה ונטרקה חזק. ג´ון נבהל כששמע את הרעש וישר קם ממיטתו. הוא דפק חזק בדלת, שהייתה גם היא עשויה פלדה וברזל. ג´ון דפק יותר ויותר חזק בדלת והתעצבן נורא. "פתחו את הדלת המחורבנת!" צעק ג´ון, "באמת, סיימנו את ההצגה! ההורים שלי מחכים לי – אמרתי להם שאחזור עוד רבע שעה ועכשיו כבר..." אמר ג´ון והסתכל בשעון, "וואו! לא! אני לא מאמין! כבר עברה שעה וחצי! אני מאחר בשעה ורבע!" "פתחו כבר את הדלת! בבקשה! ההצגה נגמרה! מי אתם בכלל?! ראש ענק, ידיים של גוליבר, וגוף של אחד משבעת הגמדים – אה?! מי אתם חושבים שאתם?! שאתם כולאים אותי בחדר המטונף הזה?!" צעק ג´ון ודפק יותר ויותר חזק על הדלת. "לאא! בבקשה! בבקשה תפתחו לי את הדלת!" צעק ג´ון והתחיל לבכות. ג´ון נשכב על הרצפה, ובכה. הוא נשם עמוק, אבל הוא היה יותר מדיי לחוץ. לאחר שתי דקות וחצי בערך, ראה ג´ון שמהתקרה ומהקירות יוצאים סכינים ענקיים, וחדים. "אהה! מה לעזאזל....מה קורה פה?! מה זה החרבות האלו פה?! אההה, אני הולך להימחץ למוות!" צעק ג´ון ובכה. הסכינים התקרבו יותר ויותר אל ג´ון, וככל שהתקרבו הוא היה יותר בלחץ, צעק יותר חזק, בכה יותר, ודפק יותר ויותר חזק בדלת. "מניאקים! אם לא תפתחו – אני נשבע שאהרוג אתכם! בבקשה! רחמו על נשמתי!" צרח ג´ון, ושם לב שהסכינים ממש קרובים אליו. לאחר חצי דקה, נשמעה צעקה מג´ון, ודם ניתז על הדלת ועל הרצפה, ועל הסכינים, והקירות. "אהההההההההההההההההההההה!" צעק ג´ון. מכל צעד, 18 סכינים ננעצו בג´ון, והוא עמד שם וכל גופו מלא בסכינים ובדם, מכף רגל ועד ראש. לא תמיד כדאי לגלות ארצות חדשות – בעיקר אם אינך יודע איך מתנהגים שם... ועד כמה התושבים שם אכזריים....!
האם קראת מה בוג´יי כתבה?
אין לסיפור פואנטה, למה אתה מסביר לנו כל דבר שלוש פעמים? "ג´ון הלך לשחות קצת ולהתרחץ באוקיינוס השקט" - האם זה לא היה ברור מהמשפט שלפני כן? (זה שבו הוא שואל את אימו האם הוא יכול ללכת לשחות) "ג´ון נכנס למים והתחיל לשחות לו. הוא שחה ושחה ושחה" - שוב אתה מספר לנו שהוא נכנס למים (למרות שכבר אמרת שהוא בפנים ומזמין את אימו פנימה). "אהה, כמה נעים! ככה לשבת ולצפות בדגים היפים והנעימים...!" - הוא ישב בלב אוקינוס? כמו כן כל מילה חמישית שלך זה "ג´ון".... וזה רק ההתחלה...
אין לסיפור פואנטה, למה אתה מסביר לנו כל דבר שלוש פעמים? "ג´ון הלך לשחות קצת ולהתרחץ באוקיינוס השקט" - האם זה לא היה ברור מהמשפט שלפני כן? (זה שבו הוא שואל את אימו האם הוא יכול ללכת לשחות) "ג´ון נכנס למים והתחיל לשחות לו. הוא שחה ושחה ושחה" - שוב אתה מספר לנו שהוא נכנס למים (למרות שכבר אמרת שהוא בפנים ומזמין את אימו פנימה). "אהה, כמה נעים! ככה לשבת ולצפות בדגים היפים והנעימים...!" - הוא ישב בלב אוקינוס? כמו כן כל מילה חמישית שלך זה "ג´ון".... וזה רק ההתחלה...
כמה דברים
אולי אתה צודק...יותר מדי פעמים חזרתי על אותו משפט... הוא לא ישב בלב האוקיינוס, אבל די רחוק מהחוף...! איך אתה רוצה שאני אכתוב, האיש (במקום ג´ון)? מבין כל הסיפור - יש לך הערות על הדברים הכי קטנים והכי פחות חשובים... מה דעתך על הסיפור? על המקום המסתורי הזה עם היצורים האלו?
אולי אתה צודק...יותר מדי פעמים חזרתי על אותו משפט... הוא לא ישב בלב האוקיינוס, אבל די רחוק מהחוף...! איך אתה רוצה שאני אכתוב, האיש (במקום ג´ון)? מבין כל הסיפור - יש לך הערות על הדברים הכי קטנים והכי פחות חשובים... מה דעתך על הסיפור? על המקום המסתורי הזה עם היצורים האלו?
כמה תשובות
הדברים הקטנים האלו הם 80% מהסיפור ולכן הסיפור הוא לא טוב. כמו כן הסיפור סתמי! הוא שחה רחוק מהחוף, מצא ארץ חדשה (שעליה לא הסברת יותר משניים שלושה דברים) כלאו אותו והוא מת! למה הוא מת? למה היצורים הרגו אותו? למה היצור משך אותו למים? הוא ראה סתם שולחן צף בלב ים? למה השולחן צף ולא שוקע? איך הוא נשם את המים? למה ליצורים היו ידיים? למה צריך ידיים במים? הקיצר, כמו שהקיוטי תמיד אומר: "Back to the drawing board"
הדברים הקטנים האלו הם 80% מהסיפור ולכן הסיפור הוא לא טוב. כמו כן הסיפור סתמי! הוא שחה רחוק מהחוף, מצא ארץ חדשה (שעליה לא הסברת יותר משניים שלושה דברים) כלאו אותו והוא מת! למה הוא מת? למה היצורים הרגו אותו? למה היצור משך אותו למים? הוא ראה סתם שולחן צף בלב ים? למה השולחן צף ולא שוקע? איך הוא נשם את המים? למה ליצורים היו ידיים? למה צריך ידיים במים? הקיצר, כמו שהקיוטי תמיד אומר: "Back to the drawing board"
זה כבר לא סיפור - זה ספר!!!
אני אתחיל לפרש וכל זה.... זה יצא ספר שלם...! וגם - אולי אתה תמציא סיבות לכך... כי עכשיו שאתה אומר את זה...אני גם מתחיל להרגיש כאילו אני לא מבין את הסיפור ויש מיליון סימני שאלה. האם ראית את ´קיי-פאקס´? כי שם הכל לא מובן - למה הוא אמר את השטויות האלו, ואיך הוא ידע הכל, ואיך הוא תיקשר עם חיות... זה לא מובן, ומחצית מספרי המד"ב שקראתי היו לא מובנין בסוף, כאילו הוא משאיר אותי במיליון סימני שאלה... וככה זה האמנות...למרות שלא התכוונתי לעשות סיפור לא מובן. וגם - השולחן לא צף - הוא פשוט עמד שם. והעניין של איך הוא נשם במים - זה גם מין תעלומה (וראית שכתוב שהוא לא הבין איך זה!)...
אני אתחיל לפרש וכל זה.... זה יצא ספר שלם...! וגם - אולי אתה תמציא סיבות לכך... כי עכשיו שאתה אומר את זה...אני גם מתחיל להרגיש כאילו אני לא מבין את הסיפור ויש מיליון סימני שאלה. האם ראית את ´קיי-פאקס´? כי שם הכל לא מובן - למה הוא אמר את השטויות האלו, ואיך הוא ידע הכל, ואיך הוא תיקשר עם חיות... זה לא מובן, ומחצית מספרי המד"ב שקראתי היו לא מובנין בסוף, כאילו הוא משאיר אותי במיליון סימני שאלה... וככה זה האמנות...למרות שלא התכוונתי לעשות סיפור לא מובן. וגם - השולחן לא צף - הוא פשוט עמד שם. והעניין של איך הוא נשם במים - זה גם מין תעלומה (וראית שכתוב שהוא לא הבין איך זה!)...
אבל "קיי פקס" הוא סרט! הספר כתוב
בצורה אחרת! סיפרי המד"ב שמשאירים אותך עם מליון סימני שאלה, נותנים הרבה תשובות אחרות ופרטים יותר על המיקום והגיבורים! מה אנחנו יודעים על ג´ון? כלום! שיש לו אמא ושהוא שחיין טוב (אנחנו לא יודעים האם הוא מבוגר, או צעיר, יפה או מכוער, גדול או קטן...) כאשר כותבים על אירוע שקורה לדמות, צריך להיות סיבה לזה! מכוון שזה סיפור ולא ספר כדאי שהמאורעות שקורים לדמות יתנו לקורא מידע על הדמות... לדוגמא כאשר ג´ון מזמין את אימו למים, אנחנו לא לומדים כלום על ג´ון או אימו, ולעומת זאת אם היית כותב שג´ון השתעמם לבד במים הרדודים ושאל את אימו "את רוצה להצטרף אלי?" ולאחר שהיא ענתה לו "לא" הוא החליט לשחות רחוק מהחוף - זה גם היה הופך את הפעולות שלו ליותר הגיוניות (למה לשחות חצי שעה סתם?) וגם היה עוזר לסיפור...
בצורה אחרת! סיפרי המד"ב שמשאירים אותך עם מליון סימני שאלה, נותנים הרבה תשובות אחרות ופרטים יותר על המיקום והגיבורים! מה אנחנו יודעים על ג´ון? כלום! שיש לו אמא ושהוא שחיין טוב (אנחנו לא יודעים האם הוא מבוגר, או צעיר, יפה או מכוער, גדול או קטן...) כאשר כותבים על אירוע שקורה לדמות, צריך להיות סיבה לזה! מכוון שזה סיפור ולא ספר כדאי שהמאורעות שקורים לדמות יתנו לקורא מידע על הדמות... לדוגמא כאשר ג´ון מזמין את אימו למים, אנחנו לא לומדים כלום על ג´ון או אימו, ולעומת זאת אם היית כותב שג´ון השתעמם לבד במים הרדודים ושאל את אימו "את רוצה להצטרף אלי?" ולאחר שהיא ענתה לו "לא" הוא החליט לשחות רחוק מהחוף - זה גם היה הופך את הפעולות שלו ליותר הגיוניות (למה לשחות חצי שעה סתם?) וגם היה עוזר לסיפור...
מטריקס חביבי
אמנם לא קראתי מה כתבת אבל אני סומכת על האנשים שהגיבו על הסיפור שלך, פשוט ראיתי מה הם כתבו. אם יש לך בעיה עם סיפורים קצרים אתה יכול: לנסות לכתוב סיפור ארוך ולפרסם בהמשכים או לקרוא במקומות אחרים סיפורי מד"ב קצרים שחובבים כתבו ולשם כך אני מפנה אותך לקישורי הפורום שם יש שלושה אתרים שונים שבהם מפרסמים סיפורי מד"ב קצרים.
אמנם לא קראתי מה כתבת אבל אני סומכת על האנשים שהגיבו על הסיפור שלך, פשוט ראיתי מה הם כתבו. אם יש לך בעיה עם סיפורים קצרים אתה יכול: לנסות לכתוב סיפור ארוך ולפרסם בהמשכים או לקרוא במקומות אחרים סיפורי מד"ב קצרים שחובבים כתבו ולשם כך אני מפנה אותך לקישורי הפורום שם יש שלושה אתרים שונים שבהם מפרסמים סיפורי מד"ב קצרים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.