צריכה קצת עידוד. אולי אתן תצליחו?

הגרי3

New member
התחושה המוכרת (או לפחות חלקה)

האבל על התקופה שנגמרת, הקושי להפרד, הסופים האלו, גם אני כזו, חווה אותם במלא עוצמתם. אבלכמה חדש וטוב מחכה מהעבר השני: בית גדול, חדש ומשוכלל, חברה טובה לצידך (ועוד כמה), המון גינות מסביב, נגישות לכל מקום ועוד ועוד.... נראה שהשיפור העצום באיכות חייכם עולה לאין שיעור על אבדן הגינה (כמה מרחבים חדשים יהיו לאיתמר ולאחותו). וכמו שאמרו לך, זו דירה שכורה ותמיד אפשר לעבור, לשנות, להתחרט ולחזור "לכפר" (המון עושים את זה כשהילדים גדלים - אולי אפילו נעשה את זה כולנו ביחד , יום אחד). ובכלל, אנחנו שם איתך, לפני המעבר, במהלכו והרבה הרבה אחריו. אוף איתך, גרמת לי לבכות.
 

mummy

New member
../images/Emo24.gif את עוד בוכה בגללי בסוף?

באמת שלא התכוונתי. אל. אוהבת אותך מלא, ויודעת שאת תהיי שם גם, וזה בהחלט מנחם. גם בידיעה שאני לא הפריקית היחידה שלוקחת את המעברים והפרידות האלו כל כך חזק. לפחות יהיה לי עם מי לשבת על המרפסת ולצחוק על זה בקול גדול בפרספקטיבה.
 

galiaS

New member
מבינה מאד ללבך ובטוחה שאת יודעת

שאתם עושים את הצעד הנכון. סנטימנטים לביתכם הנוכחי בהחלט יש, אבל מקום לאחות הקטנה של איתמר אין. זה לא קל לעבור מבית לדירה אבל בהחלט מתרגלים. מה גם שהדירה כל כך יותר מרווחת. כמו שאמרתי לך, אתם בעיני עוברים לשכונה הכי נחמדה בתל אביב וכמו שתיארת לי, נשמע שמצאתם בה דירה שווה במיוחד. תבואו כבר, יהיה מגניב.
 

mummy

New member
../images/Emo26.gif תודה לכולכן ../images/Emo36.gif

ידעתי שכאן יהיה מי שיכניס אותי לפרופורציות ויתן רעיונות יצירתיים לפתרון המשבר. אין כמוכן. תודה!
 

cookie1

New member
התובנה שלי היא שתמיד מרחוק

הדברים נראים מפחידים הרבה יותר, מה גם שאני משוכנעת שכל הפחד מהלידה הקרבה מתערבב כאן... עוד מעט כבר תהיי בתוך סגירת הארגזים והמעבר לפתע יהיה מאחריך ואז תהיי מאושרת שעשית את הצעד הזה והדברים יראו הרבה יותר שפויים, והרבה פחות מפחידים. לגבי הגינה אין לי נחמה, זה אכן הפסד גדול
 

mummy

New member
תודה יקירתי. גם אני אוהבת אותך...

ומסכימה, שחלק מהעניין זה הפחד מהלידה המתקרבת וכל מה שצפוי אחריה. אני עובדת על עצמי להפריד. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות.
 
אני דוקא שמחתי מאוד להפטר מהגינות

שחייתי איתן בעבר. צריך מליונים כדי להחזיק גינה כמו שצריך. אני בטוחה שאיתמר ואביו יוכלו להמשיך בעבודת הניכוש והשתילה גם באדניות או עציצים גדולים. אני לא מוצאת נקודה שלילית אחת בכל מה שכתבת. אבל אני מבינה את ההרגשה. שולחת
עידוד ובטוחה שיהיה נהדר.
 

מעיןבר

New member
../images/Emo45.gif גם אני לא אוהבת גינה

למרות שגדלתי בבית עם גינה ועם אמא מוכשרת. אני שונאת את ההתעסקות בזה ואת העבודה בגינה. הסיבה היחידה בשבילה הייתי רוצה גינה זה הכלבות ואולי לילדים קצת יותר גדולים (כרגע לא נראה שזה חסר לאדוה). אגב, אני כ"כ עקומה בתחום הזה שאני קוטלת עציצים, אפילו קקטוסים לא מחזיקים אצלי מעמד...
 

mummy

New member
דברים שרואים משם לא רואים מכאן

ולהפך. תודה על העידוד! ברור לי שמהצד זה נראה לגמרי לא הגיוני... אולי כי זה באמת לא עניין של הגיון. באופן עקרוני, אני לגמרי בצד שלך בסוגיית הגינה. גם בעיני זה ניג'וס רציני (ושלא תחשבי לרגע שאני עושה משהו לטובתה. ממש לא). בגלל זה מפתיעות אותי פתאום התחושות האלו. בכל מקרה, אני משתדלת ליישם את העצות שקיבלתי כאן ולהפריד מחשבות מרגשות, בידיעה שהמחשבה היא זו שבטווח הרחוק נכונה יותר, ותעשה לי טוב יותר.
 

אור100

New member
כבר אמרו הכל אז רק ../images/Emo24.gif

ואל תשכחי שאת תחת מתקפת הורמונים הריוניים... אני גם בעד להפעיל טייס אוטומטי ולהתעורר עוד כמה חודשים... אם זה יעודד אותך אז גם אני מאלה שרועדים מכל שינוי (בעיקר כשיש ילדים בתמונה) אבל אני גם תמיד יודעת שהכל מסתדר לטובה
 

mummy

New member
איך לא חשבתי על ההורמונים באמת

נוסיף גם אותם לרשימת הצידוקים. תודה
 
למעלה