צבא ומילואים

[mico24]

נזכרתי, שבבסיס שלי היה אפסנאי מגמגם

בצורה מחרידה! והוא היה צריך לדבר עם אנשים פנים מול פנים כל היום.. אני זוכר, כל כך ריחמתי עליו.. הבן אדם לא הצליח להוציא מילה אחת ברצף. לא הבנתי איך הוא חי עם זה. עד עכשיו אני לא מצליח להבין איך אנשים חיים עם דבר כזה. איזה סיוט.. הרי לאף אחד אין באמת סבלנות לשמוע מה הוא אומר, במיוחד לא לנו, שקשה לנו יותר לשמוע אנשים מגמגמים!

 

[hanhan003]

../images/Emo165.gifכדאי לכולם לרדת מהעץ הזה

העניין שזה למגיע למצבים לא נעימים. אני חושב שאנחנו בפורום צריכים לעזור ולתמוך אחד בשני. את המריבות נשאיר למקומות אחרים ויש מספיק. שבת שלום.

 

[stkachov]

יוסי צודק

זה מתחיל להזכיר את השרשור שהיה בין שוקי לבל. בכל אופן לי אין טענות לאף אחד מהחברים. מישהו פתח שרשור ושאל על יחס הצבא לגמגום, אז אני(כמו חברים אחרים) סיפרתי את המקרה שלי ואת מה שידוע לי. ואז פתאום התחילו להתקיף אותי ולהאשים כל מיני האשמות לא מבוססות. אז הגבתי, והבהרתי בדיוק את הדברים. אני גם חושב שהפורום הוא פורום תמיכה ולא ניגוחים ולכן הנימה של הדיון הזה לא במקומה. אני בכל אופן את שלי אמרתי ולא מתכוון יותר להגיב ולפתח את זה הלאה. אם מישהו רוצה להגיד לי משהו אישי שישלח לי מסר פרטי בבקשה, וכך גם אני אעשה. סופשבוע נעים לכולם וחג עצמאות שמח

 

[hanhan003]

לא להתייחס

ככככככככ

כככככככ​

ככככ ככככככ

כככככ​

כככככ

 

[פויו]

אני לא יודע מה איתכם אבל...

שלום, אני לא ממש חדש פה כי אני קורא את הפורום הזה די הרבה ולא כתבתי אף פעם כלום. אני מגמגם מאז שאני זוכר את עצמי. אבל הצורה שאני מגמגם נראית לי מוזרה - לפעמים די שוטף ולפעמים אני לא מצליח לדבר. אבל זה לא קשור למה שרציתי להגיד... התגייסתי לפני חודש וחצי. בהתחלה הייתי פרופיל 97 והייתי אמור ללכת לחירמ"ק. אבל ההורים לחצו עלי שאני אגיד לצבא שאני מגמגם (למרות שכל הסגל בצווים הראשונים שלי שמעו טוב מאוד שאני מגמגם) - אז פניתי לקלינאית תקשורת שהייתה לי בזמנו והיא כתבה לי מן מכתב אישור שכזה שאני מגמגם והכל. שלחתי את זה לצבא (זה היה הרבה יותר קל מאשר להתקשר ) ותוך שלושה ימים זימנו אותי לתל השומר. הורידו לי פרופיל 64 (לא יודע אם זה פרופיל רפואי או נפשי - דווקא מעניין אותי לדעת) ושיבצו אותי לחיל אויר. למרות שאין לי "סעיף גמגום" או משהו כזה הורידו לי ל64 כמו כלום, בלי לשאול שאלות ובלי לברר את זה לעמקו של עניין. אז לשאלתו של אלכס - כן. גמגום משפיע על השירות (לפחות הסדיר). ואם כבר אני פה אז אני רק אגיד שאני עכשיו בטירונות והדבר שהכי קשה לי זה הקראות השמות האין סופיות, בהן אני לא מצליח להגיד "כן המפקד". ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות שהמפקדים ושאר החיילים מתייחסים אלי כמו מקרה סעד...

 

[mico24]

אתה רצית להתגייס לקרבי ?

אם כן, למה נכנעת ללחץ של ההורים? בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה! אני חושב ששהגדרה של הגמגום שלך תואמת לגמרי לשלי: "לפעמים שוטף לגמרי ולפעמים פשוט לא מצליח לדבר"! לגבי הטירונות, כן, זאת הייתה מכה.. זה אמנם קצר, אבל המסדרים האינסופיים האלה לקחו לי 10 שנים מהחיים.. לצעוק כל פעם "כן המפקד" מול קבוצה של 100 אנשים, במצב של לחץ אטומי היה מבחינתי בלתי אפשרי בעליל. וכשהייתי צריך להגיד לקבוצה לתת הקשב, כמעט תמיד היינו מפגרים בזמנים

. זאת הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה בינתיים) בחיים שלי, שביקשתי הנחה בגלל הגמגום. בשיחה אישית עם המ"מית סיפרתי לה על הבעיה, ומאז החיים שלי היו הרבה יותר קלים . עוד משפט, שנצרב במוחי מאז הוא "מספרי ברזל להתפקד". המשפט הגרוע ביותר עלי האדמות! עכשיו, כשכתבתי אותו, הרגשתי צמרמורת בכל הגוף ואפילו בחילה קלה .. למי שלא יודע, זה כשעושים מטווח או איזשהי פעילות בלילה, נותנים לכל אחד מספר (מספר ברזל), וכדי לבדוק אם כולם נמצאים, צועקים "מספרי ברזל להתפקד" וכל אחד צועק בתורו את המספר שלו.. איזה סיוט זה היה.. גם במילואים בשנה שעברה היה משהו דומה, אבל עברתי את זה הרבה יותר קל.. כנראה שהגיל באמת עושה את שלו. גם במהלך המטווח היינו צריכים לצעוק משפטים בסגנון "הותקלנו, לפתוח אש לצד שמאל", וכו', משהו כזה, והקצין לקח אחד אחד ורץ איתו במהלך ביצוע הירי.. לפעמים הצלחתי "להוציא" את זה כמו שצריך, ולפעמים לא, אבל לא נראה לי, שמישהו התרגש מזה.. אני בטוח לא לקחתי את זה ללב, כמו פעם..

 

[avi9]

העלאת נשכחות "התפקד"ומיטוחים

אכן במסעות לילה היינו מתפקדים ותמיד חששתי איזה מספר אקבל,קל לביטוי או קשה? לעיתים ניסתי לשנות מיקום כדי לקבל מספר "קל" היו גם הקריאות בעת אימוני זריקת רימון,וירי כשכל המחלקה מתבוננת מרחוק והפחד הגדול מכל שתתקע!!! כמה קשה להאמין,כמה חשנו בודדים,כמה לא הבנו שכל מגמגם עובר את אותם הסיוטים.

 

[gali90]

כן המפקד...

אני לא רוצה לתת לך עיצות של סבתא- כי אני יודעת שהן לא עוזרות אז אני רק אגיד לך שרק אנחנו המגמגמים יודעים כמה אומץ וכוח צריך כדי להגיד 2 מילים בודדות - כל הכבוד לך שאתה מתמודד..ואני לא חושבת שמתייחסים אליך כאל מקרה סעד.. זה בראש שלך..אנשים עסוקים קודם כל בעצמם ואח"כ באחרים. נסה להשתחרר קצת... לחשוב על משהו אחר בזמן שקוראים שמות .. או לחזור על זה בלב - "כן המפקד.." -אולי זה יעזור לך..(לא הצלחתי להמנע מעיצות סבתא..) בכל מקרה בהצלחה !!!!