לגבי סמלוויס, שכחת לציין
שהוא לא סתם הוכנס לבי"ח לחולי נפש, אלא שהוא באמת היה מעורער בנפשו. ייתכן שלביקורת מצד הממסד הרפואי היה חלק בעניין, אבל זה ממש לא סיפור של מדען בריא ושמח שנזרק למוסד סגור והוכה למוות רק בגלל דעותיו החריגות... שימי לב גם, שכמה עשורים בודדים אחרי שסמלוויס הציג את הממצאם שלו, הם נתקבלו ע"י הממסד הרפואי, ומאז הוא נחשב לפורץ-דרך. כלומר: הוא זכה להכרה ולכבוד - רק שבמקרה שלו זה היה באיחור. זה קורה לא פעם, אבל אם נתעלם לרגע מהספקט האישי (מה קרה לאדם עצמו) ונביט מה קרה לרעיונות שהביעו האנשים, נוכל לראות שהרעיונות שגובו בממצאים מתאימים, קיבלו תקפות ושינו (לעתים באורח קיצוני) את הצורה שבה הממסד המדעי רואה את המציאות. זה תהליך שחסר בכל ממסד דתי, וזאת כיוון שדתות אינן מבוססות על עדויות אמפיריות אלא על אידאות מופשטות. אם תשווי למשל בין הרפואה בימינו לבין הרפואה לפני מאה שנה, תראי שהרופאה השתנתה ללא הכר. אם תלכי עוד מאה שנה אחורה, ההבדל הוא כבר קיצוני ממש, ומה שרופאים עשו ב-1800 לא נחשב אצלנו בכלל לרפואה. לעומת זאת, הכנסיה הקתולית, או המוסדות האיסלמיים, או החצרות החסידיות, שומרים כולם על הסטטוס-קוו שלהם מבחינת אמונה, טקסים ועמדות. יש פה ושם שינויים, אבל הם יותר נקודתיים מאשר מהותיים. את כן צודקת בכך שהראייה המדעית את העולם כרוכה בעמדה פילוסופית מטאפיזית: כל המעשה המדעי מבוסס על ההנחה שהמציאות ניתנת להבנה ע"י תצפיות וניסויים, ושיש דבר כזה "חוקיטבע" שניתנים לניסוח. את ההנחות הללו אין אפשרות להוכיח באמצעים מדעיים או לוגיים - או שאתה מקבל אותם (טנטטיבית או באופן מוחלט), או שאתה שולל אותם. כאן זה כבר עניין אישי, בדיוק כמו כל אמונה מטאפיזית אחרת (כגון אמונה באל אחד). את גם צודקת בכך שיש הבדל בין "המדע" לבין "מדענים". מדענים הם בני אדם בדיוק כמו כולם, ויש להם את אותן בעיות וכשלים כמו לכולם. העובדה שאתה מדען לא הופכת אותך פתאום לאדם נעלה או אובייקטיבי יותר, ולכן אפשר למצוא במדע את אותן אינטריגות, אותה צרות-עין, אותה טיפשות ואותה דוגמאטיות שיש בכל קהילה ובכל עיסוק. ההבדל הוא שהאידאל שאליו שואפת קהילת האנשים הזו מבוסס על אמפיריציזם וביקורתיות, שהם שני עקרונות שמנוגדים לחלוטין לרוח הדתית (אולי חוץ מאספקטים מסויימים של הבודהיזם). זה מה שמבדיך את העשייה המדעית מעשייה דתית.
