קבלה ללא סייג

[נגוהות]

קבלה ללא סייג

שבת שלום, נאמר יש מישהי שקרובה מאוד ללבכם, חברה בלב ובנפש, אתם יודעים הכל עד נימי הנימים הדקיקים ביותר בחייה, רואים אותה לומדת, מתפתחת, רוצה לשפר את חייה, עושה ימים כלילות בשיפור הנפש שלה, בקבלה עצמית,בהעלאת הבטחון העצמי שלה, בדימוי העצמי, בהרחבת הידע שלה, ובכל זאת.... עושה מעשים מטורפים וחסרי אחריות , לדוגמא - חיסול בקבוק יין תוך כדי נהיגה במהירות פרועה. נכנסת לרומן סוער עם גבר נשוי, מי שידוע כ"בוגד סדרתי", מחפשת את הפינות האפילות של החיים לגור בהן ועוד... יש לציין שזו לא ילדה קטנה, אלא אישה בוגרת ומבוגרת, ואני אוהבת אותה עד מאוד. וכשהיא מספרת לי על כל זה אני יודעת שעוד מעט אאלץ לאסוף את השברים,כשהיא מיוסרת וכואבת, כל פעם אותן בחירות שגויות עם אנשים שמחפשים רומן מזדמן והיא מתאהבת מהר עד כלות הנשמה והיא נעזבת מהר ונופלת וקמה, ושוב...אותו ריטואל. ואני - אומרת הכל, בישירות, מהצד קל לראות את המתרחש,רואה בעיניים את תחילת הנפילה,,,, והיא - כועסת, מכחישה, משווה אותי לסבתה הזקנה, מה שמאוד "מחמיא" לי

וכשמגיעה הנפילה, אני איתה, כבר עייפה.... אז מה רציתי לשאול? לסתום את הפה לשם שינוי, לקבל את הכל ללא סייג, ללא בקורת, ללא הבעת דיעה? חברים אחרים תומכים בה באופן מוחלט,,,, מה דעתכם?

 

[לא ליטה]

לקבל

לקבל ללא סייג אותה - כן, בהחלט ונראה לי שזה בדיוק מה שאת עושה. אלא שלקבל אותה לא אומר לסתום את הפה ולא להביע דעה. יש הבדל עצום בין להציק וללחוץ עליה (וזה גם מאוד מתיש) לבין לשמוע את הסיפורים ולהגיד: "מצטערת, אני חושבת שאת עושה שטות איומה. אולי אני טועה (מקווה שאני טועה) ואת תעשי מה שאת חושבת לנכון" ובזה לעזוב את הנושא ולא לסחוב על עצמך את האחריות להחלטות שלה. תמיכה אמיתית, לטעמי, היא לא להגיד אמן אחרי כל מעשה של אדם, גם לא להתעלם, אלא דווקא להביע את דעתך (בהנחה שהיא מעונינת לשמוע) אבל להיות שם גם אחרי הנפילות, כמו שאת עושה, בלי להגיד "אמרתי לך".

 

[Iעוברת ושבהI]

חברוּת

כפי שאני רואה אותה, נתפסת בעיני בלזהות את מה שעושה לי טוב בה, בחברות הזו, מה היא תורמת לי, מה היא מעניקה לי. בחברות יש מקומות, בתפיסה שלי, שהם לא קשורים לחברות שלי עם מי שמולי. אלו הם המקומות שלה. או שלו. אני יכולה להביע הסתייגות לחלק מהמקומות האלו, להגיד כי אני לא הייתי פועלת ככה <לו דעתי נתבקשה> אבל בסופו של דבר זו לא אני שנמצאת בסיטואציה הזו. זו היא. או הוא. לפעמים בחברות מתבקשת באמת רק אמפתיה, הקשבה, לפעמים יותר. אבל חברות, שוב ,כפי שהיא נתפסת אצלי, היא לא במקום של "אמרתי לך" או התחשבנויות אלו או אחרות. את אוהבת אותה מאד, כך את אומרת, היא יקרה לך, יש דברים שאת מקבלת בקשר שלכן. את כואבת את הכאב שלה, אחרי התנסויות כאלו או אחרות, או בעצם כואבת איתה. אבל עדיין, תהליך הלמידה הוא שלה. וגם הטעויות. שהן טעויות בעינייך.היא, אני מניחה, מקבלת משהו מכל ההתנסויות האלו. גם הכואבות. יש מקומות שיש להם נגיעה יותר ישירה אלייך. כמו נהיגה תוך כדי לגימה של בקבוק יין. אם את שם איתה, זה מקום בו את תבחרי אם להסכים להיות איתה בתוך הרכב בזמן שהיא נוהגת ושותה או לא.כאן יש נגיעה אלייך. חברות זה עניין מורכב, לטעמי, כמעט כמו מערכת יחסים עם בן המין השני. לומדים לזהות את השינויים שחלים בזה שממול, לומדים לעשות בחירות. אין כללים.חברות גם יכולה להגיע למבוי סתום כשיש הרגשה שצד אחד לא עומד במערך ציפיות שלי מהחברות הזו. או מאכזב. או פוגע.הרבה תלוי בסוג החברות ומה את מצפה לקבל שם.

 

[אנא לי]

חבל , שהיא לוקחת את דברייך כבוקרת

אני חושבת שחברה טובה זה חברה שמביעה את דעתה באופן ישיר וכנה. צריך לתת את התמיכה בזמן כאב וכשהכאב חולף לנסות ולדבר איתה שיחת עומק על הכאב שהיא גורמת לעצמה כל פעם מחדש ולהראות לה את התוצאות בחייה. ויתכן שהיא זקוקה לטיפול מקצועי. ולך נגה, אם נגמר הכח בלתמוך ואת מרגישה סחוטה, אז תניחי ותרפי ממנה. אך חשבי למה את שם ? אנה

 

[1הופ]

ביקורת

לאחרונה דשתי הרבה בסוגיית החברוּת, ואני מסכימה כי היא מורכבת לא פחות מיחסים זוגיים. היתרון בחברות הוא שניתן להתרחק קצת שצריך, מבלי לפרק את החבילה. החיסרון הוא שאין דברים (כמו סקס או משפחה) שיפצו על הקשיים. אני בהחלט חושבת שחברה טובה צריכה להגיד מה שהיא רואה, גם אם זו ביקורת, אבל כמובן רק כשהביקורת הזו באה מתוך ההסתכלות שלנו על הצד השני, ולא על עצמנו. וכמובן רק כשהיא לא שיפוטית. אבל יש אנשים שלא מסוגלים לקבל ביקורת, גם אם היא באה מתוך אהבה. איתם, לדעתי, אין טעם להתעקש, כי זה רק יוביל לכעסים וריחוק. בכ מקרה, לא נראה לי שזה המקרה שלכן. את יודעת, יש לי חברת ילדות מאוד טובה. אנחנו מאוד שונות וחיות חיים שונים לחלוטין אחת מהשנייה. היא היתה היחידה שהעבירה ביקורת על הנישואים שלי, כשעוד הייתי נשואה. היא לא אמרה את זה בשיפוטיות ולא בגלל שלא אהבה את האקס שלי (להפך), אלא באמת מתוך אהבה ודאגה לי. ומעולם לא כעסתי עליה. כשנפרדנו, היא היתה שם בשבילי כמו שאף אחד אחר לא היה. ז"א שאפשר להגיד הכל, השאלה מאיפה זה בא ואיך עושים את זה.

 

[noa128]

בדינמיקה הזו בין שתיכן

איך היא רואה אותך? לפעמים בחברות בין שניים שונים זה מזה יש לכל אחד "תפקיד". אולי את נמצאת ב"תפקיד" ה'מבוגר', ה'שקול' כי כך זה התקבע בין שתיכן עם הזמן והיא וגם את פשוט לא יודעות אחרת? ואם כן - איך את מרגישה עם זה? מדברייך עולה שלא טוב לך עם זה, שמסע ההרס העצמי הזה שלה לא מוביל אותה לשום מקום, אבל הופך לך את הבטן בכל פעם מחדש. ומה יקרה אם תצאי רגע מהתפקיד ופשוט תהיי שם בשבילה בלי לומר את דעתך (שודאי כבר ידועה לה), בלי להביע דאגה מהמשך הריטואל, פשוט לתת לה את התחושה שאת שם בשבילה, בלי להיות זו ש'ידעה איך זה ייגמר' - פשוט להיות שם ודי, ו'על הדרך' גם להעביר אליה את האחריות המלאה למעשיה ולתוצאותיהם? ואני מנחשת שלא יעבור הרבה זמן לפני שתגיע היא עצמה למסקנה שלא טוב לה עם מה שהיא עושה לעצמה. ואז, אולי, תישאר רק החברות - בלי כל הדרמות מסביב. מתחבר לך לאן שהוא?

 

[פילאטוס]

הפקדות ופקדונות

הסוגיה הזאת מוכרת לי מאוד, משני הצדדים. המון דברים שנאמרו כאן מדברים אלי, ובייחוד מה שנועה אמרה על תפקידים, ואני הייתי מוסיפה, הפקדות. מה כל צד מפקיד בידיו של הצד השני, מתי הוא לוקח חזרה את הפיקדון, מתי הצד הראשון (את, נגוהות, במקרה הזה) מחליט להחזיר את הפיקדון, איך מחזירים. מלת המפתח בטנגו הזה, נדמה לי, היא גמישות. ככה המטפלת שלי הגדירה פעם יחסם בריאים: כששני הצדדים מסוגלים להחליף ביניהם תפקידים ופקדונות מדי פעם. והחברה שלך, נגוהות, היא "בחורה עובדת", אמרת: מודעת, זזה פנימית, בודקת. ואיכשהו את ה"הורה" היא הפקידה אצלך, השליכה עלייך. עכשיו אפשר לשאול אולי, דווקא משום שהבאת את זה הנה, מה את הפקדת אצלה. מה התפקיד שלה בתיאטרון הפנימי שלך. יש לי הרגשה שאם תצליחי לשים את האצבע על המקום הזה, משהו שם ייפרם, ולא רק אצלה. מה את אומרת?

 

[נגוהות]

חברות - אחיות

החברות ביננו מעניקה לי המון. היא נמצאת בשבילי ובשביל הילדים שלי ואני בשבילה וילדיה. נכון, אני בתפקיד ה"מבוגרת" ה"שקולה" והיא -ה"ילדה" ה"שובבה" שלא רוצה להתבגר ויש בה כל כך הרבה קסם, יחד עם הנגיעה הזו בסכנה,,ואני כמו אמא שלה - כל כך פוחדת עליה, המקומות והאנשים שהיא איתם וקצת קשה לי עכשיו לצאת מהתפקיד שלי, אולי לקחת קצת אויר ולהמשיך הלאה ולשמוע את הספורים ואולי קצת לשתוק ורק להתגלגל איתה באותם פרצי צחוק מלאי שמחת חיים שיש לה. זו אחותי הקטנה, והחלומות שלי האחרונים מוצפים בה ובדרך שלה,דואגת לה מאוד, מרגישה יותר מידי אליה מכדי שאתרחק ממש ואניח לה לשגות וליפול. מצטערת שלא כתבתי מלכתחילה, אבל זה משנה את התמונה, לא?

 

[מ ד נ ס]

לדעתי

הכח בחברות הוא: לאפשר לשני להיות הוא עצמו,לחשוף את נשמתו להיות מה שהוא. את לא צריכה לעמוד על המשמר ,את יכולה לומר כל שעולה בדעתך,כי חברות זה להרגיש חופשי. אם פגעת בה,היא תבין. וההפך

 

[noa128]

משנה? מוסיף לה עוד מימד אולי

וזה כבר מאד אישי, היחס לאח/אחות הוא בעיניי ב"צבע" קצת אחר מיחסי חברות, אבל לא שונה מהם, כי מבין אחיך/אחיותייך את זו שבוחרת עם מי יהיו קשרים הדוקים עד להגדרת "חברות", בדיוק כמו שאת בוחרת את חברותייך האחרות מבין כלל הנשים שסובבות אותך. אם כבר, יש בזה לדעתי הטעייה שמושכת אותך ל"מלכודת הדבש" הזו. גם בי יש רצון "להגן" על אחותי הקטנה. אחותי שלי במקרה היא לא מהטיפוסים שזקוקים להגנה או הורות - אבל גם אחותך שלך זקוקה לך כאחות גדולה, כחברה - אבל לא כתחליף אמא. זה קצת זורק אותי ליחסי בעל-אשה שגם בהם יש כאלה שנסחפות לתפקיד ה"אמא" ואחר כך נאנקות תחת עול 'גידול ילד נוסף' במקום שלא זה התפקיד שלשמו 'התחברנו', אלא איכשהו 'התגלגלנו' לשם.. בקיצור נגה'לה, הדגש בדבריי הוא על הבחירה שלך במקום שבו את רוצה להיות ביחסים עם אחותך/חברתך, בלי שום קשר למה שמחבר בינכן. נפלא שיש קשר מפרה וחם כל כך בינך ובינה, הקרבה המשפחתית נותנת לך את האפשרות "לנקות" מהקשר הזה את אותם קטעים שעושים לך רע בלי הפחד שהיא תיעלם מחייך כי "הפרת את ההסכם" בהגדרת התפקידים. היא תמיד תהיה אחותך האהובה, היא יכולה להמשיך להיות גם חברתך הטובה, אבל על הקטעים ה"רעים" בקשר את יכולה להחליט שאת מוותרת. אם זה מה שאת רוצה, כמובן.

 

[ש פ ר ד]

אהח..חברות..חברות

בשורוק. איכשהו אני רואה את העיניין קצת אחרת. אומר ש..אין כללים במקום הזה .מצאתי שפריטים בחברה מתייחסים למושג הזה באופן שונה ומשונה המתבסס בעיקר על חווית חייהם אופיים הצורה שבה הם רואים את עצמם דרך האחר{השתקפות} ולכן אין לשיטתי "צריך" או "חייב" "מקבל" "נותן" בין שניים החתומים על חוזה החברות חוזה שתוקפו מתחדש {או לא}כל יום מחדש. שפרד

 

[מיקי בת המקורית]

רוצה להבין...

"אחיות בנפש" או "אחיות בדם"??? אילו אתן "אחיות בנפש" אולי תתרחקי קצת, שתתני לה להגיע להחלטות שלה, להתבגר לבד, אל תסגרי בפניה את ליבך, אם החברות הזו חשובה לך רק תתרחקי מעט ותהיה שם בשבילה כשתצטרך אותך. אבל אם... זו "אחות בדם", את חייבת להיצמד אליה, להיות שם איתה, לדאוג לה ולילדיה, לעזור לה כמה שאת רק יכולה ואפילו להיות איתה קשה, היא תתרגז, תכעס אבל את הקשר הזה אי אפשר לנתק. "אחיות בנפש" לא חייבות להישאר, תמיד יש את אפשרות ההתנתקות ה"סופית". "אחיות בדם" תהיינה צמודות אחת לשניה לטוב ולרע.

 

[רקאסה]

שינוי פרדיגמה

קודם כל מתנצלת מראש אם אני אומרת משהו לא לענין.....אבל מתוך קריאתי אותך נשמע לי שדי נמאס לך מהתפקיד שלך בחברות הזאת. ופה צריך להזהר ולחשוב טוב טוב, כי לא כל חברות מסוגלת לעמוד בכל שינוי. כלומר, אם פתאום תשתנה התנהגותך כלפי חברתך, יתכן והיא לא תוכל, או לא תרצה לאמץ התנהגות חדשה משל עצמה. חברות כמו שאת מתארת לא מוצאים בכל יום. השאלה, מה המחיר שאת משלמת עבור החברות.

 

[נויהאחת]

הייתה לי חברה כזו, ואני מודה, לא

עמדתי בזה.[ בסופו של דבר, לקחתי אותה לשיחה ואמרתי לה שאני לא מסוגלת לראות אותה עושה את אותם שטויות פעם אחרי פעם ושאני הולכת, ושתתקשר אם היא מתכוונת להתבגר קצת.

 

[זיוי בת]

היתה לי חברה כזו.

היא לא עמדה בזה. יום אחד היא לקחה אותי לשיחה. אמרה שאין לה כוח יותר לראות אותי עושה את אותן שטויות. אמרה שהיא הולכת. אני כבר לא זוכרת אם היא השאירה אופציה טלפונית. זה קרה לפני שש שנים. המילים שהיא השתמשה בהן שרטו אותי. הפסילה הגורפת הזאת הרגה אותי. הרבה זמן אחרי זה גם הגעוגעים אכלו אותי. פעמיים ניסיתי לבדוק אם היא יכולה ורוצה להחזיר אותי ללב. הסירובים היו מוחלטים. הלא הטוטאלי הזה, הלא מפרגן ממי שהיתה אדם קרוב כל כך שברו אותי. היום נשארה צלקת עמוקה שמדממת מדי פעם. ותמיד, בכל מקום, אני מחפשת אותה בעיניים.

 

[Iעוברת ושבהI]

צלקות

הן המקום הטוב שבעניין. הן מעלות גלד ורק אם מקלפים אותן הן מדממות. לפעמים גם זה לא. לפעמים זה מין סימן כזה שנותר ודוהה. לי היתה חברה שאפילו לא לקחה אותי לשיחה. היא פשוט סגרה דלת בפני ואני נותרתי עם סוג של תהייה משולבת בתחושת השפלה נוראית, האם הדלת נעולה ואם אקיש עליה היא גם תפתח אותה. ברוכה הבאה. לא הספקתי לומר לך.

 

[זיוי בת]

ברוכה

השבה.

 

[נגוהות]

לא מזמן

חברת ילדות הטיחה בפני בקול קר כקרח ש"גמל לא רואה את הדבשת שלו"... וזה נאמר אחרי שיחה ארוכה ועמוקה עליה, נושא שהיא פצחה בו, התלבטות שבה היא בקשה ממני התיחסות כנה וישירה. כשאמרתי את מה שחשבתי, היא סיימה את השיחה בגמל...ומאז - קור כלבים,בררר...., ניסיתי להתקשר אך אין תשובה. עדיין כואב, חברות של 30 שנה.

 

[נגוהות]

אולי אני צריכה

לתת בה אימון, לסמוך עליה, לדעת שהיא מכירה את הגבולות, למרות שהיא מתהלכת על קצה הקצה, היא תדע לשמור על עצמה. היא ילדה גדולה ויודעת להזהר, למרות המקומות אליהם היא מגיעה. אולי זו האהבה האמיתית, לא לנסות לעטוף אותה, היא לא רוצה את זה,לשחרר, ובטח לא לעשות ממנה אחרת, כי אי אפשר. החלומות האלה שלא מרפים, הסיוטים בלילות שמשהו איום ונורא מתרחש, אילו ההמצאות של מוחי הקודח וזה דבר שעלי לטפל בו ביני לביני. תודה לכולכם על ההקשבה וההתיחסות.

 

[זיוי בת]

לתת

אמון. גם. אבל בעיקר לא להפיל על מישהו אחר את אי ההסכמה והיעדר הכוח שלך. זה לא העניין אם היא עושה שטויות [או אני כמו שכתבתי], זה הצד השני שאין לו כוח להכיל ולכבד את השונה ממנו. עניין של בחירה. ושל מחירים.