צריכה עצה על גיל שנתיים וחצי המהמם

[ליצולה]

להפסיק לעשות מזה עניין בתור התחלה

ולהפסיק לנסות לשכנע במליון דרכים כי היא מבינה שזה משהו שנותן לה כוח. מקלחת זה מהדברים שאין עליהם ויכוח. היא חייבת לעשות. אין לה שליטה על זה- וזו סיטואציה לא פשוטה לילדה שנמצאת בגיל בו היא רוצה שליטה על כל מה שהיא יכולה- כי היא גילתה שהיא יכולה. את השליטה היא יכולה לקבל על ידי בחירה. לשאול- (אם זו אופציה) מי את רוצה שיעשה היום אמא או אבא? או איזה צעצוע את רוצה היום את זה או את זה. ולהבהיר שמקלחת תהיה- ולהיות עקביים, לא לוותר. וכמובן כמו שנאמר לתת התראה ולשלב בלו"ז קבוע בערב. כשהם קצת יותר גדולים אני תמיד מציעה להגיד- שמקלחת תהיה וזו בחירה שלהם אם זה יהיה בטוב או ברע. אני מניחה בעצם שלילדים בני 3 כבר אפשר להגיד את זה ככה.

 

[נילנילון]

ואם כל מה שהציעו לך לא עוזר....

גם אני הייתי מתחילה מקביעת לו"ז קבוע והכנה מראש - "עוד 5 דקות הולכים לאמבטיה" אם זה לא עוזר -

בכח. לפעמים הילד צריך להבין שההורים הם אלה שמחליטים בשבילו ולא כל דבר פתוח למשא ומתן. מסבירים לילד שעכשיו הולכים למקלחת, ושאם הוא לא יכנס בכיף הוא יכנס בכח. לי יש את הילד הכי עקשן בעולם, ובסוף אחרי שבאמת כבר ניסיתי הכל הודעתי לו שאני סופרת עד 5 והוא נכנס לאמבטיה. כשהגעתי לספרה 5 והוא המשיך להתעלם ממני פשוט הרמתי אותו והכנסתי אותו לאמבטיה כמו שהוא עם הבגדים. מאז כשאני אומרת ללכת לאמבטיה הוא מיד הולך.

 

[פסטולוצי]

זה מה שקורה הרבה פעמים

וזה מאוד מבאס ודר"כ גורר המשך כעס בתוך המקלחת

 

[נילנילון]

לא להתרגש מהכעס.

מה שחשוב זה מבחן התוצאה - את החלטת שהיא תתקלח והיא מקולחת. ככה את מבהירה לה איפה הגבולות שלך

 

[סיפורי פוגית]

אהבתי שהכנסת אותו עם הבגדים

 

[הילה_והגבר]

קודם כל לזכור ש-3 קומות זה הרבה לילד קטן

אני אומרת את זה, כי צריך לזכור שזה לא סתם 'להתרגל' למשהו, אלא למשהו שהוא לא מאוד פשוט, גם לילד שרגיל לעלות 2 קומות. אז את בעצם מנסה 'ללמד' אותו לרכוש הרגל שהוא גם לא פשוט וגם חיוני (אין מה לעשות- צריך להגיע הביתה או לצאת, ואימא תכף סוחבת עוד תינוק) - וגם את זה צריך לזכור, כי המציאות היא שאת כבר לא יכולה לסחוב אותו ותכף ממש לא תהיה לך ברירה. אז מה עושים ? קודם כל לוקחים נשימה עמוקה, ומשתכנעים שזה הרגל שצריך לעזור לילד לרכוש, נקודה. כמו לצחצח שיניים, כמו לאכול בסכין ומזלג. בעיניי, לעמדה הזו, שצריך ואין ברירה וזה לא כי את רעה או כי הוא מפונק, יש חשיבות גדולה ביכולת שלנו להתמודד. ועוד עיקרון חשוב - בעיניי, במצב כזה העיקרון המנחה הוא בלי איומים בעונשים (אין TV או אין פרס), בלי הבטחת פרסים 'מיידית' (על כל טיפוס ממתק) ובטח ובטח בלי איומים שאת לא יכולה לעמוד בהם - כמו להשאיר אותו בחדר המדרגות. הרי לא תעשי את זה באמת, ואז מה הישגת ? מה כן ? להבין שבזמן הקרוב זה הולך לקחת יותר זמן, ולהיערך לזה מראש. לצאת רבע שעה מראש מהבית בבוקר (לא תמיד- רק עד שילמד), לא לבוא עם גלידה שנמסה ואת ממהרת לעלות הביתה. לזכור שבשלב הלמידה דברים לוקחים יותר זמן. להבהיר לילד את התוצאה של הבחירה שלו לא לעלות / לרדת בכוחות עצמו: 'אני אהיה איתך עד שתעלה לבד הביתה, אבל תזכור שאם זה יקח הרבה זמן, לא נספיק לשחק ב-X / לראות Y בטלביזיה / נאחר למפגש בגן / ווטאבר'. שוב, זה לא איום, את לא תמנעי ממנו משהו או בכוונה תחזיקי אותו מחוץ לגן- זו התוצאה האמיתית של עיכוב, שאין מספיק זמן למשהו אחר, כייפי יותר. וכמובן לעמוד באמירה הזו, כלומר לא לדחות גם את ארוחת הערב בחצי שעה, רק כי הגעתם מאוחר... ובמקביל - לתת תמיד חבל לרדת מהעץ בצורה חיובית. להפוך את השימוש במדרגות למשהו מהנה - לספור מדרגות, לרדת כל מדרגה שניה, להתחרות באימא, לשיר, מה שזה לא יהיה שעושה לו כיף. אפשר לשאול על היום בגן, לתכנן מה עושים כשנגיע וכו' וכו'. בהערת סוגריים אספר שבגיל הזה הגדול התעקש להיות על הידיים באיסוף / פריקה מהגן, והדבר שנתן לו מוטיבציה לשינוי היה זה שהוא עבר לקבוצת הבוגרים - כי בוגרים, כידוע, כבר הולכים לבד. אז בהתחלה זה זגזג, אבל לאט לאט התקבע. אז אם יש גורם מוטיבציה חיצוני (ולא לחכות ללידת האח הקטן!), מה טוב. למשל - אתה כבר גבוה מספיק להדליק את האור בחדר המדרגות, ולכן אתה צריך להיות לפני אימא. כי רק מי שעולה לבד במדרגות יכול להדליק את האור. וכמוצא אחרון - אפשר לעבוד בשיטת המדבקות (על כל טיפוס / ירידה מוצלחים מקבל מדבקה, על כל 5 מדבקות מקבל פרס קטן, אחרי כמה נגלות מעלים את המספר ל-6 וכו' וכו'). אבל אז חשוב לשמור על זה כפרס קטן (!), על העלאה של מספר המדבקות הדרוש (!!) ועל הפסקה כאשר ההרגל מוטמע היטב. סליחה אם הייתה כאן הרצאה- ניסיתי לרכז דברים שעבדו לנו בכל מיני קשיים

 

[הילה_והגבר]

וכמובן שיהיה הרבה הרבה בהצלחה

זה דורש הרבה סבלנות ועקביות, אבל זה משהו ששווה לך להתאמץ עליו- בקרוב המציאות משתנה לכולכם

 

[Noich80]

לגזור ולשמור

 

[נילנילון]

מה שהיא אמרה!!!

 

[טופי קראנץ]

תודה רבה רבה רבה!

ממש להדפיס, לשמור, לתת לבעלי ולסבתא לקרוא. מאוד מאוד מאוד מעריכה את ההשקעה. ותודה גם כמובן לכולכן!

 

[ofri2]

נצל״ש רוצה רק את אבא.

בת שנתיים ושלוש, התחילה עם קטע חדש - בנוסף לכל הטנטרומים ב״שוטף״, היא רוצה שאבא ורק אבא יקלח/ייקח לשירותים/יכין לה חביתה וכאלה. כשמודיעים שאמא תעשה בכל זאת - טנטרום. לא מוכנה בשום פנים ואופן. מעליב רצח. ניסיי ךהתעלם אבל עושה רושם שזה לא עוזר.

 

[ע ו ג ל ה]

עניין של שליטה...

כשאביגיל לא מרוצה ממשהו היא תמיד צורחת שהיא רוצה רק את אמא ומוסיפה "אמא יותר יפה ממך!" אני לא מתבלבלת ולא קמה מהספה, עכשיו אבא (במקרה שלכם, אמא) מכין חביתה/מקלח וכו', וזהו. אבא ואמא שניהם יכולים לעשות את כל הדברים האלה, וזהו. יכול להיות שיותר כיף לה עם אבא כי הוא משתולל איתה/כל דבר אחר (אצלנו זה ברור שהיא רוצה אותי כי אני מציבה פחות גבולות, ואני לא אומרת את זה בגאווה אלא כדבר שאני מנסה ללמוד לעשות), ואין מה להעלב, רק להתעקש שעל הנושאים האלה מנדט ההחלטה הוא שלכם.

 

[hag70]

דבר אחד חשוב - לא להעלב

אולי זה נורא טריוויאלי, אבל מאד חשוב. מדובר בילדים קטנים ואין טעם להעלב. סתם תובנה (מנסיון עם אחותי כשהבת שלה היתה בת 4 או 5 והיתה מעדיפה להשאר עם סבא וסבתא ולא לחזור הביתה עם אמא ואבא. כמות הדמעות שנשפכו על ידי אמא היו יכולות להציל את משבר המים של ישראל

)

 

[פלגיה]

לא להיעלב, אבל גם לא לאפשר

בזמנים שלא משנה אם זה יהיה אבא או אמא - לתת לה את הבחירה. אם זה משנה מבחינתכם (יכול להיות גם סתם לא מתאים לאבא) - להתעקש. גם אחרי הטנטרום. לנשום עמוק ולהתעקש שעכשיו "תור אמא".