צינור: פרק א´ מאת יואל
צינ(א)ור היה היה אור, בהיר טהור וטוב, שנבע ממקור.. והמקור היה הכל, כל כך הכל , שהיו רק הם לבדם, האור והמקור.. וכך הם היו במשך שנים רבות, המקור נתן והעניק את האור, שמילא את הכל, והוא גם קיבל את האור, מכיוון שהוא, המקור, גם היה הכל.. יום אחד.. הכל הרי מתחיל ביום אחד, חשב המקור לעצמו: באין דבר מלבדי כדי לקבל את האור והטוב שאני נותן, אין מי שייהנה מזה.. ואז רצה המקור וברא את הנשמות שלנו, קטנות יותר, אבל בדיוק כמוהו, כדי שכמוהו יוכלו לקבל את האור שהוא נותן.. מהן הנשמות, אתם שואלים ? ובכן, הנשמות הן מודעות טהורה בלבד.. ומהי מודעות, אתם מקשים ושואלים ? ובכן, מודעות היא מה שאנחנו, רק בלי הגוף שלנו.. וככה נברא גן עדן, שבו גרו הנשמות, והמקור היה נותן ומעניק, אור ואהבה וטוב וחסד, והנשמות היו מקבלות ונהנות מהשפע של המקור.. עד שיום אחד, הרי כבר אמרנו שהכל תמיד מתחיל ביום אחד, בעיה קטנה נוצרה.. בדיוק אותה בעיה, כמו שהייתה למקור בהתחלה.. מכיוון שהנשמות נבראו דומות למקור עצמו, כמו השתקפות שלו במראה, ומכיוון שמטבעו המקור נותן ומעניק, רצו גם הנשמות לא רק לקבל, אלא גם לתת.. ואז מצאו הנשמות, שכמו המקור, גם הן יכולות לבחור, והחליטו כולן להפסיק לקבל את שפע האור והחסד מהמקור.. " אם איננו יכולות להוכיח שאנו ראויות לקבל, על ידי כך שנוכל לתת, לא נסכים להמשיך ולקבל בחינם.." – אמרו הנשמות.. " אם נמשיך כל הזמן רק לקבל, נתמלא ונתמלא עד שבסוף נתפוצץ.." – הן המשיכו ואמרו.. – " אנחנו כמו צינור שמצד אחד נכנסים בו מים, ומצד שני הוא סגור.." " אתה גם נותן וגם מקבל כל הזמן, ולכן אתה לא מתמלא ולא מתרוקן.." - הן אמרו למקור.. – " אבל אנחנו רק מתמלאות, ורוצות גם לתת.. להיות כמוך.. להיות כמו צינור שפתוח גם בצד השני, והמים יכולים לצאת משם ולהשקות את מי שצריך.. " " בסדר.." – אמר המקור האינסופי, שעד עכשיו היה הכל, וצמצם את עצמו לנקודה אחת קטנה.. וכמו שקורה כשמחלקים אטום אחד קטן לשניים, ונוצר פיצוץ אטומי.. כך נוצר פיצוץ גדול בהרבה, שעד היום אנו קוראים לו "המפץ הגדול", או בשמו המוכר האחר " בריאת העולם ".. ואכן, כתוצאה מהצמצום ומהפיצוץ, במשך הרבה מאד שנים, נוצר העולם והיקום שאנו מכירים היום, ואיתו נוצר גם החושך, שחוסם את האור של המקור.. אחרי שנוצר החושך, נוצרו השמיים והים.. ואחר כך העצים והצמחים והפרחים והפירות.. ונוצרו הכוכבים, כמו כדור הארץ והשמש והירח, וכל הכוכבים שבשמיים.. ואחר כך נוצרו כל מיני חיות ודגים וציפורים.. ואחר כך נוצר האדם.. ואז, כל הנשמות שהיו בגן עדן, שלא הסכימו לקבל עוד את האור של המקור, עד שיוכלו להיות כמו המקור, ובעצמן לתת מעצמן, נשלחו אל העולם שנברא, ונכנסו בתוך העצים והאבנים, בתוך החיות ובתוך בני האדם.. וכך נחסם מהן האור של המקור.. והדרך היחידה של הנשמות לשוב ולקבל את האור של המקור, הייתה רק על ידי נתינה מעצמן לאחרים.. הנשמות שנכנסו באבנים ובעצים ובחיות קיבלו עבודה קלה יותר, מכיוון שאינן צריכות לבחור, או ליתר דיוק, אינן יכולות לבחור.. הן מקבלות מה שיש, ונותנות מה שצריכות לתת, על פי טבע הגוף בתוכו הן שוכנות.. כמו עץ, כשהוא מקבל מים מהגשם ואור מהשמש, הוא נותן צל ופירות, וענפים לבניה.. זה הטבע שלו.. יש צמחים יותר רגישים, שרק אם הם מקבלים את מידת המים והאור שהם אוהבים, הם נותנים פרחים יפים ומדהימים.. זה הטבע שלהם..
צינ(א)ור היה היה אור, בהיר טהור וטוב, שנבע ממקור.. והמקור היה הכל, כל כך הכל , שהיו רק הם לבדם, האור והמקור.. וכך הם היו במשך שנים רבות, המקור נתן והעניק את האור, שמילא את הכל, והוא גם קיבל את האור, מכיוון שהוא, המקור, גם היה הכל.. יום אחד.. הכל הרי מתחיל ביום אחד, חשב המקור לעצמו: באין דבר מלבדי כדי לקבל את האור והטוב שאני נותן, אין מי שייהנה מזה.. ואז רצה המקור וברא את הנשמות שלנו, קטנות יותר, אבל בדיוק כמוהו, כדי שכמוהו יוכלו לקבל את האור שהוא נותן.. מהן הנשמות, אתם שואלים ? ובכן, הנשמות הן מודעות טהורה בלבד.. ומהי מודעות, אתם מקשים ושואלים ? ובכן, מודעות היא מה שאנחנו, רק בלי הגוף שלנו.. וככה נברא גן עדן, שבו גרו הנשמות, והמקור היה נותן ומעניק, אור ואהבה וטוב וחסד, והנשמות היו מקבלות ונהנות מהשפע של המקור.. עד שיום אחד, הרי כבר אמרנו שהכל תמיד מתחיל ביום אחד, בעיה קטנה נוצרה.. בדיוק אותה בעיה, כמו שהייתה למקור בהתחלה.. מכיוון שהנשמות נבראו דומות למקור עצמו, כמו השתקפות שלו במראה, ומכיוון שמטבעו המקור נותן ומעניק, רצו גם הנשמות לא רק לקבל, אלא גם לתת.. ואז מצאו הנשמות, שכמו המקור, גם הן יכולות לבחור, והחליטו כולן להפסיק לקבל את שפע האור והחסד מהמקור.. " אם איננו יכולות להוכיח שאנו ראויות לקבל, על ידי כך שנוכל לתת, לא נסכים להמשיך ולקבל בחינם.." – אמרו הנשמות.. " אם נמשיך כל הזמן רק לקבל, נתמלא ונתמלא עד שבסוף נתפוצץ.." – הן המשיכו ואמרו.. – " אנחנו כמו צינור שמצד אחד נכנסים בו מים, ומצד שני הוא סגור.." " אתה גם נותן וגם מקבל כל הזמן, ולכן אתה לא מתמלא ולא מתרוקן.." - הן אמרו למקור.. – " אבל אנחנו רק מתמלאות, ורוצות גם לתת.. להיות כמוך.. להיות כמו צינור שפתוח גם בצד השני, והמים יכולים לצאת משם ולהשקות את מי שצריך.. " " בסדר.." – אמר המקור האינסופי, שעד עכשיו היה הכל, וצמצם את עצמו לנקודה אחת קטנה.. וכמו שקורה כשמחלקים אטום אחד קטן לשניים, ונוצר פיצוץ אטומי.. כך נוצר פיצוץ גדול בהרבה, שעד היום אנו קוראים לו "המפץ הגדול", או בשמו המוכר האחר " בריאת העולם ".. ואכן, כתוצאה מהצמצום ומהפיצוץ, במשך הרבה מאד שנים, נוצר העולם והיקום שאנו מכירים היום, ואיתו נוצר גם החושך, שחוסם את האור של המקור.. אחרי שנוצר החושך, נוצרו השמיים והים.. ואחר כך העצים והצמחים והפרחים והפירות.. ונוצרו הכוכבים, כמו כדור הארץ והשמש והירח, וכל הכוכבים שבשמיים.. ואחר כך נוצרו כל מיני חיות ודגים וציפורים.. ואחר כך נוצר האדם.. ואז, כל הנשמות שהיו בגן עדן, שלא הסכימו לקבל עוד את האור של המקור, עד שיוכלו להיות כמו המקור, ובעצמן לתת מעצמן, נשלחו אל העולם שנברא, ונכנסו בתוך העצים והאבנים, בתוך החיות ובתוך בני האדם.. וכך נחסם מהן האור של המקור.. והדרך היחידה של הנשמות לשוב ולקבל את האור של המקור, הייתה רק על ידי נתינה מעצמן לאחרים.. הנשמות שנכנסו באבנים ובעצים ובחיות קיבלו עבודה קלה יותר, מכיוון שאינן צריכות לבחור, או ליתר דיוק, אינן יכולות לבחור.. הן מקבלות מה שיש, ונותנות מה שצריכות לתת, על פי טבע הגוף בתוכו הן שוכנות.. כמו עץ, כשהוא מקבל מים מהגשם ואור מהשמש, הוא נותן צל ופירות, וענפים לבניה.. זה הטבע שלו.. יש צמחים יותר רגישים, שרק אם הם מקבלים את מידת המים והאור שהם אוהבים, הם נותנים פרחים יפים ומדהימים.. זה הטבע שלהם..