נראה לי משהו כזהו:
אני אתחיל בהפוך (כי התכוונות אי אפשר להסביר באופן ישיר): יש בחיים שלנו הרבה מאוד "תוספות". אנחנו מוסיפים לתאור של העולם הרבה מאד פריטים. אנחנו עושים את זה בין השאר כדי לקבע את תפיסת העולם במקום של כל שאר האנשים*. הפריטים האלו, אחת התכונות שלהם היא טשטוש ובילבול ההתכוונות. ההתכוונות לכשעצמה היא מאד מדוייקת: מה שהתכוונת - זה מה שיקרה. הבלגן הוא שלא ברור לך למה בדיוק התכוונת. מרוב מילים, מרוב רצונות, מרוב מטרות והגדרות, את לא מחוברת להתכוונות, שהיא משהו מאד "קטן". כמו דגדגן, לצורך העניין: אם יש הרבה טררם ורוח וצלצולים ותנועות גדולות, את מפספספת את הכוח האמיתי, שנמצא בדברים הקטנים. ובגלל זה, לטהר את החוליה המקשרת, זה לנקות את כל הזבל מסביב, לסדר את המינימום הנדרש במקום, ולשים יפה בצד את כל מה שלא קשור - כדי "להפעיל" או "להתחבר" להתכוונות. זה מה שנראה לי. * (זה כמו שני אנשים שטובעים והם מטפסים אחד על השני כדי להשאר מעל המיים)
