../images/Emo23.gifחמלה, מוסר, דת.....
קודם כל - על החמלה... לחמלה יש מקום בכל מצב, כלפי כל אדם. העקרון הוא להיות בחמלה, לא רק לחמול (כפועל), (בדיוק כמו להיות באהבה, לא לאהוב). זה מאפשר לך להיות במקום הזה, גם עם אלו שההיגיון "לא מסתדר" להיות כלפיהם באהבה או חמלה. כי חמלה היא מצב פנימי שלך, לא פעולה מוחצנת. זה מתאפשר, דוקא כיוון שטנטרה לא מתעסקת עם מוסר. והאמירה מדוייקת מאד. טנטרה לא גורסת "חוסר מוסר", אלא היא פשוט בוחרת לא לעסוק בו. הסיבות לכך הן עמוקות ביותר, ומושכלות ביותר, ומעניקות לתפיסת החיים הזו המון עצמה. למי שלא מורגל בהשקפת העולם הזו, זה נראה מאד קשה לעיכול ולהפנמה, אך מי שמנוסה - יכול לחוש בעוצמה הרבה שזה מקנה. האם טנטרה מתכחשת לעשרת הדברות??? לא, היא פשוט לא מתעסקת בהן... ולמה? כי (רק לדוגמא), עשרת הדברות הן תמהיל של ציוויים (וטנטרה דוגלת בחופש הבחירה המוחלט), שחלקן חברתיים (והולכים בקנה אחד עם הרעיון המרכזי), חלקם דתיים (ואין בהם דבר או חצי דבר עם השקפת העולם הטנטרית כיוון שטנטרה
אינה דת), וברובם, הם עוסקים במוסר, וב"נו נו נו בטוסיק אם לא תעשו כך או כך". על פי הטנטרה, אם אתה חי את עקרונותיה לחלוטין, אזי בהכרח תחייה נכון ועל פי אמות מידה חברתיות נכונות, למרות שה"נכונות" יבואו מהאינטרפרטציה שלך, והיא לא בהכרח תואמת את זו של אנשים אחרים. (מסובך הא???
) העובדה שדת ממשיכה להתקיים, עדיין לא מצביעה על נכונותה, או היותה האמת העליונה. לא כל העוסק בדת, בהכרח קרוב לאלוהים (לדאבוננו) ואהבת לרעך כמוך, בנוי תחבירית מהסוף להתחלה, כי גם ע"פ הגמרא, וגם ע"פ הטנטרה, אתה צריך קודם על להיות מסוגל להכיר את עצמך, ולאהוב את עצמך, ולהכיר בעצמך כניצוץ הבריאה, ע"מ שתוכל ליישם את "כמוך", ורק אז תוכל לקיים את "ואהבת". ולגבי האמירה "מי שמרחם..." יש כאן בלבול בין המושג "חמלה" ובין המושג "רחמים". אתה יכול להיות שופט בדין, מול אדם שאנס, היכה, רצח... ולשפוט ללא רחמים, ובאותה מידת משפט, לחוש בלבך חמלה כלפיו. החמלה מגיעה לכל אדם, כי גם זה שרצח, אנס, השפיל, בגד, ראוי לחמלה, כיוון שהגיע לעשות את מה שעשה, רק מהמקום הנמוך של מי שראוי לחמלה גדולה. וזה לא מנוגד להענשה, ולמיצוי הדין, ומה שלא יהיה. זה המפתח שלנו כחברה, לתקן את המעוות עם האנשים האלה, כי רק החמלה תאפשר לנו להחזירם למוטב, למעגל החיים החברתי הנורמלי. אוף..... אוויר......