צריכה קצת עידוד. אולי אתן תצליחו?
- פותח הנושא mummy
- פורסם בתאריך
צריכה קצת עידוד. אולי אתן תצליחו?
קצת צרות של עשירים, אני יודעת. אבל זה מציק לי. מסתמן שמצאנו דירה. באזור שרציתי. הרבה הרבה יותר קרוב לחברות עם ילדים. שתוכלנה לבוא לעזור לי ולהיות איתי דקה לפני שאתלוש ורידים ואחתוך שערות עם תינוקת אחת ועוד פעוט אחד בבית לבד. עוברים בקיץ, 1 ביולי. בערך חודשיים אחרי הלידה, חודש לפני שאיתמר יכנס לגן. הגן החדש שהוא ילך אליו יחד עם הבן של החברה הכי טובה שלי. שתגור שני מטר לידי. בין כל השאר. אחלה דירה באמת. גדולה. מרווחת. בנין חדש יחסית - שזה מה שפינטזתי אחרי שנים של מגורים בבתים ישנים ומתפרקים לפרקים. (אפילו תהיה לי אמבטיה סופסוף! אחרי שנים רק עם מקלחת...). ואני יכולה להמשיך ולהמשיך. אבל נדמה לי שהבנתן את הרעיון. זה מה שרציתי, ופתאום אני נורא עצובה. וקצת בחרדה. שלא לומר היסטריה. עצוב לי לעזוב את הבית הזה שגרנו בו כמעט 5 שנים. נכון שהוא בית, עם גינה וחצר נחמדה. אבל הוא נורא קטן, ומתפרק. ונמצא באזור שאין לי בו ממש כלום ואף אחד. ואני זו שרצתה לעזוב את האזור. ואני זו שלא אכפת היה לה שיש או אין גינה. ומעולם לא טרחתי לעשות שומדבר לטובתה (הגינה). ופתאום נראה לי נורא עצוב ואיום ונורא שלא תהיה לנו גינה יותר. שאיתמר לא יוכל לשחק בחוץ. שהוא ואבא שלו שמשקיעים המון זמן בלעדור, לנכש, להשקות, לשתול (לא בסדר הזה בהכרח
) לא יוכלו לעשות את זה יותר. ואתמול פתאום גם הבנתי שהמעבר הזה - כנראה אומר להפרד מהחתולים. או לפחות מאחד מהם (ככל הנראה האחת ביניהן). ולמרות שאני שונאת אותה (לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אני יודעת. ובכל זאת), והיא מעצבנת אותי, כי היא חתולה מטומטמת וזקנה שאיבדה את השפיות (באמת!) ולא מתפקדת (כולל להשתין ולחרבן בכל הבית, שזה מטריף אותי, וזה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו ובכלל) - פתאום עצוב לי נורא. ואני חושבת כמה מסכן איתמר, שנורא אוהב את החתולים, ואיך אני יכולה לעשות לו את זה. להעלים אותם מחייו פתאום. כמה אגואיסטי מצידי. ועוד לא אמרתי כלום על לעבור דירה וכל מה שכרוך בזה. עם תינוקת בת חודשיים. ופעוט בן שנתיים. אלוהים. איזה סיוט זה הולך להיות. ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר אני מרגישה את החור שנפער, את הבעתה הולכת וגדלה לממדי ענק. וזה בכלל אמור לקרות רק בעוד 3 חודשים. אני חייבת למצוא דרך לראות את כל זה בצורה אחרת, אחרת אני באמת אאבד את השפיות. תעזרו לי בבקשה. תנו קצת תובנות. הארות. ניסיון שלכן. איך רואים את החצי המלא, ועושים את השינוי המאיים הזה, והגדול הזה: 8 שנים אנחנו גרים בבתים פרטיים עם גינה וחצר, ושקט, ועכשיו לעבור לדירה. בניין. מעלית. שכנים. קופסא. וכל האסוציאציות האלו שאני יודעת שהם לא נכונות אבל הן בלתי נמנעות במסגרת מדרון השלג שאני עומדת על סיפו... הצילו. אני יודעת שאתן יכולות
קצת צרות של עשירים, אני יודעת. אבל זה מציק לי. מסתמן שמצאנו דירה. באזור שרציתי. הרבה הרבה יותר קרוב לחברות עם ילדים. שתוכלנה לבוא לעזור לי ולהיות איתי דקה לפני שאתלוש ורידים ואחתוך שערות עם תינוקת אחת ועוד פעוט אחד בבית לבד. עוברים בקיץ, 1 ביולי. בערך חודשיים אחרי הלידה, חודש לפני שאיתמר יכנס לגן. הגן החדש שהוא ילך אליו יחד עם הבן של החברה הכי טובה שלי. שתגור שני מטר לידי. בין כל השאר. אחלה דירה באמת. גדולה. מרווחת. בנין חדש יחסית - שזה מה שפינטזתי אחרי שנים של מגורים בבתים ישנים ומתפרקים לפרקים. (אפילו תהיה לי אמבטיה סופסוף! אחרי שנים רק עם מקלחת...). ואני יכולה להמשיך ולהמשיך. אבל נדמה לי שהבנתן את הרעיון. זה מה שרציתי, ופתאום אני נורא עצובה. וקצת בחרדה. שלא לומר היסטריה. עצוב לי לעזוב את הבית הזה שגרנו בו כמעט 5 שנים. נכון שהוא בית, עם גינה וחצר נחמדה. אבל הוא נורא קטן, ומתפרק. ונמצא באזור שאין לי בו ממש כלום ואף אחד. ואני זו שרצתה לעזוב את האזור. ואני זו שלא אכפת היה לה שיש או אין גינה. ומעולם לא טרחתי לעשות שומדבר לטובתה (הגינה). ופתאום נראה לי נורא עצוב ואיום ונורא שלא תהיה לנו גינה יותר. שאיתמר לא יוכל לשחק בחוץ. שהוא ואבא שלו שמשקיעים המון זמן בלעדור, לנכש, להשקות, לשתול (לא בסדר הזה בהכרח
ואם אני אגיד לך שהרגשתי אותו דבר?
עברנו מדירה, לא חדשה, מחודשת, לבית פרטי מתפורר (באופן מילולי לחלוטין) ועם חצר. וזה בכלל לא משנה מאיפה לאן עוברים. את עוזבת את הבית שלך (במובן home, לא במובן house), וזה היה מאד מוזר אם לא היה לך קשה עם זה. אבל מעבר דירה, בהנחה שזה מבחירה ולא מכורח, זה שינוי חיובי בחיים. זו הדרך למעלה. לאיכות חיים, כי הרי בחרתם את הדירה הזו מכל הסיבות הנכונות והטובות שפירטת. החברות שלך יהיה לידך, והחרים והחברות של איתמר, וזה דבר שאין לו תחליף, ואני מקנאה בך מאד על השיפור הספציפי הזה באיכות החיים שלך. פרקטית, למעבר קחו חברת אריזה ובייביסיטר שתשעשע את איתמר בנוכחותכם, יחד עם חברת הובלה טובה (אם את צריכה המלצה, יש לי), וכמה שמעבר דירה זו חוויה מזעזעת, היא קצרה והיא עוברת.
עברנו מדירה, לא חדשה, מחודשת, לבית פרטי מתפורר (באופן מילולי לחלוטין) ועם חצר. וזה בכלל לא משנה מאיפה לאן עוברים. את עוזבת את הבית שלך (במובן home, לא במובן house), וזה היה מאד מוזר אם לא היה לך קשה עם זה. אבל מעבר דירה, בהנחה שזה מבחירה ולא מכורח, זה שינוי חיובי בחיים. זו הדרך למעלה. לאיכות חיים, כי הרי בחרתם את הדירה הזו מכל הסיבות הנכונות והטובות שפירטת. החברות שלך יהיה לידך, והחרים והחברות של איתמר, וזה דבר שאין לו תחליף, ואני מקנאה בך מאד על השיפור הספציפי הזה באיכות החיים שלך. פרקטית, למעבר קחו חברת אריזה ובייביסיטר שתשעשע את איתמר בנוכחותכם, יחד עם חברת הובלה טובה (אם את צריכה המלצה, יש לי), וכמה שמעבר דירה זו חוויה מזעזעת, היא קצרה והיא עוברת.
מנסה לעזור קצת../images/Emo140.gif
המעבר מקומת קרקע לבניין עם קומות באמת משהו משמעותי אבל בואי תנסי להסתכל על דברים בצורה קצת אחרת. את בעצמך אמרת שלא השתמשת בגינה בכלל ואם כל כך תרצי קצת חוץ ודשא בכל מקום היום גינות ציבוריות והקיץ מתקרב אפשר לקחת שמיכה ולשבת על הדשא בחוץ, אמרת שהיום את לבד ובדירה החדשה יש המון חברות עם ילדים, מה יותר נפלא לגור בשכנות לבנות במצבך? שתוכלו לבלות ביחד והילדים ישחקו ביחד, תוכלו לתמוך ולעזור אחת לשניה. אנחנו גם עברנו לפני חודש דירה מבית על הקרקע לבניין קומות ופתאום יש שכנים והכל אבל עדיין זה הרבה יותר טוב כי הבית במצב מצויין יש מרווחים ומקום להסתובב, לא רואים פיצוצים בקירות כל שני וחמישי. ויש מקום לארח פתאום. לגבי החתולים באמת זה מאוד עצוב להיפרד מהם, בנושא הזה קשה לי לחוות דעת כי אני הייתי לוקחת איתי את החתולים ובמידה ואין אפשרות אז הייתי מוצאת להם הבית חם אצל מכרים.אולי תציעי לאיתמר שתקנו לו חיה חדשה לכבוד הבית החדש כמו אוגר או דגים משהו שאפשר לגדל גם בעיר. כל המעבר עצמו אם יש להם אפשרות תקחו חברה שאורזת את הבית ומעבירה אותו ואם לא, אז לאט לאט להתחיל לארוז ולהכין שלא הכל יהיה בלחץ. קחי אוויר תנשמי, יהיה בסדר ותמיד תזכרי שבית זה רק 4 קירות, כל דירה שתשמו את הדברים שלכם תהיה חמה ונעימה לכם.
המעבר מקומת קרקע לבניין עם קומות באמת משהו משמעותי אבל בואי תנסי להסתכל על דברים בצורה קצת אחרת. את בעצמך אמרת שלא השתמשת בגינה בכלל ואם כל כך תרצי קצת חוץ ודשא בכל מקום היום גינות ציבוריות והקיץ מתקרב אפשר לקחת שמיכה ולשבת על הדשא בחוץ, אמרת שהיום את לבד ובדירה החדשה יש המון חברות עם ילדים, מה יותר נפלא לגור בשכנות לבנות במצבך? שתוכלו לבלות ביחד והילדים ישחקו ביחד, תוכלו לתמוך ולעזור אחת לשניה. אנחנו גם עברנו לפני חודש דירה מבית על הקרקע לבניין קומות ופתאום יש שכנים והכל אבל עדיין זה הרבה יותר טוב כי הבית במצב מצויין יש מרווחים ומקום להסתובב, לא רואים פיצוצים בקירות כל שני וחמישי. ויש מקום לארח פתאום. לגבי החתולים באמת זה מאוד עצוב להיפרד מהם, בנושא הזה קשה לי לחוות דעת כי אני הייתי לוקחת איתי את החתולים ובמידה ואין אפשרות אז הייתי מוצאת להם הבית חם אצל מכרים.אולי תציעי לאיתמר שתקנו לו חיה חדשה לכבוד הבית החדש כמו אוגר או דגים משהו שאפשר לגדל גם בעיר. כל המעבר עצמו אם יש להם אפשרות תקחו חברה שאורזת את הבית ומעבירה אותו ואם לא, אז לאט לאט להתחיל לארוז ולהכין שלא הכל יהיה בלחץ. קחי אוויר תנשמי, יהיה בסדר ותמיד תזכרי שבית זה רק 4 קירות, כל דירה שתשמו את הדברים שלכם תהיה חמה ונעימה לכם.
את בהתליך נוסטאלגי של התאבלות
על תקופה. על דירה על כל מה שהיא מייצגת עבורכם: החיים שלכם יחד כזוג צעיר את הלידה של איתמר את הגידול שלו...זה הכי נורמלי בעולם. רוצה לקבל פרופורציות? אוקיי תוותרי על הדירה החדשה. תשארו איפה שאתם. נו? נכון נבהלת? את לא באמת רוצה להישאר בבית הישן ואת יודעת את זה. זה מסוג העצב הזה של פרידה שמלווה אותך עד שאת עולה למטוס ואז מתחילה ההתרגשות לקראת משהו חדש. לגבי מעבר דירה קודם כל תשקיעו כסף בחברה שאורזת ומובילה שלא תצטרכו להתעסק לפחות בזה ותמצאו לכם עזרה בפריקה. לא יהיה פשוט. כל מעבר הוא לא פשוט אבל ממש מעבר לפינה יש חיים חדשים (עם אמבטיה!!!) ואת יודעת מה עוד? הגעתי למסקנה שגינה זה ממש ממש לא בשבילי. עכשיו אנחנו גרים בבית עם גינה וממש אבל ממש לא משתמשים בה. אולי פעמיים בשנה האחרונה עשינו שם למתן בריכה והייתי מעדיפה לעשות את זה על מרפסת...ואם אני רוצה גינה אנחנו הולכים לגינה ציבורית עם מתקנים. ולטפל בגינה? איזה סיוט!! בקיצור רק עכשיו הבנתי ש"בית עם גינה" הוא סטטוס, הוא תפיסה הוא כל מיני דברים שלא בהכרח נכונים לכל אחד. אישית מעדיפה בית חדש עם מרפסת גדולה. והחתולה? גם עצוב מאותה הסיבה אבל ביננו את ממש לא סובלת אותה וחוץ מזה איזה כיף זה יהיה כשהבית יהיה נקי ולא תצטרכי כל הזמן לנקות את הפיפי קקי שלה. בכלל בעלי חיים אפילו האהובים ביניהם הם סוג של עול. אז יום אחרי שהיא תעלם רק תנשמי לרווחה. חוץ מזה אם אתם משאירים חתול אחד זה יופי לאיתמר ואם יש מרפסת בבית אין סיבה להיפרד מהחתול. מקווה שקצת הרגעתי אותך
על תקופה. על דירה על כל מה שהיא מייצגת עבורכם: החיים שלכם יחד כזוג צעיר את הלידה של איתמר את הגידול שלו...זה הכי נורמלי בעולם. רוצה לקבל פרופורציות? אוקיי תוותרי על הדירה החדשה. תשארו איפה שאתם. נו? נכון נבהלת? את לא באמת רוצה להישאר בבית הישן ואת יודעת את זה. זה מסוג העצב הזה של פרידה שמלווה אותך עד שאת עולה למטוס ואז מתחילה ההתרגשות לקראת משהו חדש. לגבי מעבר דירה קודם כל תשקיעו כסף בחברה שאורזת ומובילה שלא תצטרכו להתעסק לפחות בזה ותמצאו לכם עזרה בפריקה. לא יהיה פשוט. כל מעבר הוא לא פשוט אבל ממש מעבר לפינה יש חיים חדשים (עם אמבטיה!!!) ואת יודעת מה עוד? הגעתי למסקנה שגינה זה ממש ממש לא בשבילי. עכשיו אנחנו גרים בבית עם גינה וממש אבל ממש לא משתמשים בה. אולי פעמיים בשנה האחרונה עשינו שם למתן בריכה והייתי מעדיפה לעשות את זה על מרפסת...ואם אני רוצה גינה אנחנו הולכים לגינה ציבורית עם מתקנים. ולטפל בגינה? איזה סיוט!! בקיצור רק עכשיו הבנתי ש"בית עם גינה" הוא סטטוס, הוא תפיסה הוא כל מיני דברים שלא בהכרח נכונים לכל אחד. אישית מעדיפה בית חדש עם מרפסת גדולה. והחתולה? גם עצוב מאותה הסיבה אבל ביננו את ממש לא סובלת אותה וחוץ מזה איזה כיף זה יהיה כשהבית יהיה נקי ולא תצטרכי כל הזמן לנקות את הפיפי קקי שלה. בכלל בעלי חיים אפילו האהובים ביניהם הם סוג של עול. אז יום אחרי שהיא תעלם רק תנשמי לרווחה. חוץ מזה אם אתם משאירים חתול אחד זה יופי לאיתמר ואם יש מרפסת בבית אין סיבה להיפרד מהחתול. מקווה שקצת הרגעתי אותך
הצד הטוב?
תראי, הכל הולך להשתנות, אז אולי את צריכה לנסות לראות את זה כחלק מהשינוי הכולל, את צריכה לחשוב על זה שעכשיו את יוצרת את תמונת ילדותו של איתמר ואחותו, ותמונת עולמו צריכה להיות בבית החדש, ככה תחשבי על הבית הזה, כל פריט בו יחרט לו בזיכרון, בזה הוא יזכר כשהוא יפנטז על ילדותו ויפר לאחרים על איך שהוא גדל, וזה הזמן לבנות לו את העולם הזה. זה משהו שאני חשבתי עליו כשבנינו את הבית, שאלו הזכרונות והחיים של תמר ושאר הילדות (
), וזה חימם לי את הלב. וחוצמזה של החברות יבואו לעזור.
תראי, הכל הולך להשתנות, אז אולי את צריכה לנסות לראות את זה כחלק מהשינוי הכולל, את צריכה לחשוב על זה שעכשיו את יוצרת את תמונת ילדותו של איתמר ואחותו, ותמונת עולמו צריכה להיות בבית החדש, ככה תחשבי על הבית הזה, כל פריט בו יחרט לו בזיכרון, בזה הוא יזכר כשהוא יפנטז על ילדותו ויפר לאחרים על איך שהוא גדל, וזה הזמן לבנות לו את העולם הזה. זה משהו שאני חשבתי עליו כשבנינו את הבית, שאלו הזכרונות והחיים של תמר ושאר הילדות (
לצערי זה עוד לא הבית שאנחנו בונים
מדובר ב(עוד) דירה שכורה, שזה דווקא בסדר מבחינתי. לא נראה לי שהייתי מצליחה להתמודד גם עם הרות הגורל שהייתה מתלווה לרכישת דירה... אני יודעת שבסופו של דבר, השינוי הזה הוא לטובת איתמר, ויהיה לו הרבה יותר טוב עם כל החברים שאנחנו מתקרבים אליהם, ובכלל. אני לוקחת בשתי ידיים את ההצעה לראות גם בשינוי הזה עוד מרכיב בשינוי הכולל. זה נראה לי בהחלט נכון לא לרדת ליותר מדי פרטים במקרה שלי... (עד כמה שזה אפשרי). תודה!
מדובר ב(עוד) דירה שכורה, שזה דווקא בסדר מבחינתי. לא נראה לי שהייתי מצליחה להתמודד גם עם הרות הגורל שהייתה מתלווה לרכישת דירה... אני יודעת שבסופו של דבר, השינוי הזה הוא לטובת איתמר, ויהיה לו הרבה יותר טוב עם כל החברים שאנחנו מתקרבים אליהם, ובכלל. אני לוקחת בשתי ידיים את ההצעה לראות גם בשינוי הזה עוד מרכיב בשינוי הכולל. זה נראה לי בהחלט נכון לא לרדת ליותר מדי פרטים במקרה שלי... (עד כמה שזה אפשרי). תודה!
שוב אני עם עצה פרקטית.
אני בעד הדחקה. לפעול בניוטרל. עד יעבור זעם. אני מפרידה בין ההחלטות שלקחת לרגשות שההחלטות האלו מביאות. החלטתם לעבור, החלטתם לאן, החלטתם מתי. הרי כשחשבת על זה מראש - הכל הסתדר לך בצורה הגיונית. כלומר: המחשבות שבאות אחר כך הן ממקום אמוציונאלי שכבודו במקומו מונח - אבל לא עכשיו. תסגרי את כל הפרטים הטכניים - חוזה, מוביל, אורז. תלדי בשקט ובשלווה. תעברו בזמן. והמשמעות של האמוציות שיש לך תתדעך במבחן הזמן. ואבא של איתמר ואיתמר מוזמנים אלינו לגינה בכל שבת פנויה - יש המון עשבים לנכש, לשתול ולעדור (גם לא בסדר הזה). וחוץ מזה שלדעתי אין דבר שישווה למגורים ליד החברה הכי טובה. זה שווה הכל.
אני בעד הדחקה. לפעול בניוטרל. עד יעבור זעם. אני מפרידה בין ההחלטות שלקחת לרגשות שההחלטות האלו מביאות. החלטתם לעבור, החלטתם לאן, החלטתם מתי. הרי כשחשבת על זה מראש - הכל הסתדר לך בצורה הגיונית. כלומר: המחשבות שבאות אחר כך הן ממקום אמוציונאלי שכבודו במקומו מונח - אבל לא עכשיו. תסגרי את כל הפרטים הטכניים - חוזה, מוביל, אורז. תלדי בשקט ובשלווה. תעברו בזמן. והמשמעות של האמוציות שיש לך תתדעך במבחן הזמן. ואבא של איתמר ואיתמר מוזמנים אלינו לגינה בכל שבת פנויה - יש המון עשבים לנכש, לשתול ולעדור (גם לא בסדר הזה). וחוץ מזה שלדעתי אין דבר שישווה למגורים ליד החברה הכי טובה. זה שווה הכל.
יקירתי, צר לי להודיע לך שאת מבוזבזת
עם כל הכבוד לצרות שלי ולפורומים של תפוז. את חייבת למצוא במה קצת יותר נרחבת לכשרון הזה שלך. כל כך נכונה ההפרדה שאת מציעה בין ההחלטה ההגיונית שאין לי ספק שהיא נכונה, לבין הרגשות שמתעוררים בעקבותיה... אם יש לך גם עצות פרקטיות לגבי איך עושים את זה בפועל - את יודעת איפה אני
עם כל הכבוד לצרות שלי ולפורומים של תפוז. את חייבת למצוא במה קצת יותר נרחבת לכשרון הזה שלך. כל כך נכונה ההפרדה שאת מציעה בין ההחלטה ההגיונית שאין לי ספק שהיא נכונה, לבין הרגשות שמתעוררים בעקבותיה... אם יש לך גם עצות פרקטיות לגבי איך עושים את זה בפועל - את יודעת איפה אני
גם אני ממליצה להפריד רשויות
כל עוד את יודעת שזאת חרדת סרק, תרשי לעצמך אותה, אבל בקטנה. תוך ידיעה שאת הולכת אל מקום יותר טוב ויותר נעים. תמצאו בית לחתולה הזקנה והמשוגעת, תשאירו חתול שני שאיתמר יגדל עם חתול. שאיתמר ואבא שלו יגדלו אדניות במרפסת. תביאו חברת אריזה ומוברים ותדעי שהולך להיות נפלא. ויהיה נפלא. צעד-צעד.
כל עוד את יודעת שזאת חרדת סרק, תרשי לעצמך אותה, אבל בקטנה. תוך ידיעה שאת הולכת אל מקום יותר טוב ויותר נעים. תמצאו בית לחתולה הזקנה והמשוגעת, תשאירו חתול שני שאיתמר יגדל עם חתול. שאיתמר ואבא שלו יגדלו אדניות במרפסת. תביאו חברת אריזה ומוברים ותדעי שהולך להיות נפלא. ויהיה נפלא. צעד-צעד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.