חייבת רגע לאזן על ליס
הסיור "הטבעי" היחיד שנשאר בו מקום פנוי היה יומיים אחרי התל"מ שלי. ויתרתי עליו וקבעתי סיור רגיל. הגענו לסיור הרגיל, במהלכו השחלתי את כל השאלות שרציתי לשאול ודווקא התשובות מצאו חן בעיני (עד כדי כך שחשדתי שהמיילדת סתם מברברת כדי לשווק את בית החולים...). אח"כ עלינו לחדרי לידה, והיחיד שהיה פנוי (סימן מעודד?) הוא החדר הטבעי. אז כבר נכנסו אליו, והיא ענתה לנו על כל השאלות שם. בפגישה אישית עם מיילדת מהתכנית של "לידה טבעית" שוחחתי עם המיילדת הכי לא קונפורמיסטית שציפיתי לפגוש. שאלתי אותה הרבה על פרוטוקולים של בית החולים, על חלק מהם שאלתי "למה דווקא ככה?" והיא ענתה לי ביותר מהזדמנות אחת "את מכירה את חוק זכויות החולה" (בתרגום חופשי "לא מתאים לך - תרגישי חופשי לסרב"). יצאתי משם בתקווה גדולה שאני אפול על משמרת שלה. ועוד משהו קטן - יצא לי להגיע לשם לקבלה שלוש פעמים. פעם אחת בחודש שלישי עם חשד לאפנדיציטיס ופעמיים בשבועות 28-29 עם צירים מוקדמים, פעם בצהרים, פעם בלילה, ופעם בבוקר. בראשונה חיכיתי בתור סה"כ 10 דקות לרופאה, שהיתה עדינה ומרגיעה, שמרה על הפרטיות שלי, הסבירה בפירוט. בשתיים האחרונות ניגשתי לדלפק של המיילדות, בלי היסטריה ובלי להיראות סובלת במיוחד ואמרתי "שלום, יש לי צירים". תוך לא יותר מדקה-שתים כבר הייתי בבדיקות ראשוניות ומוניטור. יחסית לתל השומר ההיענות שם היתה מהירה בטירוף. כשרצו לאשפז אותי להשגחה (הצירים הפסיקו, לא היתה דינמיקה צווארית) אמרתי שאין צורך, שאני גרה קרוב, הם חשבו על זה עוד שתי דקות, ושיחררו אותי בברכת דרך צלחה.
