צרות קטנות של אמא חדשה - ארוך

[ענתש]

צרות קטנות של אמא חדשה - ארוך ../images/Emo104.gif

שלום לכולן. כמה חיכיתי כבר להצטרף לפה, וסוף סוף זה קרה - לפני שבועיים בדיוק. אז נעים מאד, אני ענת, בת 26 (בעוד 11 ימים) ואמא של נגה הקטנה. וכבר יש לי שאלה (האמת, עם כמות השאלות שאני מפזרת פה בכל הפורומים תכף ישללו לי את הרשיון להחזיק מחשב

) אז ככה: נגה רוצה רק על הידיים. כלומר, היא לא מסכימה לישון באף מיטה (ויש לה מיטה, יש לה עריסה ויש את המיטה של אמא ואבא) אלא אם מחבקים אותה - או אמא או אבא. עדיף להחזיק אותה בשתי הידיים, כי אז היא ישנה הכי טוב. זה התחיל לפני יומיים ואני על סף שבירה אחרי שני לילות שימורים ארוכים (בעלי הולך לעבודה אז הוא מופקד על משמרת ערב, הלילה זה שלי). בהתחלה חשבתי שהיא רעבה (אני מניקה) - אבל זה לא זה. היא לא רוצה בכלל ציצי והיא אוכלת טוב בכל שלוש שעות בערך. אחר כך חשבנו שקר לה, או אולי חם לה - לא זה ולא זה. ניסינו להחליף חיתול - גם לא זה. חשבנו אולי גאזים - אבל גאזים היו לה כלסוף השבוע אז אנחנו כבר מכירים את התגובה. זה לא גאזים. הלכנו לרופא - אין שום דבר לא בסדר עם הילדה. היא פשוט רוצה על הידיים. ואנחנו לא מסוגלים לעמוד מנגד ולשמוע אותה בוכה, אנחנו מרימים. אז מה עושים ? למישהו יש רעיון למה זה ? האמת היא שיש לי רעיון מסויים אבל אני לא בטוחה. חשבתי שאולי היא מרגישה שאני בחרדות מהמצב הבטחוני (כל הלילה שומעים מסוקים ופיצוצים רחוקים, ואנחנו גרים במרכז השרון - לא בקו התפר. אז איך שלא נהיה בחרדה ?) ואולי בגלל זה היא ככה... אני מאד משתדלת להיות רגועה ולדבר אליה ברכות וברגיעה כשאני ניגשת אליה, אני משתדלת להרפות את השרירים שלי וכאלו דברים כדי שהיא לא תרגיש... אבל כבר אין לי שום רעיון אחר. הצילו - מה עושים ? תודה על התשובות. ענת.

 

[jole]

../images/Emo49.gif../images/Emo104.gif

ענת יקרה, קודם כל המון מזל טוב להתצטרפות הגוזלית. דעתי, היא רוצה על הידיים כי זה מה שהיא צריכה כרגע. את הקרבה של אמא, המגע, הריח, הצליל. שבועיים זה גיל קטן מידי כדי לעשות שיקולים של - להיות על הידיים=פינוק , כמו שחושבים רבים ואף אני עם הבן הראשון. נכון שקשה להחזיק כל הזמן על הידיים כי יש עוד איזה משימה או שניים לעשות בבית אז פשוט תקני לך את אחד המנשאים כמו- תינוק כיס, ואז היא תוכל להיות צמודה אליך ואת תוכלי לעשות עוד דברים בבית. יהונתן היום כבר בן 4 חודשים ולמרות שהוא מאד אוהב לשכב ולהתבונן בתמונות או לשחק עם צעצועים התלויים מעליו, יש והוא רוצה להיות קרוב לאמא ואז אני שמה אותו במנשא- ומכוון שהוא כבר גדול וסקרן אני שמה אותו הפוך (עם הפנים קדימה) והוא הכי מאושר בעולם. אנחנו מסתובבים יחד בבית. תהנו.

 

[אמא של תומר]

ברוכה הבאה ../images/Emo104.gif

היי ענת, ראשית - מזל טוב להולדת נגה, וברוכה הבאה בצל קורתינו. גם אצלינו בימים הראשונים, תומר ישן הכי טוב על הידיים, או יותר נכון, שכוב עם הראש על החזה שלי, בטן אל בטן, רגליים כלפי מטה. אני בקושי ישנתי, מפחד שאני אפיל אותו, אך שמתי כריות משני צדדי, כדי שלא אוכל לזוז. אבל אין ספק שזו לא שינה נורמאלית, ואם מניקה צריכה לנוח טוב. כל אם למעשה, אבל למניקות זה חשוב במיוחד. לא זכור לי כיצד זה עבר (עברה כבר שנה), אבל לאט לאט תומר התרגל לעריסה שלו, וישן בה די טוב, פרט להתעוררויות הרגילות ליניקה. יכול להיות שהיא מרגישה מוגנת ובטוחה בידכם, וחשופה וחסרת הגנה בעריסה. תנסי "לתחום" אותה בין שני חיתולים או עם מיקומון. ישנו עוד דבר שניתן לנסות, יש מעין דובי חמוד שיש לו בבטן מכשיר שמוציא קולות של דפיקות לב, כפי שהתינוק שומע אותן ברחם. לעתים זה הרגיע את תומר, לעתים זה לא עזר. מעבר לזה, הדברים הרגילים שכבר תיארת - קור, חום, רעב, חיתול, אולי הביגוד מציק לה? איזה כפתור, בד מגרד, תפר שמגרה את העור? עדיין לדעתי זה רק עניין של זמן, וזה יחלוף בקרוב. בהצלחה ותהני ממנה!

 

[נורית מ.]

גם לבן שלי היתה תקופה כזו

זה לא מנע ממני לישון, נהפוך הוא, זכיתי להרבה יותר שינה בצורה הזו כי הוא בעצמו ישן כך פרקי זמן ארוכים יותר. הסידור היה שאני שוכבת על הגב עם 2 כריות כך שהייתי קצת מוגבהת והוא ישן עליי (בטן על בטן). הפסקתי עם זה כשהוא נהייה כל כך כבד שלא יכולתי כבר לנשום

 

[אמא של תומר]

ככה גם אני ישנתי עם תומר

אבל לא ישנתי כ"כ טוב, מהפחד שאפיל אותו. מבחינת נוחות - זה דווקא לא רע. רעיון המנשא מאוד נראה לי.

 

[אשרת של יעלי]

ברוכה הבאה ומזל טוב../images/Emo24.gif

אין לי הרבה להוסיף לקודמותיי רק תחזיקי מעמד... אל תשכחי שתשעה חודשים היא היתה במקום מוגן וחמים עטופה מהכל אז אפשר להבין אותה... בשבילה המעבר לעולם הזה זה מעבר חד וקר אז אין פלא שהיא רוצה להיות צמודה אלייך כל הזמן. לאט לאט היר תסתגל ותלמד להכיר את העולם החדש והזר שהגיעה אליו ואז יהיה גם לה וגם לכם יותר קל.

אשרת אמא של יעלי (בת חצי שנה)

 

[אמא של ע,ק,ת]

מוכר ואפילו אהוב

בני הבכור ישן רק עלי! בהתחלה זה היה לא נח וגם קצת מלחיץ שלא יפול. כשהבנתי שזו הדרך היחידה לישון קרבתי את המיטה לקיר (מצד אחד) ובאמצע המיטה הנחתי את הכריתי (או את בנהזוג...). במשך היום הוא היה תלוי עלי במנשא. בני השני רק ישן עלי ובמשך הערות לא היה זקוק לזה. בני השלישי ישן מההתחלה רק במיטתו. דווקא אהבתי את השינה הזו יחד אבל הוא בחר אחרת. זה טבעי שבתך רוצה להרגיש אותך, להריח אותך, לשמוע אותך. זה מה שהיא מכירה. תהני מזה, את עוד תתגעגעי למגע הנפלא הזה. אנחנו כאן לעוד שאלות וגם סתם לחלוק חוויות.

 

[odeia]

../images/Emo104.gif קודם כל מזל טוב ושמחים לראותך

איתנו. כמו שאת מפחדת שיזרקו אותך מהמחשב, ככה עוד מעט ייזרקו אותי עם העצות שלי: רסקיו - קחי לך, תני לבעלך ותני לתינוקות המקסימה, זה ירגיע אותכם, זה יקל עליכם וזה מותר לתינוקות, למניקות ולכל גיל ומצב. לוקחים את זה לאורך כל היום לאורך זמן, כמה שצריך ורוצים, זה לא ממכר ולא פוגע בתיפקוד. אני מאמינה שאין רע בידיים אבל בהחלט מאמינה שהתינוקת חשה את לחצך ולכן זקוקה לך יותר כדי לדעת שהכל בסדר והיא בטוחה. זו לא בושה להלחץ, גם אני בימים אלו לחוצה מכל דבר הכי קטן, וזה בהחלט לא מתאים לי, אז בלי בושה ניגשת לרסקיו ולוקחת, ותאמיני לי, מזל שיש לי כמה בקבוקים, עוד מעט אצטרך לקנות עוד. תהנו מהתינוקת ותעזרו במה שרק יכול לעזור לכם להרגע ולהמשיך ולהנות. אורנה

 

[1ענת של מאיה]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני מצטרפת לחברותי לפורום ומסכימה איתן. מאיה (תשעה חודשים) נרדמה עלי לפעמים, ומרוב הנאה (שלי), נתתי לה להמשיך לישון כך עוד קצת עד שהעברתי אותה למיטה. כמו שכתבו, תינוק זקוק להרבה חום ואהבה, וזה מתבטא, כמובן, בהרבה חיבוקים, על הידיים, ליטופים וכו´. עצתי לך - תהני מהזמן הזה ועטפי אותו באהבה ובחיבוקים. ועבודות הבית... שיחכו. הצרכים שלו חשובים יותר כרגע. קחי את הדברים בקלות, ענת

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

מפה לא נזרוק אותך, ולא משנה כמה שאלות יהיו לך

אז שיהיה לכם

להצטרפותה של נגה למשפחה, ושתדעו הרבה אושר. אני מסכימה ומתחברת לכל מילה של JOLE ו-ODEIA. התינוק שלי,שגיא, בן 1/2 שנה ונמצא הרבה על הידים שלי וגם במנשא, כי זה מה שמתאים לו (ואני זורמת איתו). ככל שהזמן עובר (והכונה לקראת גיל 1/2 שנה) הוא לומד להעסיק את עצמו, ולא זקוק לי. אבל ברגע שנמאס לו להיות בלול/במיטה/על השטיח, הוא קורא לי (הוא לא מדבר, אבל הוא "מזמן" אותי ע"י קריאות חוסר שביעות רצון שהוא סיגל לעצמו) ואני מרימה אותו, ומצטרפת אותו לפעילויות שלי (או שמשחקת איתו במקום אחר). ענת, גיל שבועיים הוא מאוד מוקדם כדי "להרגיל" אותם. ואני לא חושבת שלהרים על הידים זה פינוק. בגיל הזה זה צורך. ילד בן 4 שרוצה כל הזמן על הידים, מתפנק (וגם זה ליגיטימי, כי תראי לי מבוגר שלא אוהב להתפנק), אבל עוד לא פגשתי ילד שכזה (בגיל הזה אנחנו צריכים לומר להם תודה על כל נשיקה שהם מרשים לנו לתת להם

). מקווה שעזרתי. ולגבי שעות השינה...TELL ME ABOUT IT...

 

[רותי ע]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

את מוזמנת לשרשר את תאריך הלידה של נוגה ואצרף אותו לרשימת ימי ההולדת של ילדי הפורום (במאמרים).

 

[אמא של שחר]

../images/Emo49.gif את מזכירה לי נשכחות

זה אולי לא "מנחם" אותך אבל מה שאת מתארת זו התנהגות נורמלית לחלוטין בגיל הזה. גם אני עברתי תקופה דומה עם שחר בחודש הראשון ואני עדיין זוכרת את התסכול מזה שהיא "דבוקה" אליי ואת הפחד שאולי אני עושה משהו לא בסדר ובגלל זה היא בוכה. היא היתה חייבת להיות צמודה אליי פיזית אחרת היתה בוכה. ולי היה קשה לעשות את הסוויץ´ בראש ולקבל את זה אבל ברגע שהבנתי שזה צורך טבעי שלה ולא "פינוק" הצלחתי לזרום עם זה אבל רק אחרי שפתרנו את בעית חוסר השינה על ידי לינה משותפת. כנראה שקשה לפצפונים שלנו לעבור מההגנה מוחלטת ועטיפה של הרחם לעולם החיצוני. כרגע את ואבא שלה מהווים את כל עולמה ואת כל מה שהיא מכירה. ככה התנפצו לי כל הדיבורים שלי "שהבת שלנו לעולם לא תישן איתנו במיטה" וגיליתי שאם אני רוצה לישון בכלל, לינה משותפת זו הדרך היחידה. ככה גם גיליתי שאם מניקים אז בכלל זה יותר נוח לישון ביחד. כמובן שזה לא מתאים לכולם אבל אם אני שבחיים לא האמנתי שאני אי פעם אשן עם תינוקת במיטה עשיתי את זה ונהנתי מכל רגע אז שווה לנסות תוך נקיטת אמצעי הזהירות שצריך. ואיך זה נפתר? אחרי כמה שבועות כששחר גדלה והתחילה להתענין גם בעולם מסביב ולאט לאט התנתקה ממני. היום אני יכולה רק לחלום שהיא תתן לי להחזיק אותה בידיים יותר מ- 2 דקות. רק כשהיא הולכת לישון היא רוצה אותי צמודה אליה עד שהיא נרדמת. בזמנו לא ידעתי הרבה על מנשאים והיה לי רק את המנשא קנגרו של אינגלזינה שהוא טוב רק לשבועות ספורים וגם בלתי אפשרי להניק בו. אבל נראה לי שמנשא טוב יכול לעזור. אבל אני לא ממש מכירה אז אני אשאיר את זה לאלו שכן ליאורה.

 

[ענתש]

תודה על התגובות..../images/Emo104.gif

אבל בעלי פריק של בטיחות (בניגוד לבעל מההודעה שהיתה פה בבוקר)- והוא לא מרשה לי לישון איתה. אין לי בעיה עם פינוק, אני לא חושבת שזה פינוק. מגיע לה להיות קרובה אלינו... אבל בעלי לא מסכים בשום אופן, מאז שהוא ראה את הסעיף "שינה עם ההורים" ברשימת "הגורמים למוות בעריסה". הבטחתי לו שהיא ישנה רק עם בייבי-סנס. ועכשיו מה עושים ? איך משכנעים אותו ? ואם לא - אז איך משכנעים אותה ? כי מה שקורה זה שבינתיים אני לא ישנה בכלל. היום בבוקר היה לי רעיון שבינתיים עובד לא רע - שמתי לה חולצה שלי, שלבשתי אתמול, בעריסה. לחולצה יש ריח שלי וגם קצת ריח של חלב (דולף לי) כך שזה די מרגיע אותה. למישהי יש טיעונים בעד "לישון עם ההורים" ?

 

[ענתש]

ושירשור יום ההולדת של נגה..

17 במרץ 2002 אחרי 13 וחצי שעות ארוכות, מתוכם שעתיים וחצי של לחיצות (הזיכרון עוד טרי). אני מקשרת את סיפור הלידה של נגה (שהופיע גם בפורום הריון ולידה)

 

[odeia]

../images/Emo104.gif ענתש, לי יש טיעונים רק בעד

לישון ביחד. אתן לך דוגמא, לילדה שלי יש דום נשימה ובעיות של שינה לאורך זמן, אבל שמתי לב, כשהיא ישנה איתי, השינה שלה בכל זאת יותר טובה, יותר רגועה ופחות תזזיתית, ברוב הפעמים. בסה"כ, גם אנחנו פחדנו שנדרוס אותה ועובדה שהיא שינה איתנו המון במיטה ולא קרה כלום. תנסי לשים אותה במיטה על ידך, ואם בעלך יוותר בסוף, כי תקימי אותו כל הזמן להביא לך אותה, אז תשימי אותה איתך במיטה ותתחבקו לכם בכייף.

 

[אמא של שחר]

אין שום הוכחה חד משמעית

שקושרת שינה משותפת למוות בעריסה. יש מחקרים שמראים ששינה משותפת מפחיתה את תופעת המוות בעריסה. יש מחקרים שמראים את ההיפך. לדעתי אם מוציאים גורמי סיכון כגון: עישון, שימוש בסמים/אלכוהול/תרופות מטשטשות ונוקטים את אמצעי הזהירות הדרושים (לא לחמם יותר מדי, לא מזרון רך מדי וכו´) אזי שינה משותפת היא בטוחה בדיוק באותה מידה כמו שינה במיטת תינוק ואולי אף יותר. הרי כך ישנו בני האדם במשך דורות רבים ובמקומות רבים בעולם זה עדיין נפוץ. אבל לפני שאת מנסה לשכנע אותו תחליטי אם את בעצמך משוכנעת שתוכלי לישון בשלווה וברוגע כי אחרת אין טעם. אגב, אין *אף* מחקר שהצליח להראות שבייסי סנס מונע מוות בעריסה. זה בעיקר נותן תחושת בטחון ושקט נפשי להורים (שזה דבר מבורך בפני עצמו). אבל השימוש במוניטור ביתי אינו כלול בגורמים שמפחיתים מוות בעריסה (והם ככל הזכור לי: שינה על הגב, הנקה, אי-עישון, והמנעת מחימום יתר). ליאורה

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif ליאורה - ביבי-סנס לא מונע אלא

מתריע אם התינוק נקלע למצב של חוסר נשימה.

 

[שירלי של איה]

ואם חו"ח הבייבי סנס מתריע ../images/Emo2.gif

אתם יודעים מה לעשות? ממליצה בכל פה ומכל הלב לעשות סדנת עזרה ראשונה לתינוקות. אנחנו עשינו בקופת חולים, יש בטיפות החלב וגם אצל אמנון האגדי

אף אחד לא הופך פראמדיק מהסדנה אבל לפחות מקבלים כמה כלים בסיסיים. בברכת שלא נצטרך לעולם,

שירלי

 

[ציפי ג]

פריקיות לבטיחות ../images/Emo104.gif

אם בעלך פריק לבטיחות, אני מציעה לך לנסות להצמיד את המיטה של התינוקת למיטה שלך. אני עשיתי את זה עם הקטן שלי כך - לקחתי את השולחן של הסלון, הנחתי עליו את המזרון של מיטת התינוק, הצמדתי את "המיטה" המאולתרת מצד אחד לקיר, מצד שני למיטה שלי, ומראשותיה לקיר. כך נותרו רק מרגלות המיטה כאופציה לנפילה, ובגיל שבועים די בהנחת חפץ כבד (דפי זהב למשל) שם, היא לא תוכל להפיל אותו. תשני לילה על הסדין שלה - הוא יספוג את הריח שלך. שיי לה במיטה בקבוק מים חמים - זה יחקה את חום גופך. הילדה תהיה מספיק קרובה לשמוע את הנשימות שלך, הריח יהיה מהסדין, וגם חום לא יחסר לה. במשך היום מנשא הוא פתרון מעולה. מזל טוב מועדים לשמחה.

 

[דיאנה1]

תשיגי את הספר "הורים גם בלילה"

מאת ד"ר סירס. יש שם פרק שלם המסביר למה לדעתו של הד"ר שינה משותפת מקטינה את הסיכון למוות בעריסה.