אני מבינה מה אתה אומר
אבל אני לא מקבלת את זה ולו רק מהסיבה שמה שהיה נכון לפני מאות ואלפי שנים, הוא לא נכון עכשיו.
פעם החלוקה בין גבר ואישה היתה ברורה. היתה חלוקת תפקידים. היום זה כבר לא כך. גבר יכול להישאר בבית, לבשל ולטפל בילדים בעוד אישתו עובדת בחברת הייטק ומפרנסת גם אותו וגם את ילדיה. לא הוא בעל מום ולא היא בעלת מום אלא חלוקה הוגנת של תפקידים בהתאם ליכולות של כל אחד מבני הזוג. אם הגבר לא יכול לעבוד מחוץ לבית מכל מיני סיבות כי אוליי הוא משורר אוליי הוא סופר או אולי הוא צייר, פסל או אומן (סתם לשם הדוגמא) והוא כן יכול לעזור בהכנת האוכל וטיפול בילדים, אז מה הבעיה עם זה?
זה נקרא לתת חופש אישי ולמצוא פתרונות לצרכים של המשפחה בכל מיני דרכים מגוונות ולאו דווקא בחלוקה שרירותית של האישה בבית מבשלת ומנקה ואילו הגבר יוצא לעבוד ולהביא לחם ופרנסה.
ובקשר אליי, מעולם לא הרגשתי שיש לי מום כי לא ידעתי לבשל. למדתי לבשל כי רציתי בזה, כי בעלי היה בשלן איום ונורא ומישהו היה צריך לקחת אחריות על האוכל בבית. נכון להיום, אני מלמדת אותו להכין מטעמים ולערב החג הוא הכין גיבץ' הכי טעים שאכלתי בחיי.
ואני מאושרת שהוא למד קצת לבשל ואם אני חס וחלילה מאיזו שהיא סיבה של פציעה או מחלה לא אוכל לבשל, אז לפחות אני יודעת שהוא יכול להכין לעצמו ולי משהו לאכול. מה לא בסדר בזה?
ולסיום, היום, שום אישה שתהיה המוצלחת ביותר, לא יכולה להחזיק גבר רק עם בישוליה במטבח. היא צריכה קצת מעבר לזה.
