ציפיות מכתה "קטנה" או בשמה

[Diana M]

ציפיות מכתה "קטנה" או בשמה

הפרורמלי, כתת חינוך מיוחד. חלק מהילדים ימשיכו ללמוד בחינוך המיוחד כפי שלמדו בשנה קודם. חלק יגיעו לחינוך המיוחד בפעם הראשונה בתחילת השנה, לאחר שנה מלאת לבטים של ההורים. כן, היה קשה בחינוך הרגיל. ישיבות רבות, שיחות רבות עם המחנכת , היועצת, הפסיכולוגית, מורת השילוב לעיתים גם מכתבים, הרחקות. לעיתים סתם תנודות ראש מבינות של הצוות על מצבו הלא מעודד של הילד בכתה הרגילה. לאורך השנה חזרו ועלו השיקולים בעד ונגד חינוך מיוחד, ולבסוף נפלה ההחלטה. מוכנים לנסות מסגרת טיפולית. מסגרת אשר תתן לילד סיכוי למצות את כישורים והיכולות האמיתיות שלו תוך התחשבות בקשיים. ועדת ההשמה כבר מאחור וכעת ממתינים לקראת הבאות. למה בעצם מצפים ההורים כאשר הם נותנים הסכמתם לחינוך מיוחד? מה הציפיות ממסגרת של חינוך מיוחד, האם אנשי מקצוע והורים מצפים לאותו הדבר? או שמא יש הבדלים? למה אתם מצפים ממסגרת של חינוך מיוחד ומה מבחינתכם יגרום לאכזבה אם לא יקרה?

 

[גליה13]

הצפיות שלי מהכתה הקטנה

הבן שלי עבר לכתה קטנה אחרי שנתיים בהם בילה בעיקר בחצר בית הספר במשחקי כדורגל וגולות כשפניתי לועדת ההשמה בלב כבד- עשיתי זאת בלי ברירה עם התקוה שמסגרת קטנה ותומכת תעניק לו בהתחלה את היכולת להפנים את מסגרות בית ספר וחוקיו- בתור דוגמא קטנה- לא לצאת מהשיעור כשנמאס לו- וכמובן שילמד מה שהוא צריך כדי שיוכל להשתלב אחר כך במסגרת רגילה- עברו שלוש שנים- החלק הראשון עבר בהצלחה- הוא מתנהג כתלמיד במסגרת- בקשר ללימודים- האכזבה שלנו גדולה- הוא התקדם מעט מאד-...ואנחנו צריכים לתת לו הרבה תגבור פרטי .

 

[nama11]

כתה קטנה

לגליה קראתי את דבריך וממש כאב לי, לבני יש ליקוי למידה מאוד קשה וגם בעיות קשב וריכוז, הוא משולב כרגע בכתה רגילה אבל מאז האבחון שעשיתי לו, אני יכולה לומר שחיי השתנו, אני נותת לו הרבה מאוד באופן פרטי וזה עולה לי המון, האם את יכולה לשתף אותי אלו דברים בנך מקבל במסגרת המיוחדת? האם יש לו שעורי הוראה מתקנת? או שאת אלו הוא מקבל כתגבור פרטי ממכם?

 

[oritush5]

הרבה הבדלים יש בין הורים למורים

כמו בכל דבר. בגדול, הציפיות דיי דומות, גם ההורים וגם המורים רוצים בטובתו של התלמיד, רוצים עד כמה שאפשר לממש את הפוטנציאל שלו, לקדם אותו ככל שניתן, להקנות הרגלים, מיומנויות, ותכנים לימודיים שונים. כמובן שכולנו מאוחדים בשאיפה לגרום לילד להיות מאושר בכיתה, להנעים לו את השהות בבית הספר, ולהאהיב עליו ככל שאפשר את הלימודים והסביבה הבית-ספרית. אולם יש הבדל מהותי בין ההורים למורים, בזה שההורים ממוקדים בילדם הפרטי, דורשים אך ורק בטובתו, ודואגים לשלומו, לצרכיו ולהתקדמותו. לעומת זאת, למורים יש גם את הפרספקטיבה הכיתתית. לי כמורה, יש הרבה ציפיות מהכיתה הקטנה, שמכילה בדרך כלל בסביבות 8 ילדים, שתהיה אוירה נעימה, אינטראציה חברתית נכונה וחיובית, יחסים קרובים בין התלמידים למורות, ופערים קטנים ככל שאפשר (הפסקתי לחלום על כיתה הומוגנית...) כלומר, המורים רואים את הילד גם כפרט וגם כחלק מהכלל, והציפיות מתחלקות לשני אלו. מקווה ששנת הלימודים הקרובה תגשים לכולנו את הציפיות, ובעזרת עבודה קשה, נגיע הכי קרוב לפסגת הציפיות. (פגשתם פעם מישהו שהגשים את כל ציפיותיו? אני לא) שבת שלום!!

 

[SHIRITA13]

אני פוחדת לצפות

ואני לא בטוחה שהבית ספר שהבת שלי תלך אליו אכן ישמש לה ללימודים. כמו שבעלי אומר "זה בכאילו":. אני יודעת שמילותי קשות אבל אני לא רואה אותה לומדת משהו מעבר לשירים וריקודים שלמדה בגן.

 

[SHIRITA13]

ועו ד משהו דיאנה

בקשר להודעה שכתבת לי למטה, על ההכנות לבי"ס. אני קוראת אותה שוב ושוב ובוכה שוב ושוב. מצבה של ביתי כ"כ קשה שאני לא בטוחה שהיא בכלל מבינה שהיא הולכת לבי"ס. ובקשר לציוד לבי"ס, אני לא יודעת אם לקנות לה. מה היא תכניס בילקוט? לקנות לה מחברות וצבעים? היא תקרע אותם ותזרוק הכל תוך שניה. מה שכרגע נראה לי שאכניס לילקוט יהיו בגדי החלפה........

 

[Diana M]

שיריתה, עצוב לי לקרוא את ההודעה

שלך בעיקר בגלל הכאב הרב שאני שומעת מתוך המילים. אני קוראת את הודעותיך ויודעת שאת אשה עם המון כוחות. מתמודדת עם ילדה בעלת צרכים מיוחדים, כנראה מורכבים מאוד ואם לילדים נוספים. אני "שומעת" פעמים רבות את המצוקה מתוך ההודעות שלך ויודעת שההתמודדות שלך קשה ועדיין רואה כיצד את מוצאת כוחות לעודד גם אנשים אחרים ולתרום להם מניסיונך וזה דבר מופלא בעיני. הייתי מאוד שמחה אם היית מספרת לנו יותר על הילדה שלך. חשוב לי להכירה באמצעותך יותר. כך שאוכל להיות במכוונות גבוהה יותר בעיצות וברעיונות שאני מעלה. שמחה מאוד שאת כאן איתנו . שבת שלום

 

[Diana M]

רמת הציפיות מכתות חינוך מיוחד

אוריתוש, התגעגעתי אליך. נעלמת לנו יקירה , מקווה כי את מבלה יפה בחופשה. בכל אופן שמחה שאת שוב כאן איתנו. אני מסכימה כי יש הבדלים מסויימים בין הצפיות של ההורים מכתה לבין הצפיות של המחנכת ובית הספר. ברור כי כל הצדדים רוצים להגיע לאקלים כתה נעים שכן גם להורים ברור שאקלים כתה נעים קרי, מקבל, מחבק, מעודד, יאפשר לילדים למצות את היכולות שלהם בדרך הכי אפקטיבית ומאידך כל מחנכת מבינה כי קידום מקסימלי של כל תלמיד יביא בסופו של דבר להישגים כלליים טובים של הכתה כך שבתכנים אלה איני רואה שוני רב. מה שכן אני שואלת את עצמי יותר ויותר מה הן גבולות הצפיה מכתות חינוך מיוחד. המוטו של החינוך המיוחד הוא התקדמות יחסית. משמע כל תלמיד יתקדם בהתאם ליכולות שלו עצמו. מוטו זה בא לאפשר תוכנית אישית, התקדמות אמיתית ויסודית בהתאם לצרכים וליכולות. אך לדעתי במשך השנים גם הפך לבומרנג. ואסביר את עצמי. בזמן שבחינוך הרגיל הישגיות היא ערך. בחינוך המיוחד אי ההישגיות במדדים אובסולוטיים כמעט והפכה לערך. ולמה כוונתי, לדעתי קיימת איזושהי תפיסה על פיה מראש לא מדרבנים את התלמידים להגיע להישגים אבסולוטיים שכן הם "חינוך מיוחד" ואינם מסוגלים לעמוד בכך. ולא כך הוא. אני מאמינה כי כמעט כל תלמיד של החינוך המיוחד מסוגל להצטיין בתחום מסויים גם באופן אבסולוטי ותפקידה של המערכת לעודד ציפיות אלה ולייצר הזדמנויות למימושן. כדוגמא אתן התנסות שהייתי שותפה לה כצופה מצד, לפני שנה , אחד מבתי הספר לחינוך מיוחד שלנו, הציג תערוכת ציור בהיכל התרבות העירוני. זו היתה תערוכה מדהימה באמצעותה הוכיחו המנהלת, צוות המורים ובעיקר התלמידים כי הם מסוגלים בכל קנה מידה. היה מדהים לראות את היצירות של ילדים המוגדרים כבעלי פיגור קל עד בינוני. והכל בזכות מנהלת ומורה לאומנות שהחליטו כי הם מסוגלים. זה אמנם לקח זמן רב להביא את הילדים בכלל למצב של מסוגלים להאמין בעצמם. אך הם עשו זאת. ולדעתי זה יתכן בתחומים נוספים. החינוך המיוחד אינו רק מסגרת של בייבי סיטינג, או של ברירת מחדל, החינוך המיוחד אכן נועד לאפשר לכל ילד השוהה במסגרתו להתקדם בהתאם לקצב האישי שלו. אך במקביל מחוייב לדעתי להאמין כי לכל אחד מהילדים הללו יש יכולות אבסולוטיות אשר יכולות לבוא ליידי ביטוי אם רק הקרקע תהייה בשלה לכך. וכאן מתחיל להתעצם הערך העצמי של תלמידים אלה כבני אדם. אותם תלמידים אשר הציגו בתערוכה לא זכו לשבחים כי הם "ציירו יפה במסגרת היכולות שלהם" הם זכו לשבחים כי הם היו נהדרים בכל קנה מידה והידיעה הזו תסייע להצעיד אותם קדימה. זו הצפיה שלי ממסגרות של חינוך מיוחד.

 

[oritush5]

שבוע טוב, מסכימה לגמרי!!

תודה דיאנה, על קבלת הפנים המחודשת, לא נעלמתי לשום מקום, פשוט ביליתי בטיול באירופה במשך שבועיים וחצי, ושכחתי מכל העולם. לגבי הנקודה שהעלית על התקדמות יחסית, אני מסכימה איתך לכל מילה, אבל באיזשהו מקום, תודי שיש כאן קונפליקט עבור המורים בחינוך מיוחד: מצד אחד, אין לנו תכניות לימודים, לא נושפים בערפנו עם הספקים של חומר, (כמובן שזה בגלל המוגבלות של תלמידינו) וזה מה שגורם לשאננות של רבים מאיתנו, ומצד שני, אנחנו חיים (לפחות אני...) בנקיפות מצפון תמידיות על כך שיכולנו לקדם יותר, יכולנו לדחוף יותר וכו´. יש לך רעיון איך מיישבים את הקונפליקט? לי אישית הוא מאד מציק. קרה לי לעיתים קרובות, שהייתי מרוצה, טפחתי לעצמי על השכם על השגים של תלמידה, ואז כשנכנסתי בהפסקה לכיתה רגילה, המציאות העגומה טפחה על פני בגדול, והפער העצום ממש תסכל אותי. לדוגמא, סיימתי שיעור נושא בגאווה עצומה, שתלמידותי העתיקו מן הלוח שלשה משפטים, בכתב ברור וקריא, ובהפסקה אני מדפדפת במחברת של ילדה מכיתה סמוכה ומגלה שהם כתבו כמעט שלשה עמודים באותו זמן... הניתוק מן ההשגיות ומתכניות הלימודים, האם הוא בעזרנו או בעכרנו??

 

[Diana M]

נבואות המגשימות את עצמן

אוריתוש, מאוד נעים לקרוא את ההודעות שלך ולראות את "ים" המוטיבציה שיש לך, אין לי ספק כי תלמידותיך אכן מפיקות מכך המון. החינוך המיוחד אינו יכול ואינו צריך להתחרות בה חינוך הרגיל. כפי שציינתי בהודעה הקודמת שלי. המטרות שלנו הן בראש ובראשונה לתת לילד מענה בהתאם לצרכים שלו. לאפשר לו לרכוש מיומניות בעזרתן יוכל לתפקד כחבר פעיל ותורם בקהילה, היום ובעתיד. הרבה מהמיומנויות שאנו עוסקים בקנייתן, בחינוך הרגיל אין צורך להקנותן (והרבה יש, אך לא עושים זאת) כי הילדים שם רוכשים אותן באופן ספונטני. כך שאין מקום לתחרות וטוב שכך. מאידך , עלינו לזכור כי מטרתנו לשלב את הילדים בקהילה, משמע עליהם לגלות את הצדדים החזקים שלהם ודרכם לפתח לעצמם תחושת ערך עצמי. אז אולי התלמידות בכתה שלך מעתיקות משפט אחד בשעה. אך מישהי מהן היא רקדנית יוצאת מן הכלל. או בעלת שמיעה מוסיקלית טובה, או בעלת מיומנויות חברתיות מפותחות, או מגלה יכולות בתחום החשבון או כל דבר אחר. עליך לעודד אותה ולסייע לה לממש יכולות אלה . לעודד אותה להיות טובה באופן אבסולוטי בתחום זה. זו כוונתי. וזו כוונת התוכנית האישית. גם בחינוך המיוחד לכל אחד מהילדים יש מוקדי כח ותפקידנו להעזר בהם על מנת להשיג התקדמות גם בתחומים החלשים , בגינם הגיעו התלמידים לחינוך המיוחד. ודבר אחרון. לא לחשוש לאתגר את התלמידים ואת עצמנו. פעמים נדמה כי אנו כל כך חוששים לגרום להם לכשלון עד שאנו בעצם גורמים להם תחושת חוסר מסוגלות. ולכן אני מאמינה כי יש לאתגר גם תלמידים בחינוך המיוחד להשיג יותר , מתוך אמונה כי זה אפשרי. ואז אולי הנבואה תגשים את עצמה.

 

[שרינה1]

קלעתן ממש ללבטים שלי

הבן שלי בשנה הבאה עולה לכיתה ד ועובר לכיתה קטנה בהמלצה "חמה" של ביה"ס והשירות הפסיכולוגי אני מאוד מקווה שזה יסייע לו ויקדם אות קדימה עד כמה שניתן מה שהכי מפחיד אותי זה שכל המאמצים שעשינו עד עכשיו יעלו בתוהו כי בכיתה הקטנה לא תהיה לו שום מוטיבציה להצליח... הלוואי שאני אתבדה... והלוואי שזה באמת מה שיעזור לו... אשמח לחיזוקים

 

[Diana M]

שלום שרינה ../images/Emo39.gif

אני מניחה כי בנך עובר לכתה המיוחדת , מפני שהוא זקוק למסגרת של חינוך מיוחד. ואולי תסכימי לשתף אותנו בהמשך ולספר לנו על הסיבה לכך. משתנים רבים לגבי שהייתו של בנך בחינוך המיוחד אינם תלויים בך. צוות בית הספר, מחנכת הכתה , המורים המקצועיים, המטפלים וכד´. אלה נתונים שנקבעו מראש ואני מאוד מקווה כי תגיעי למסגרת מטפחת וחיובית אשר תעשה כל אשר ביכולתה להצדיק לטובה את שהייתו שם. יחד עם זאת , ישנן פעולות רבות אשר כן נמצאות בשליטתך ואת יכולה לנסות באמצעותן להבטיח כי בנך אכן יתקדם במסגרת החדשה. 1. שיחה עם המחנכת והיועצת, במסגרתה תתאמו ציפיות. מה את מצפה מהכתה. 2. שותפות בתוכנית העבודה, בכל כתה מיוחדת נבנת עבור כל תלמיד תוכנית לימודים אישית, תל"א. בתוכנית זו נקבעות המטרות השנתיות, ונגזרים היעדים התקופתיים. זכותך כאם להיות שותפה לתוכנית ואף לקבל העתק ממנה. אל תהססי לעשות זאת. 3. מעקב, דאגי להפגש אחת לחודש עם המחנכת ולקבל ממנה דיווח לגבי התקדמותו של בנך. במידת הצורך בקשי כי תצרף למפגשים גם אנשים רלוונטיים נוספים מהצוות המטפל או/ו החינוכי. 4. דאגי כי במקביל לשהייתו של בנך בכתה המיוחדת ימשיך לבקר בחוג/ים אותם הוא אוהב ומצטיין בהם. אין סיבה להפסיק לטפח כשרים או תחביבים בהם הוא טוב, רק בגלל שעבר לחינוך המיוחד. 5. אם בנך מצטיין בתחום מסויים: מוסיקה, ספורט, דרמה, אמנות, או כל תחום אחר, תיידעי את המחנכת ובקשי שיחשף להזדמנויות להפגין כשרים אלה ברמה בית ספרית (מפקדים, מסיבות, תחרויות ספורט וכד´) 6. בררי עם בית הספר מה מדיניות השילוב במקום, מתי מתחילים לשלב ילדים מהכתה המיוחדת בכתות רגילות. שרינה, את יכולה לעשות הרבה מאוד על מנת לוודא כי בנך מתקדם. למערכת החינוך יש אחריות מלאה כלפיו ולך כאם זכות מלאה להיות שותפה ומעורבת. בצלחה, ממתינה לשמוע כיצד היה היום הראשון. האם הכנת אותו למעבר?

 

[oritush5]

דיאנה, את משהו מיוחד!!

אני נדהמת מחכמתך שוב ושוב, דברייך כל כך נכונים ומשכנעים, הלוואי שאצליח להעביר את המסר הזה (אני כמובן מאד מתאמצת...) גם לתלמידותי, כי העובדה שהן חיות בעולם כל כך הישגי, גורמת להן להערכה עצמית מאד נמוכה. כאשר אני משוחחת עם תלמידותי (והיו לנו שיחות רבות כאלו) על הנושא של ליקויי למידה, חינוך מיוחד, כיתה מקדמת וכו´, אני מסבירה להן, שבעצם מדובר בקושי מאד ספציפי שיש להן. כמו שיש אנשים שקשה להם לראות והם מקבלים משקפיים, אחרים שקשה להם ללכת, והם מקבלים מקל, יש ילדים שקשה להם ללמוד, והם מקבלים כיתה מקדמת. הם לומדים את אותם דברים פחות או יותר, אבל יותר לאט, או בשיטות אחרות, בכיתה קטנה, ועם צוות גדול ומקצועי יותר. והחלק הכי אהוב עליהן שאני מרבה לחזור עליו הוא, שאם בית הספר היה מקום שעושים בו דברים אחרים, בכלל לא הייתן צריכות ללמוד בנפרד. כי לשחק, לצייר, ליצור יצירות אומנות, לשיר וכו´ וכו´ אתן יודעות מצוין (אפילו יותר מילדים אחרים) אבל מה לעשות שבית ספר הוא מקום שלומדים בו, וזה בדיוק הדבר היחיד שקשה לכן... אני, אגב, מאמינה שחלק מהילדים האלו ישתלבו לחלוטין בקהילה אחרי שנות בית הספר, יהפכו להיות אמנים, בעלי מקצועות שונים ע"י שילמדו לעקוף את קשייהם. (ולא חסרות דוגמאות כאלו בהסטוריה) אגב, הדברים כמובן רלוונטיים רק לגבי לקויי למידה.

 

[bis fd]

לזהות ולהשלים

החשוב ביותר זה לזהות שיש בעיה ,ואיזו והשלים איתה ,ואז לטפל בצורה הנכונה ביותר והמתאימה לילד האנדיבידואלי.

 

[גליה12]

אורית- תמיד התפללתי למורה שכמוך

עבור בני (ועבור כל תלמיד בישראלׂ אולי אני ביקורתית יותר מידי- אולי סתם אמא דאגנית- אבל אחרי שהמורה של הבן שלי אמרה לי "הרמתי ידיים- עם הבן שלך בנושא קריאה"- תחפשי לך (תחפשי לך במילים האלה) מישהו שיעזור לו. ואחרי שמורה אחרת אמרה "... אני מלמדת בשיטה איקס- אל תביאי לי שיטות מיועצים/מורים/מכונים אחרים..." אז אולי אני לא סתם ביקורתית ודאגנית- אולי אני גם צודקת.

 

[Diana M]

מורות כמו אורית הופכות את המערכת

לראויה . מצטרפת לדעתך גליה. ולגבי הערתך, אני חושבת כי הורים הופכים ל"ביקורתיים ודאגנים" כאשר הם דואגים ויש להם סיבה לכך, תפקיד המערכת לעבוד איתם בשיתוף פעולה. ובחינוך המיוחד אין מושג של "להרים ידיים" (אלא אם כן זה שיעור חינוך גופני)

 

[bis fd]

מי נמצא בכיתה

לדעתי צרריך לבדוק את מי מכניסים לכיתה .ולמה לא מחלקים לכיתות לפי סוג הילדים. הכונה שלי לידים עם צרכים מיוחדים רפואים וילדים עם הפרעות קשות. וזה מהסיבה שגם בכיתה קטנה שיש 2 ילדים עם הפרעות קשות השאר לא יכולים להתקדם. מניסיון!!!!!! ביאטריס

 

[nama11]

מי נמצא בכתה

נשמע לי שאת צודקת, אם כי אני לא מבינה למה את מתכוונת בילדים עם צרכים מיוחדים רפואיים, את יכולה לתת דוגמה?

 

[bis fd]

ילדים שונים

יש ילדים עם בעיות רפואיות :לדוגמה הבת שלי ילדה עם דיסאוטונומיה יש לה סיעת צמודה לצורך רפואי: שתיה טיפול ועוד .ויש לה גם קושי בלימודים.אני לא הכנסתי אותה לכיתת חינוך מיוחד מהסיבה שצינתי. יש גם ילדים cp ,בעיות מוטריות, בעיות שפה..... ילדים אלה צריכים רוגע ועבודה איתם ולא כיתה תוססת ביגלל בעיות התנהגות ולא לימודיות (בגלל שבכיתה קטנה "קל יותה להישתלת עלהם) ביאטריס

 

[nama11]

ילדים שונים

תודה על תשובתך, נשמע נורא לא הוגן עבור הילדים שאין להם בעיות התנהגות, היתה לי בעיה דומה עם בני הקטן שהיה בגן מיוחד בגלל בעיות שפה, לדעתי נגרם לו עוול מהבחינה הזו שההתנהגות שלו היתה מופתית ובגלל שעירבבו את כל הבעיות של הילדים ביחד הוא נאלץ להיות באותה מסגרת עם ילדים שכן יש להם בעיות התנהגות, באיזה שהוא מקום הרגשתי שהילד התקלקל לי ושהוא התחיל להתנהג בצורה שבכלל לא מתאימה לו, למה מערבבים את כל הבעיות? נראה לי שהמערכת אינה מבינה את עומק הבעיה.