תאורטית - אולי
(למרות שגם ביילין טען, שברק היה יכול להמשיך בשיחות, ושהשגת ההסכם היתה אפשרית). הנזק העצום שגרם ברק היה, לדעתי, בעצם הפתיחה בשיחות ההן! כאשר אין הסכמה בין הצדדים, לא מנהלים "שיחות" ראוותניות, אלא דיונים וויכוחים שלא לאור הזרקורים. ואילו ארה"ב וברק גררו את ערפאת בכוח לשיחות פומביות וראוותניות, טרם הושגה הסכמה עקרונית בין הצדדים; ניהלו את השיחות בצורה של אולטימטומים, וקטעו אותן בגסות כאשר האולטימטומים לא התקבלו. והציגו את כל זה באופן שקרי, כאילו ההנהגה הפלסטינית עצמה... מעוניינת בהמשך הכיבוש! וכאשר ה"אין עם מי לדבר" הזה יצא מפיו של מי שהתיימר להנהיג את השמאל, זה פשוט הרס את "מחנה השמאל" מבחינה אלקטורלית. אנשים טובים ותמימים התחילו לנהור אחרי דמגוגים מסוג טומי לפיד, ואחרי "גיבור" סברא ושתילא שהפך בעיניהם לסבתא תרזה נערצת. עד עצם היום הזה. אפילו יחד הולכת שבי אחר תעתועי החלילן מהיימלין. ~~~~~~~~~~~ עם זאת, לדעתי, ההיסטוריה עוד תזכור לברק לטובה את היציאה מלבנון. רק חבל שהיא היא לא לוותה בשחרור מיידי של הלבנונים החטופים, ולא בהפסקת הפרת המרחב האווירי של לבנון.