S e x y N i n e
New member
צ'מעו מה עברתי אתמול בלילה
אני בשבוע 34 + כמה ימים והתחלתי להרגיש לפני השינה צירים. לא סתם צירים, אלא כל 2 דקות ציר... הסתכלתי והוא התחיל להכין תיק לידה בלחץ כזה שהתפוצצנו מצחוק איזה עשר דקות. בקיצור הגענו למיון בתל השומר, כמו שחשבתי שיקרה לי כשאני אראה בית חולים- נכנסתי קצת ללחץ אבל לא ממש להיסטריה. אחרי הקבלה נכנסתי לעשות מוניטור, מסתבר שאכן יש צירים והאחות המאד לא נחמדה שקיבלה אותי ניסתה להחדיר לי עירוי נוזלים. כשהיא לא הצליחה להחדיר עירוי אבל הצליחה מאד לפוצץ לי וריד ביד אמרתי לה שאני מעדיפה לשתות מים לבד. אחרי עיקום פרצוף מצידה (הרגשתי שממש הרסתי לה את המשמרת) הגיעה אחות אחרת ואמרה לי "הבנתי שאת מסרבת לקבל עירוי" אמרתי לה שאני מעדיפה לשתות. היא אמרה "אין בעיה" תחזרו עוד שעה". פה כבר התעצבנתי. אמרתי לה "אני לא מבינה מה העניין, אני שותה וחוזרת לפה אחרי שאני מסיימת ליטר שתיה". כשהיא ראתה את האסרטיביות שלי, היא עברה מטמורפוזה. "כן, תבואי עוד חצי שעה אחרי שתסיימי לשתות." חזרתי אחרי חצי שעה ובאמת פחתו הצירים, עשיתי שוב מוניטור והרופא בדק אותי ואישר שהעובר במצג ראש (הוא שכב עד לפני שבוע לרוחב). השתחררתי הביתה והבנתי את הסוד- אסרטיביות. לא יאמן איך השתנה היחס של אותה אחות מרגע שעניתי לה. פתאום יש חוש הומור, פתאום נחמדים. זהו, סתם רציתי לשתף אתכן.
אני בשבוע 34 + כמה ימים והתחלתי להרגיש לפני השינה צירים. לא סתם צירים, אלא כל 2 דקות ציר... הסתכלתי והוא התחיל להכין תיק לידה בלחץ כזה שהתפוצצנו מצחוק איזה עשר דקות. בקיצור הגענו למיון בתל השומר, כמו שחשבתי שיקרה לי כשאני אראה בית חולים- נכנסתי קצת ללחץ אבל לא ממש להיסטריה. אחרי הקבלה נכנסתי לעשות מוניטור, מסתבר שאכן יש צירים והאחות המאד לא נחמדה שקיבלה אותי ניסתה להחדיר לי עירוי נוזלים. כשהיא לא הצליחה להחדיר עירוי אבל הצליחה מאד לפוצץ לי וריד ביד אמרתי לה שאני מעדיפה לשתות מים לבד. אחרי עיקום פרצוף מצידה (הרגשתי שממש הרסתי לה את המשמרת) הגיעה אחות אחרת ואמרה לי "הבנתי שאת מסרבת לקבל עירוי" אמרתי לה שאני מעדיפה לשתות. היא אמרה "אין בעיה" תחזרו עוד שעה". פה כבר התעצבנתי. אמרתי לה "אני לא מבינה מה העניין, אני שותה וחוזרת לפה אחרי שאני מסיימת ליטר שתיה". כשהיא ראתה את האסרטיביות שלי, היא עברה מטמורפוזה. "כן, תבואי עוד חצי שעה אחרי שתסיימי לשתות." חזרתי אחרי חצי שעה ובאמת פחתו הצירים, עשיתי שוב מוניטור והרופא בדק אותי ואישר שהעובר במצג ראש (הוא שכב עד לפני שבוע לרוחב). השתחררתי הביתה והבנתי את הסוד- אסרטיביות. לא יאמן איך השתנה היחס של אותה אחות מרגע שעניתי לה. פתאום יש חוש הומור, פתאום נחמדים. זהו, סתם רציתי לשתף אתכן.