צפרה - אוכל מצויין, אבל ה-VFM? והשירות התמוה?

[prizman]

פעם היה פעם.

והייתה לי במשרד בת שרות לאומי טוניסאית.
העבדתי אותה בפרך.
נערה בת 19 בערך שנאלצה מדי פעם לעבוד עד חצות.
אמא שלה הייתה נפלאה.
היא דאגה מדי פעם לשלוח לנו פריקסה. האמיתי, עם הלחמניה המטוגנת.

 

[mereng]

אולי אנחנו מכירים - גם אני גרתי בעשרת

 

[prizman]

יש מצב.

גרתי שם שנתיים בערך,
דווקא היה נחמד.
זה לא שממש חיי הכפר התאימו לי, אני לא בדיוק בנוי לזה, אבל האנשים היו נחמדים.
גם כיום עם בית בכפר אני לא ממש יודע איך להתמודד.
יש לנו בית בלב העיר ובית בכפר במרחק של 800 ק"מ מכאן, אני לא ממש מוצא את עצמי נוהג את ה 11 שעות לבית בכפר.
אבל כן, זה לגמרי חלום. להפוך להיות חקלאי ולעבד את 50 הדונם של זוגתי. לא נראה לי שאממש את זה.
לגור במרכז העיר הגדולה כנראה מתאים לי יותר.

 

[prizman]

ממש לא איטלקית.

התאילנדית באשדוד זו רונג'אן. לא הייתי מגדיר את האישה שם כעולה. היא באה להתגורר עם בעלה,
זה כל הסיפור. נתקלתי בו באיזשהו פורום מתישהו.אין הרבה מה לספר על זה.
אם אחליט לחזור לישראל זוגתי ממש לא תהיה עולה. במקרה הטוב היא תהיה תושבת,
תלוי במשרד הפנים. זה לא סיפור פשוט. העניינים האלו סבוכים.
אבל נראה אם וכאשר. נשמח לארח אותך אם הרעיון יתממש.

 

[פרוטגוניסט]

אני מפריד פה בין שני דברים:

1. מי שלא מתאים לו, שלא ישלם. מהבחינה הזו אני מסכים עם פריזמן.
2. אל תכנסו(זו הגישה שלי) לאנשים אל הכיס. היוקר(בכללי) בישראל נובע מאי עידוד תחרות ע"י המדינה, ורגולציה קלוקלת; עודפת/מקשה במקרה מסויימים(מסעדנות) ורקובה במקרים אחרים(פקידים בכירים; מפקח על הבנקים, ממונה על הגבלים, חשבים וכו', שתפקידם הבא הוא אצל מפוקחיהם).

היוקר הוא לא בגלל בעלי עסקים קטנים ובינוניים.

 

[Geralt of Rivia]

 

[trilliane]

 

[החתולית]

על הדיווח

ואני שמחה שאת קוראת את השירשור השבועי

&nbsp
ידעת ממה להזהר, כי את בעלת נסיון, אבל לקוח לא צריך להיות כל הזמן בהיכון במסעדה.
&nbsp
המחירים לטעמי שערורייתיים, גם אם לוקחים בחשבון שבישראל אין כמעט דיג חופשי בים התיכון, כמו שהיה פעם.

 

[prizman]

הדיג דווקא חופשי מדי לטעמי.

כשניתן לקנות פרידה במשקל 100 גרם זה אומר שהדיג לא מפוקח מספיק.
כשאין כמעט מסעדות שמגישות מליטות זה אומר שמדובר בחוסר הבנה של הצרכן.
לא יודע כמה יודעים שהלוקוסים בכלל מיובאים מחקלאות ימית במצרים.
יש כאן כשל שוק טוטאלי.
אינטיאס התחיל להיות פתאום נפוץ, מעניין מה הסיבה לזה.

 

[החתולית]

אין כמעט דגים, לכן אין כמעט דיג

נכתבו על כך בשנים האחרונות מאמרים, נערכו דיונים, ודבר לא נעשה.
&nbsp
יש כאן הרבה כשלים, וביניהם הכשל של חוסר פיקוח על מעט הדיג שיש, הפקרת הפרנסה של הדייגים, יבוא מחקלאות ימים במקום פיתוח חקלאות ימית מקומית ועוד.

 

[dfl]

לא הוגן לקרוא למחירים האלה "שחיתות"

זה לא שהטבח בבסיס שבו אתן משרתות התחיל לגבות כסף על הלחם האחיד.
זה אפילו לא מקרה שבו מזנון מתמקם באיזור שכוח אל ומנצל את המונופול שלו כדי לקרוע את הלקוחות.
&nbsp
בחרתן לבקר במסעדה שמספקת חוויה מסויימת במחיר מסוים, בחרתן מרצונכן מנות במחירים כפולים ומשולשים ממחירי שוק ואפילו נהניתן מהטעם. לגיטימי (לדעתי, כמובן) להתלונן על הפתעות לא נעימות, אבל נשמע שלא היו כאלה (חוץ מכסאות באר בגובה מטר וחצי, חבל שלא צירפת תמונה של הפלא הזה).
&nbsp
יש משהו קנטרני ומפונק (שוב, לדעתי) בתלונה על חוויה שהייתה בדיוק כפי שפירסם נותן השירות וכפי שדיווחו כבר עשרות/מאות סועדים ומבקרים במשך עשור או יותר. צפרה אינה שירות ממשלתי ואינה מונופול; היא עוד מסעדה באיזור רווי בתי אוכל, עם מחירים שמותאמים לקהל היעד שלה.

 

[prizman]

אתה צודק עקרונית.

זכותו של הבעלים לגבות מחיר כראות עיניו.
הבעיה היא אצל הלקוחות שמוכנים לשלם את הסכומים האלו ואין להם להלין אלא על עצמם.

 

[אור2221]

אהבתי את אנלוגיית הצבא שלך

למעלה מ-15 שנים אחרי מועד השחרור שלי

אתה עקרונית צודק, למרות שאני חייבת לציין שבניגוד להרגלי, איכשהו היה תקוע לי בראש שצפרה היא האחות הזולה של טומפולומפו, MY יBAD. לא הערכתי אותה כמסעדה שלמעשה יקרה מהקיטשן מרקט, פאסטל וכד'.

הבעיה העיקרית שלי היתה הלחץ של המלצרית להרכיב לנו תפריט, לדחוף מנות מסקציית "מנות הביניים" ולא להשיב לשאלות המאוד ממוקדות שלנו אלא הציעה "אלטרנטיבות". חוץ מזה, היא הייתה נחמדה ושירותית, אבל אני מבקרת במספיק מסעדות, לרבות מסעדות לא זולות, כדי לדעת שיש כאן משהו קצת חריג בהתנהלות.

בפעם הבאה, אתעד גם את הכסאות, היה בר יותר נמוך ובר יותר גבוה וכסאותיו בהתאם, רק ששם לא הורשינו לשבת...

 

[dfl]

המלצרית משקפת את רוח המקום

ולמען הסר ספק - רוח המקום דוחה בעיני. צפרה היא מקדש של חמדנות וניקור עיניים.
&nbsp
ברור שהמלצרים בצפרה מאומנים ללחוץ על הלקוחות באופן שגובל בחוסר הגינות. סועדים מן השורה לא רגילים להתווכח עם מלצר ולא מצפים להפעיל במסעדה את המיומנויות שמקובלות במו"מ עם מוסכניק. הלחץ של המלצרים תופס סועדים רבים לא מוכנים, לפעמים בסיטואציה חברתית שבה סירוב עלול להתפרש כקמצנות או קטנוניות, כך שאנשים משלמים עד מאות שקלים כדי להמנע מאי נעימות רגעית. זה חוקי אבל לטעמי מכוער על גבול הלא לגיטימי.

 

[prizman]

לגיטימי לגמרי

בדיוק כפי שלגיטימי להגיד למלצרית שתפקידה מסתכם בלהביא את מה שהסועד החליט.
מי שלא מסוגל לעשות את זה הוא בבעיה. בדיוק כמו במוסך. במוסך זה אולי דווקא קצת יותר בעייתי
כי שם נדרשת מיומנות מסויימת שלא נדרשת במסעדה. כולה אוכל.

 

[of blessed memory1]

אין שום היגיון פילוסופי או מוסרי בגישה הזו

אתה מנסה אותה שוב ושוב במחשבה שהיא מוצלחת, אבל היא לא. אני לא מבין אם זה היפר-קפיטליזם או מין רעיון טונג-אין-צ'יק אנטי-קפיטליסטי שאומר שמגיע לכל מי שנמצא במערכת. בכל מקרה זו עמדה שהיא קריסת מערכות מוסרית.

אם רוצים להלחם בתופעה, יש חשיבות קריטית במאבק בנורמליזציה של דברים מסוימים. להתעלם מהם, או להצדיק הכל ככוחות השוק, זה הדרך לקיבוע של נורמות חדשות.

קונפורטי מוכר דגי בריכה ב-83 ל-100 גרם? לא להגיד "יש אנשים שמשלמים על זה אז לבריאות". לא לבריאות. טיב טעם מוכרים ב-140 שקל משהו שנמכר ב-70 שקל במקום אחר? לא לבריאות.

מחירי המזון בישראל יצאו משליטה והכל מתחיל בנורמליזציה של מקומות, של תמחור, של חוויות בילוי. כשעומר מילר גובה מאה שקל על ארוחת המבורגר מתוך קיוסק בשדרה ואנשים לא כותבים נגד זה (כי אם אנשים עומדים בתור, אז למה שלא יגבה את זה), הם עוזרים לנורמליזציה לא פחות מאלו שעומדים שם.

 

[dfl]

"שום הגיון"? לא תתני לי אפילו קצת?

pretty please?
&nbsp
אני מניח שכוונתך לכך שאת לא מזדהה עם הגישה, או שהיא פונקציונלית מדי לטעמך, או שהיא נראית לך פטאליסטית, או שהיא מזכירה לך את ח"כ יוסף בורג הי"ד. או משהו. הרי אין דבר כזה "הגיון פילוסופי" כלשעצמו, אלא אם הרעיון נגוע בחוסר עקביות או בחוסר רלוונטיות לחוויה האנושית. לגבי חוסר "הגיון מוסרי", הביקורת אפילו יותר תמוהה שכן בפועל אלה הנורמות בחברה הישראלית; לא סביר לומר על מערכת מוסרית חיה ומתפקדת, שאין בה הגיון; אפשר לסלוד, אפשר להריע, אפשר לומר שהנורמות שרירותיות ולא מבוססות על סט קטן ועקבי של עקרונות, אבל בכל מקרה המציאות חזקה יותר מכל מסגרת תיאורטית.
&nbsp
בעיני רמת המחירים במסעדות ישראליות רבות היא ביטוי של מחלה חברתית בקרב הסועדים, לא בצד של בעלי העסקים. עצם התלונה כלפי המסעדנים, מאנשים שמשלמים את המחירים המופרעים שנקובים בתפריטים, משקפת אי הבנה של המערכת. רוצים למחות ולהפעיל לחץ? במקום המוצא הקל והמאד אופנתי של שיימינג, התאפקו מלאכול במקומות האלה. רמת המחירים הזו מתאפשרת בגלל הביקוש והנכונות לשלם, לא בגלל איזו תמיכה פילוסופית/מוסרית אמורפית בקרב קוראי תפוז. אילו במקום פוסט הפתיחה בשרשור הזה, היינו קוראים טקסט קצר יותר שבו מתוארות כניסה למסעדה, התקלות מזועזעת במחירים שלה ויציאה הפגנתית, הייתי תומך בשמחה באמצעי הדלים. במציאות, הפורום הזה גדוש בדיווחים שבהם מוזכרים אגב אורחא קינוחים ב-50-60 שקלים (12-15 יורו, for f**** sake), מבלי שמץ תהיה, שלא לדבר על איזושהי מחאה או אזכור של מחשבה לא להזמין את הקינוח. זה בהחלט מצב אנומלי בעיני, רק שבמקום לבוא בתלונות לעצמם, אנשים משליכים את הכשל על המסעדנים.
&nbsp

 

[of blessed memory1]

אתה נמצא בפורום ביקורת מסעדות

ועד כה בעיקר מבקר את לגיטימיות ההודעות.

הנישה הזו של להשתתף בפורום רק כאיזה מחנך חיצוני וצנזור היא מביכה בעיני. מעבר זריז על היסטוריית ההודעות שלך (מאחר ונתקלתי בכמה כאלו בתקופה האחרונה) מלמדת שאתה צץ לפה רק כדי 'לחנך' את תושבי המקום הפרימיטיבים ברזי תורתך על אחריות אישית.

מילא אם היה איזשהו ויכוח עובדתי חשוב שהיית רוצה לתקן. אתה אפילו מסכים עם העובדות והטענות, רק מחפש לבדל את עצמך מהיתר.

שאר הטקסט שכתבת לא קוהרנטי ברובו, מתקרבן בחלקו ומסגביר במהותו.

אז עם כל הכבוד ליוסף בורג הי"ד, אני אדבוק בזלזולי העמוק. אם הייתי מנהל (ואני לא), הייתי נוקט בצעדים משמעתיים יעילים יותר.

 

[Geralt of Rivia]

אז כמה באמת שווה דג של קונפורטי?

הרי זה לא רק מחיר חומרי הגלם. מסעדה היא לא סופרמרקט. קונפורטי לוקח את הדג הגולמי ואת רכיבי הרוטב ועושה איתם משהו, יוצר טעמים וחוויה. איך אפשר לכמת כמה טעם וחוויה שווים "באמת", אובייקטיבית?

לדעתי אי אפשר. אין דבר כזה. בשביל אחד זה סתם עוד דג, בשביל אחר זה הדג הכי טעים ומיוחד שאכל מימיו. בשביל שלישי 200 ש"ח זה הרבה ורביעי מיליונר ו-200 ש"ח תמורת הקסם שנניח שקונפורט יוצר זה כלום בשבילו. אז כמה "באמת" שווה הדג של קונפורטי? התשובה האפשרית היחידה היא שהוא שווה בדיוק כמה שאנשים מוכנים לשלם בשבילו.

כל תשובה אחרת תהיה לא רק שרירותית, אלא גם פחות מוסרית. הופעה של ג'סטין ביבר שווה עבורי כאב ראש. האם מוסרי שאקבע עבור נערות צווחניות שהוא משאת חייהן שההופעה שלו לא שווה 500 ש"ח? אם עבורן היא שווה 500 ש"ח, אז אין שום דבר מוסרי בכך שאני או כל אחד אחר נקבע שלא מוסרי לגבות או לשלם מחירים כאלה.

 

[prizman]

איפה כאן המוסר?

יש דג בריכה ששווה 83 ש"ח ל 100 גרם?
לדעתי לא ולא משנה אם קונפורטי כלשהו נגע בו, מה שכנראה לא קרה.
כל זמן שתהיו מוכנים לשלם את המחירים האלו זה יהיה המצב. אתם מביאים את זה על עצמכם.
אם טוב לכם ככה אז יופי, אני לא מוכן להשתתף במשחק הזה.
וכן, כספית אני יכול להרשות את זה לעצמי, אבל התנהלות כספית נכונה משמעותה לדעת לבחון את הדברים.
מסעדנות בישראל כיום היא ארגון קבוצת משקיעים. אין לה שום קשר עם הטבח.
אין לאף אחד מושג מי עומד מאחרי המסעדה.
כדאי להתפכח מהאשליות. ה"שף" ששמעתם עליו הוא לא שף והמסעדה היא סתם מיחזור.