ספור מתוך חלום
לפני כמה חודשים חלמתי סיפור. וזו הפעם הראשונה שהו נכתב. גם כי לכתוב עושה לי טוב. וגם כי רציתי מזמן לכתוב ולשמור וכהשלמה לשורותייך שמח להוסיף. זה יהיה קצת ארוך ואיתך איתכם הסליחה האיש שיצא לחפש את החוכמה הימים ימיי הביניים, איש אחד אשר גר בכפר נידח והמדינה הי סין הרחוקה בוקר אחד התעורר הסמוראי, הביט בעייני אהובתו, והודיע לה שיוצא הו לחפש את החוכמה. ניפרד האיש מאהובתו, מחבריו, מהורים, אחיו ואחיותיו, מחיות המחמד, ומהכפר כולו. עמד בשער הכפר נופף לשלום ויצא לדרכו. (וכזכור התקופה הי ימי הביניים) עלה האיש על המונית שהמתינה. ומשם היישר לשדיי התעופה, סידורי קרקע וטיסה ישירה להודו הרחוקה. שם חשב איש שימצא את החוכמה, עבר האיש את כל הודו לאורכה ולרוכבה, ביקר בכל אשרם אפשרי, אפילו אצל אושו שבפונה ביקר האיש. בכל פינה שאלה היכן החוכמה. ולצערו איש לא ידע מהודו בטיסה ישירה הגיע לנפל וליפן, וכך עבר האיש את כל מדינות המזרח בכדי למצוא תשובה .היכן נמצאת החוכמה. לא הפסיד זמן. מהמזרח עבר למערב . אירופה, אפריקה, וגם לאמריקה הגדולה. וגם שם באותם מדינות, פקד האיש את כל בעליי החוכמה,וגם הם לצערו לא בישרו טובות. וחוכמה ממנו והלאה 18 שנים מסתובב האיש בעולם. בכל מדינה היה, וחוכמה אין. בבושת פנים ולאחר 18 שנים החליט האיש לחזור לכפרו . וכזכור הימים ימי הביניים . האיש עוצר מונית, ומבקש לנסוע לשדה התעופה רגע אחד לפני ששולף את הוויזה זהב לשלם עבור הטיסה הבית , פוגש האיש בדמות מוזרה. דמות כזו שמסתובבת עם שטרימלך. ובגד שחור, וגם נעלים שחורות. ממש רגע לפני שאל האיש את האיש בשחור, אולי אתה יודע היכן נמצאת החוכמה. הביט האיש בשחור אל מחפש החוכמה. ואמר בטח שיודע אני היכן החוכמה. ומשם יצא האיש לירושלים הבירה בטיסה ישירה. שם אצל רב אחד נמצאת החוכמה. נחיתה בנתבג. מונית לירושלים הבריה. הישר לבייתו של רב נסע. השעה הייתה שעת הערביים , מגיע באיש לבית הרב,הרב באותם רגעים התפלל את תפילת הערבית .התפרץ האיש לביית הרב ומבלי להמתין שאל בחיפזון ,היכן היכן נמצאת החוכמה. הרב שהיה עסוק באותם רגעים בתפילה, הסתובב ובעזרת ידו סימן לאיש לאות סבלנות. האיש שהיה כה נרגש. אמר תודה , הסתובב ויצא את בית הרב. משם מיהר לשדה התעופה. מייד קנה כרטס טיסה הישר לבייתו שבכפר הנידח השעה שעת לילה מאוחרת.מרוגש וטוב לב מגיע לכפרו, ממהר לבייתו, ולכל כפרו , כי הריי יודע הו היכן נמצאת החוכמה. ובשקט בשקט פותח האיש את דלת בייתו. הביט פנימה ונחרב עולמו. ראה הו את אשתו אהובתו שוכבת במיטתה ולידה גבר צעיר ויפה תואר. בזעם רב הלך הו אל הארון. לפני שנסע השאיר שם את חרב המלחמה. אחז אותה בידו צעד חסר סבלנות למיטת אשתו, הנף את החרב , ורגע לפני שב האיש לשפיותו ושאל עצמו בשביל מה יצא לחפש את החוכמה. קל פנימי כיוון לסבלנות. עייף ורצוץ לאחר מסע של 18 שנה הניח לרגע את חרב המלחמה, ובליבו אמר, אולי מחר אראה את הדבר בצורה שונה. מיהר להיצמד לאשתו היפה ומייד נירדם לתחושת עונג חום גופה. השחר עלה . אשתו של האיש הקיצה משנתה.והריי לתדהמתה ,אהובה לידה. שמחה ומרוגשת הסתובבה והעירה משנתו את בנה שאותו אביו מעולם לא ראה. מיכה