צונאמי של גועל...

[זה מה יש10]

צונאמי של גועל...

ככה אני מרגישה מרגע שגיליתי את הבגידה שלו.
אחרי כל השנים, אחרי החברות, אחרי הילדים המקסימים שילדנו ואנחנו מגדלים בנחת יחד, איך אפשר?
הרגשתי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים....
כמה תמימה הייתי אז, כשגיליתי מה עשה..... חשבתי שהכאב הזה הוא שיא הכאב.... מה ידעתי?....
ואז יום אחרי יום, אני מבינה כמה טעיתי, כמה הכאב ההוא , של רגע הגילוי היה רק קצת קרחון הכאבים.... כמה רע ושחור עוד אפשר להרגיש.....
הוא אומר שמצטער, שרוצה לתקן, שלא זורקים לפח חיים שלמים בגלל מעידה. שברור שהמעידה מעידה על בעיה, שהזנחנו לאורך השנים , ושאנחנו צריכים לתקן יחד.... אומר...
בפועל, כל התהגותו משדרת רצון אחד בלבד, לברוח. לא להיות שם, לא להתמודד ובעיקר לא לראות אותי...... אולי מחכה שאני זו שתגיד שתודה ושלום ונישאר ידידים, זה בטח יהיה לו קל יותר. לצאת לעולם עם הידיעה שהוא מצידו עשה הכל, נלחם ורצה, זו היא שפרקה את הבית והמשפחה. בגללה לילדים שלנו התנפצה הבועה....
ואני בנתיים יושבת מול זה, ומרגישה רע מיום ליום, מרגישה שהופכת לאבק...
ודווקא מתוך המקום הרע הזה, איכשהו קורה מה שלא קרה שנים, רמות החשק עולות, כאילו לנצל מהר את מה שעוד רגע לא יהיה...... אבל זה לא מספיק.
מרגישה שזקוקה לנחמה אמיתית... למישהו שיתן גם קצת חום ואמפטיה, שיזכיר לי שאני שווה קצת יותר מהכלום שאני מרגישה כרגע.....

 

[נוסעת27]

לדעתי

אם "רמות החשק עולות" כמו שאת מגדירה זאת. עוד יש שם משהו בניכם.
פגיעה, בגידה. זה דבר קשה מנשוא, אובדן אמון. זה ממש לא פשוט, זה רק קרה הרגע והגיוני שאת בסערה ענקית. מבולבלת, כועסת, פגועה. זה לא הזמן להחליט החלטות, ובטח לא הזמן לחפש לך מאהב.
אני ממליצה לך לפנות לטיפול פרטני כדי להבין רגע עם עצמך מה את מרגישה, מה קורה איתך, לעכל את מה שקרה.לקבל את כל התמיכה שתידרש לך ואז להחליט החלטות. לא מתוך סערת רגשות. ואולי תביני שזה הסוף, או שכן תביני שאת רוצה לתקן. ואז אין מנוס מטיפול זוגי, להחזיר את האמון ולשקם את היחסים שלכם. הם לא יהיו כמו שהיו, אלא מערכת יחסים חדשה שתיוולד מהריסות הישנה. בכל מקרה קחי נשימה. את בשיא הסערה כרגע. לא כדאי לעשות החלטות אימפולסיביות. בטח כשיש משפחה בתמונה.

 

[זה מה יש10]

הלוואי שזה היה כל כך ברור...

כי גם אם אני הייתי רוצה לשקם, לא בטוחה שבצד השני יש את אותו הרצון....
הפגיעה מהבגידה לא מתקרבת לפגיעה מהכל השתלשלות העניינים מאז.... השבועות עוברים, והבילבול רק גדל.... והכעס רק מתעצם.... כל נורות האזהרה דולקות, וכנראה שלא ממש כדאי לי להיות שוב טיפשה ולחטוף שוב סטירה......

מרגישה בודדה כמו שלא הרגשתי מעולם.. לא רק מולו, אלא מול העולם כולו שלא יודע את הסוד.... פתאום יש חומה גם מול כל החברים והמשפחה.... וכל כך חסר לי חיבוק חם ואמיתי.... פירור של חיבה.

כמה אפשר להחזיק בלב, ולחכות שיעבור... כשהכל רק נהיה יותר רע?

 

[נוסעת27]

נשמע ששניכם בכאוס כרגע

ואין מנוס מלדאוג כרגע לעצמך.
תקבעי פגישה עם מטפל/ת, יש סיבסוד דרך קופות החולים. זה יספק לך מקום אמיתי להישען, לחלוק, לדבר. עד אז כדאי שתמצאי חברה טובה/אימא/אחות שתוכלי לשוחח ולקבל תמיכה.
והכי חשוב- סבלנות. לפעמים החיים חרא ולפעמים צריך להשתכשך בחרא עד שמוצאים מה הדרך הכי טובה ללכת.

 

[טורקיז22]

אולי הוא לא יכול לתקן לבד

וצריך את עזרתך?
קבלי חיבוק ענק

 

[ריבר1]

שלחתי לך בפרטי

 

[אייבורי]

קוראים לזה מנוול

&nbsp
או הבגדת וגם רצחת.
&nbsp
ברור שהוא רוצה לתקן, הרי אף אחד לא אוהב לשלם את מחיר הבחירות שעשה.
אני חושב שיש כמה פתרונות אפשריים.
ובלי קשר לפתרון שתחברי, את צריכה ללכת לטיפול אישי
שיעזור לך לשקם את הביטחון העצמי, את תפיסת הערך העצמי
ויעזור לך לבחור בין האופציות.
&nbsp
א. לבעוט את המנוול לכל הרוחות
ב. ללכת עם המנוול לטיפול זוגי, לעשות את כל התהליך, ובסוף לזרוק אותו.
ג. ללכת עם המנוול לטיפול זוגי, בסוף לסלוח לו.
ד. להודיע לו שאתם בזוגיות פתוחה
ה. להודיע לו שאת רוצה שיהיה תיקו, אז את תקבעי עם מאהב ואחרכך תחזרו לנורמל.
ו. להודיע לו שהוא צריך להשפיל את עצמו, להלן להכנס כל ערב לחדר הרחצה, את תבואי להשתין עליו במשך חודש - אחכ תוכלי לזרוק אותו תחת תרוץ של טינופת.
&nbsp
בתכלס, רוב הסיכויים שיחסייכם נגמרו, יקח זמן יש פרוצדורה ואח"כ תתחילי חיים חדשים.
זה זמן טוב לעשות חשב מסלול מחדש,
לחשוב האם היית בת זוג טובה, האם היית קשובה לצרכי הבן זוג, האם היית קשובה לצרכים שלך, ככה שכאשר תמצאי גבר חדש (אני בטוח שתמצאי) תוכלי לבנות איתו זוגיות תקינה.

 

[זה מה יש10]

כן, מסתמן שזה הכיוון....

אנחנו כנראה באמת נלך לטיפול זוגי. משאירה לו לקבוע ולתאם....
בנתיים אני התחלתי טיפול פרטני בדיוק לטובת המטרות שהגדרת. אני לא הטיפוס שיכול להישאר בעמדת הסמרטוט רצפה יותר מידי זמן, זה לא טוב לי לעור הפנים...
חייבת לדאוג לעצמי. להרים את עצמי. כבר הבנתי שאף אחד לא יעשה את זה בשבילי.
אם הטיפול הזוגי יצליח, מה טוב.
אבל אם לא, אני כבר אהיה במקום שבו אין לי יותר פחד..... וזו המטרה העיקרית שלי - להיפטר מהפחד.

לגבי לנקום ולהיות תיקו, אין לי את המוטיבציה הזו.... את הנחמה שאני רוצה לעצמי אני רוצה לעצמי, לא בשביל להוציא לו את העיניים (טוב נו, בכלל לא בטוחה שיהיה לו איכפת....)

 

[oneofus]

ואני שואל

את לא ילדה קטנה, ולא נראה שאת טיפשה, בנית משפחה X שנים
בשביל ההרגשה שלך שבגדו בך תהרסי מה שבנית?
זו חשיבה מ"הביצים" לא מהראש.
תתיחסי לפרטנר שלך כאיש צוו שנפל במסע. האם תשאירי ותמשיכי לבד בדרכך
עם ה "פרגון " של הסביבה? של ה "חברות הטובות?"
או שתגידי ואללה היה , מקווה שנהנית, בוא נשתפר שנינו.

להרוס בשניה? זה בהוליבוד....

 

[מחפשת תשובה31]

אני בהלם מהתגובה הזאת

לדבריך בגידה צריכה להיסלח בכזו קלות? יאללה נהנית בוא נשתפר?
בהנחה שכל כך קל להשתפר?
שהם לא יגיעו למרות המאמץ לאותה נקודה?
שהצד הנבגד בכזו קלות שוכח את הפגיעה?
שהצד הבוגד בכזו קלות חוזר הביתה וחוזר להיות מסופק מהבית בלי להתגעגע למה שטעם בחוץ?
ממש אבל ממש לא נראה לי...

ממש מקווה גם שהציפיה כאן לסלוח לבעל הבוגד היא לא בגלל שזה הבעל שבגד והאשה תפקידה לסלוח.
הרי כשזו האשה שבוגדת אתם הגברים רצים על טיל להטיס אותה לכל הרוחות... קצת שוויוניות.

ולכותבת הפוסט... ימים קשים עוברים עליכם שם בבית... הרבה כוח הרבה אוויר התשובות יגיעו אליך. הטיפול הזוגי אכן יעזור או לשפר ולתקן או להיפטר מהפחד וללכת בלב שלם.
מאחלת לך רק טוב!!!

 

[oneofus]

גבירתי ההמומה תרשי לי בבקשה להוציא אותך מהסרט בו את חיה.

הצד הנבגד לא רלוונטי בדיון כמו גם הצד הבוגד. הרלוונטי הוא העתיד.
אנחנו לא ילדים שהורסים במחי יד את הארמון שבנינו כל הבוקר. בים כי אנחנו הולכים הביתה.
נישואין וזוגיות הם הרבה יותר מאשר יחסים , יש להם ממדים נוספים. כדי להראות לך אחד מהם אתמקד במשהו שכתבת. " "ממש מקווה גם שהציפיה כאן לסלוח לבעל הבוגד היא לא בגלל שזה הבעל שבגד והאשה תפקידה לסלוח. " מה לעזאזל זה קשור? האישה לא עושה טובה לגבר והגבר לא לאישה. יש להם ביית ילדים ומסגרת להחזיק.
נניח שהיה לך ולבעלך ילד.
נניח (הנחה שתצטרכי להוכיח) שאת אוהבת את ילדך.
נניח שבעלך בגד בך עם אחרת ובמקרה גילית את זה.
ועכשיו מה את עושה. זורקת את המשפחה הנהדרת שהייתה לך לכל הרוחות, ומכניסה את הילד שאהבת לבאלאגן ששולל ממנו את החום והאהבה שיש לו בבית? בגלל האגו שלך?
או אולי חורקת בשינים וממשיכה לחיות ולשמור על היקר לך מכל ?
שימי לב שאני לא מתייחס לבעלך,ולא שם כאן את התסכולים המגדריים שהעליץ שהרי ברור לשנינו שעל כל אישה בוגדת יש גבר כזה.
כולם טועים .
הכי קל להרוס במחי יד את הארמון....
את בטוחה שאת היית אוהבת את ילדך יותר מאשר את עצמך?
איתך אני לא כל כך בטוח!

 

[מחפשת תשובה31]

אז אדוני הנכבד

שחושב שעדיף לשמור על הארמון לטובת הילדים... טעות מרה בידיך.
כל מה שילד צריך זה הורים מאושרים. פרודים או ביחד. הורים שנמצאים יחד רק למען הילדים וסןבלים שם עושים יותר נזק מתועלת לילד.
איזה מסר תרצה ללמד את ילדך? שבנסיבות מסויימות בחיים עדיף לבטל את עצמו ואת צרכיו ולחיות כקורבן אומלל ואציל נפש? או שמוטב לו לבחור באושר האישי שלו ולשמש כזו דוגמה גם לילדיו?
חוויתי את הסיטואציות האלה כילדה וגם כאמא.
אני חד משמעית נגד לשמור על הארמון "למען" הילדים. אם להורים חרא ביחד, זה עושה בדיוק את ההפך.

 

[זה מה יש10]

שניכם צודקים... זו הבעיה....

אם תשאלו אותי, בלי קשר למקרה שקרה לנו, ובלי קשר למצב שבו אני נמצאת כרגע, אלא משהו שהייתי אומרת עוד קודם ביחס לסיפור הזה של בגידות/ גישורין/ פירוקים......
בכללי, אני חושבת שפשוט די השתגענו. תרבות השפע מטריפה אותנו לגמרי. כל כך טוב לנו, יש לנו הכל.. הכל כל כך זמין וקל- ואנחנו עדיין לא מרוצים. אף פעם לא מרוצים לגמרי..... ומתחילים לשאול שאלות שבכלל לא היו קיימות לפני כמה עשרות שנים "האם אני מאושר?" , "האם אני מממש את הפונטציאל שלי?" וכמובן מכת המכות- הטבע הזה שפיתחנו לנו בשנים האחרונות, לרצות תמיד לשדרג הכל......

ובהחלט יש מקום לקצת הרגעה.... וקצת השלמה.... וקצת פחות אגואיזם. כי וואלה, בחרנו בן זוג וילדנו ילדים- מישהו פה חשב שהכל יהיה מושלם? מישהו פה לא הבין שאנשים משתנים לאורך השנים? מישהו קיבל הבטחה שיהיה קל?
וחוץ מזה, קצת קשה אז נשברים?
ומה אשמים הילדים שלנו........ בשביל החלומות באספמיה שלנו לפוצץ להם את הבועה הטהורה של החיים המושלמים שלהם?
כמה אגואיסטים נהיינו?!?!

ומהצד השני.... עד איפה זה באמת עובד הקו מחשבה הזה?
מאיזה רגע זה נהיה באמת בלתי נסבל לחלוטין?
הרי ברור שזה רצף בין שני הקצוות.... והשאלה היא איפה בדיוק ממוקמים עליו.....
האם יש רגע שבו זה כבר באמת לא חיים כאלו מושלמים גם לילדים שלנו, שהבועה שלהם כבר מפוצצת ממילא? שהם חיים באוירה עכורה , של טינה וציניות באויר?
זה באמת טוב להם?

אז נורא קל להעלות שאלת סקר "האם לדעתך יש או אין לפרק נישואין בגלל בגידה"?
אבל כולנו יודעים שזה בכלל לא פשוט. בגידה, יש לה הרבה פנים... היא יושבת על הרבה דברים, וגם כשלעצמה יש לה לא מעט וורסיות..... וסביב הארוע עצמו מתפתחת דינמיקה שלפעמים פשוט הופכת אותנו (את שנינו...) לאנשים נוראיים....

אז הבחירה שלי לקום וללכת היא בעיקר כי אני מבינה שאחרי מה שראיתי ואחרי מה שחווינו בשבועות האחרונים, אני לעולם לא אהיה האישה שהייתי..... אני לעולם לא אאמין לו (ולאו דווקא בקטע של הכן או לא יבגוד...), בין אם אשאר איתו ביחד ובין אם נפרד... תהליך ההיפרדות שלי התחיל כבר, אני מגבשת לי חיים עצמאיים של מישהי שאין לה גב .......
ובשביל הילדים שלי, עדיף לי לפתח את הכיוון הזה מתוך מקום של גדילה ושמחה , ולא להפוך לאישה מרירה, קטנונית, חשדנית ובלתי נסבלת.
לא רוצה שהם יגדלו בתוך סיר של רעל.

 

[oneofus]

לא, אני צודק, הבעייה היא רק אגו!

הורים סובלים? ממה בדיוק, מטיפוס? הורים הם אנשים מבוגרים שאמורים לא לקחת ללב כל דבר, אומלל הוא הורה שיש לו לא עלינו ילד חולה. ואצילות נפש היא תכונה לא רלוונטית לדיון. אם להורים חרה ביחד -שישתפו פעולה ויאחו את הקרעים. ולו רק כי האהבה גדולה מהכל.

 

[tal902]

ידידי הרשה לי לומר לך משהו. אתה הזוי. ואני לא מתכוון להסביר

כי אתה בבמילותייך הסברת את זה במדוייק. וכל המוסיף גורע. ואם אתה לא מבין את זה לבד, אז אתה גם חסר מודעות עצמית טוטאלית.

 

[oneofus]

כרצונך, אני איתן בדעתי ההזויה וחסרת האגואיזם

 

[זה מה יש10]

חבל שאתה יורד כל כך נמוך... באמת....

השורה התחתונה שלך כל כך מיותרת.... אני חושבת שאתה יכול להביא את הטענה שלך , שיש בה המון , גם בלי למחוק את הגברת הזו ולערער את מידת האהבה שלה לילדיה.... זה באמת כל כך נמוך, שזה מוחק את כל הדברים החכמים שכתבת לפני....

 

[oneofus]

לא, לא ירדתי נמוך אלא נתתי דוגמא.

גם אם את אינך מסכימה עם טיעוני האחרון, זה לא פוגם בשאר הטיעונים.
גבירתי, בנושא ילדים, האגו לא משחק, כי ילדי (ואני מניח גם ילדייך) לפני הכל!
אחרת, הייתי הולך לדוג במקום להביא אוכל הביתה.

 

[מחפשת תשובה31]

היי אשה יקרה

מקסים מצידך שאת 'דואגת' להסביר שעמדתי לא משמעה שאיני אוהבת את ילדיי. אני לא נעלבת מהאיש. שיחשוב כרצונו. סיימתי את הויכוח, הוא מחזיק בדעתו ואני בשלי, המרירות שלו לא קשורה ולא חודרת אליי. אז משחררת.
בכלל.. ברגע שנתקלת בדעות נחרצות, שלא מבינות שבמקרים העדינים האלה כל מקרה לגופו ואין נכון אחד כללי.... אני מבינה שאין הידברות ומשחררת. בעיני אף פעם לא שחור או לבן.
הייתי ילדת גירושי בגידה. הייתי בחיי נבגדת וגם בוגדת. אין כאן רע או טוב. אין כאן תשובה אחת. יש כאן אנשים רגשות ומןרכבויות. רק את יודעת מה נכון אצלך. ואם עוד לא יודעת... את תדעי. הרבה פעמים הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה. התהליך המייסר שבו את מתמודדת עם כל מה שאולי הדחקת שנים... כל כך הייתי שם משני צידי המתרס... לא פשוט לאחות את הקרעים כי לפעמים מגיעות תובנות שאומרות שזה פשוט לא נכון.
אני לא יודעת מה בדיוק את עוברת. כי גם את אותה חוויה כל אדם תופס אחרת. והאיש שמולך הןא שונה מהאיש שמולי. אם את אומרת שלעולם לא תאמיני לו... זה שלך יש לך את הסיבות שלך לא אתווכח. ומי שישפוט ויקבע שאני לא אוהבת את ילדי כי אמרתי איקס, או שאת לא היית מספיק גדולה ופירקת במידה ותבחרי להתגרש... עזבי... תמיד יהיה מי שיבקר. את זו שחיה שם בפנים והבחירה היא רק שלך.
פתחת פה פוסט כדי להיחשף לדעות ועצות ולקבל עוד כמה אופציות לקווי מחשבה אבלעד כאן... מה שתבחרי לעשות עם זה זה לגמריי שלך!!!
זו דרך כל כךךךך מורכבת.
העצה הכי טובה שיש לי היא לנסות לנצל את השבר לצמיחה. שלא משנה מה תהיה התוצאה הסופית ביניכם,התוצאה הסופית שלך תהיה שהחכמת או למדת שעור והתחברת עוד לאמת שלך בדרך.
בנימה זו אאחל לך ימים של התקדמות. שמתוך הגועל תצמח אמת ומציאות חדשה עבורך בחייך והדרך תתבהר לך.

 

[gaboon67]

בתור אחד שנמצא במצב דומה.....

אם עדיין קיימת אהבה ביניכם ואת מרגישה שזה גם בה ממנו, אז לדעתי, שווה לנסות ולתקן את הזוגיות....
אין לי מושג אם יש לך את הרקע או הבנה מדוע בעלך ביצע את הבגידה, אך אם את יודעת שמדובר בצורך מיני בלבד אז, לדעתי, יש סיכוי להציל את הזוגיות ע"י טיפול זוגי שיעזור לכם להתמודד אם הבעיה/החסכים שבזוגיות.
קל מאוד להשאב לשיגרה המתישה של גידול ילדים, עבודה וכדומה ולשכוח את טיפוח הזוגיות....

מאחל לך המון הצלחה ואושר ומקווה שהמצב הזה יפתר בדרך הנכונה ביותר לך ולמשפחתך.