קבלת השונה אצל האחים

קבלת השונה אצל האחים ../images/Emo34.gif../images/Emo97.gif

לו הייתם מגלים בצורה ישירה או עקיפה משהו שהוא לא בדיוק רגיל או מקובל על אחד האחים/ות שלכם, נגיד שאחותכם בהריון בגיל העשרה, או אח הומו (כותבת את זה בהסתייגות כי אין שום דבר לא מקובל מבחינתי בלהיות הומו, אבל לצערי לא כולם בדיעה שלי)- איך הייתם מגיבים על כך
 
לי אין בעיה

כל עוד זה לא פוגע באחי או במשפחה. כמובן שאני אתמוך בכל החלטה שיחליט. אבל אנסה להדריך אותו ככל יכולתי.
 
היתה בעיה..

אין לי אחות,אבל אם היתה לי אחות בהריון,אני חושבת שזה היה נורא מבייש,הייתי מתביישת בה, קשה לי לדמיין סיטואציה כזאת אצלי,אבל אחות של גיסתי נכנסה להריון בגיל 15 והמשפחה היתה נורא מאוכזבת ממנה,בטח גם אני הייתי ככה אם זה היה קורה.. לגבי אח הומו-אין מצב שהייתי מקבלת את זה...אח שלי כל הזמן צוחק עלי עם חבר שלו,הם משחקים אותה "הומואים",והיה יום אחד שהם כמעט התנשקו בפה כדי להרגיז אותי,וצרחתי,כ"כ צרחתי,דחפתי את חבר של אחי,שמתי לאחי יד על הפה ובסוף שניהם התפוצצו מצחוק ולא היו מסוגלים כמובן להתנשק באמת... זה לא רגיל,זה לא נורמאלי לדעתי... האח הגדול שלי,שהוא הכי צעיר מהגדולים(בן 30 עוד מעט) לא נשוי,ויש במשפחה כמה שמתחילים ליהיות טרודים בעניין...שאולי הוא הומו וכאלה..אני לא מאמינה לזה,כי הוא כל פעם עם מישהי אחרת,אני מקווה שהוא יתחתן כבר וככה יוכיח שאין לו שום נטיות.
 

אוסה

New member
מבייש? מה מבייש בזה?

לדעתי זה מבייש את ההורים שלא היו מספיק פתוחים ו/או אחראים לדבר עם הבת על אמצעי מניעה
 
אפשר לשאול משהו?

בעצם שתי שאלות אחת היא למה זה כל כך נורא להיות הומו? אם אחיך הומו זה לא ישנה אותו הוא עדיין ישאר אותו בנאדם. השניה היא לגבי אחות של גיסתך, אני מבינה את העניין של האכזבה זה אכן מאכזב בתור הורה או אח לראות בן משפחה עושה טעות שתשפיע על חייו לתמיד אבל להתבייש בה? דווקא ברגע שהיא תצטרך את העזרה שלך הכי הרבה??
 
אני אסביר

זה נורא ליהיות הומו בעיני,כשזה קרוב אליי,כמו אחי,לא הייתי רוצה שהוא יהיה שונה בחלק הזה..אני לא יודעת איך להסביר,אבל אני באה מבית שלא מדברים הרבה על זה,וכל מה שקשור למין(כולל נטיות מיניות)זה נחשב משהו שצריך להיתנהג לפי ה"כללים". מקבלים אצלינו דברים כאלה נורא נורא קשה,לא שיש לי במשפחה מישהו הומו או לסבית,אבל אם אח שלי היה כזה ס וחלילה זה היה נורא,זה היה מבייש,להגיד שאח שלי הומו וכולם היו עושים ממנו צחוק...זה חריג בצורה לא יפה לדעתי,אני לא שוללת אנשים שהם הומואים כבני אדם,אבל את הנטיות שלהם אני לא אוהבת,וכל עוד הם רחוקים ממני,זה לא מפריע לי שיהיו בריאים,כשזה אחי,אכפת לי ממנו יותר מידי... אחות של גיסתי בקטע הזה אכזבה את המשפחה של גיסתי כי בגיל 15 הריון-כאילו מה את מחפשת במיטה עם בחור כשאת רק בת 15?? מילא גיל 17-18...שזה הגיל שכבר באמת הרבה עושים את זה,אבל אחרי שהיא הפילה,היא נכנסה להריון שוב,בגיל 21,מאותו אחד,והפעם היא ילדה את הילדה הזו,ולפני פחות משנה,היא שוב נכנסה להריון,הפעם מהאח של אותו אחד מהפעמיים הקודמות,המצב הכלכלי שלהם נורא נורא קשה,והיא הרשתה לעצמה לעשות שטויות,בסוף אח שלי מימן לה את הפלה,ולאח שלי יש כסף? אין לו מה לתת לילדים שלו לאכול! זה היה רק כי הוא בן אדם טוב ואכפתי! זה מבייש...לא לקחת אחריות ועוד לעשות דברים כאלה בגיל 15...אחות של גיסתי היא אישה מקסימה,היא חמודה אבל היא יותר מידי חסרת שליטה על עצמה,והיא רק הורסת את עצמה ככה...יש עוד דברים אבל זה נשאר במשפחה...לכן זה לא הכל הכל..
 
הבנתי אבל

אני עדיין חושבת שאין לך מה להתבייש בכל שיהיה לך אח הומו. נכון, לרוב האנשים קשה לתפוס או להבין את זה אבל כאחות את אמורה להתגבר על הבעיות האישיות שלך ולעזור לאחיך כי לו יווצרו בעיות גדולות יותר. הכרתי פעם מישהי שבנה היה הומו, והיה לה קשה והיא אמרה בדיוק מה שאת כתבת פה אבל היא ידעה שהבן שלה חשוב יותר ולכן הלכה לטיפול פסיכולוגי ולייעוץ כדי להצליח לקבל את הבן שלה כמו שהוא. זאת נקודה למחשבה. ולגבי אחות של גיסתך, כן, היא עושה שטויות וטועה אבל איפה היו ההורים שלה? איך זה שאחרי הטעות הראשונה שהיא נכנסה להריון בגיל 15 הם לא גרמו לה להבין מה היא עשתה עד שהיא עשתה זאת שוב בגיל 21??? איך זה שהיא הולכת עם בחור ואז עם אחיו? כל ההתנהגות שלה לא תקינה לא העובדה שנכנסה להריון בגיל 15. אבל שוב, אסור להתבייש בבני משפחה גם כי אי אפשר לדעת מתי זה יקרה לך ותצטרך את עזרתם וגם כי משפחה היא גוף שאמור לתמוך ולעזור ולא לעשות בדיוק מה שזרים עושים וללעוג ולהתבייש ולצחוק על הבנאדם.
 
אני אענה

תראי,בקטע של ההומו,לא יודעת מה להגיד,אח שלי לא הומו,ואם זה מישהו אחר זה לא משנה לי,אם זה בן דוד או משהו זה משנה,אבל אפשר להתגבר....מה שלא יהיה,ברור הרי,שגם אם אחד האחים שלי(ולא משנה מי)היה הומו,רוצח כפייתי ואנס סדרתי,הייתי אוהבת אותו,כל זמן שאלי הוא נשאר אותו אח מקסים וטוב.(וכל האחים שלי מקסימים וטובים,אז אני מדברת על כולם כאחד) עם אחות של גיסתי זה סיפור שלא תבינו לעולם....רק מי שבא ממשפחה כמו שלהם(ואני לא מאמינה שיש עוד כאלה)יבינו. היא לא מקשיבה להורים שלה,יש לה עוד המון בעיות שלא תאמינו ואני לא יכולה לכתוב עליהם בפורום,אבל כן גרמו לה להבין את האסון שהיא עשתה,לעצמה ולמשפחה,אבל היא לא שמה על ההורים שלה,הם לא ידעו מה אפשר לעשות עם ילדה גדולה שפשוט בוחרת לא להקשיב,הם לא יכולים לאסור עליה להתראות עם הטמבל הזה(שזרק אותה בגלל ההריון בגיל 21,היא סרבה להפיל והוא אמר:"זה או הילדה,או אני")מה הם יעשו? ינעלו אותה בחדר? אפילו חדר אין לה..אתם לא מתארים לכם את המצב...3 בנות,2 חדרי שינה...ככה שאפילו אי אפשר לסגור אותה בחדר כי יש עוד 2 בנות מלבדה. המשפחה שלה תמכה בה,אפילו אחי תמך בה יותר משהיה תומך בי. אני יודעת,שאם אני הייתי נכנסת להריון אחי היה זורק אותי לעזאזל. בגלל שזו האחות של אהובת ליבו הוא התיחס לזה אחרת,אבל כשזה שלו זה מובן מאליו,ואז הוא פשוט נוטש. ככה שתיהיו בטוחים שהיא לא קופחה בגלל זה,אבל זה עורר כעס ואכזבה במשפחה.
 
עכשיו יותר מובן

ואני מקווה שהבחורה תתאפס על עצמה בקרוב ותבין שהיא הורסת את החיים רק לעצמה. ואל תפסלי ישר את זה שאחיך יבוא לעזרה. לפעמים אנשים מפתיעים ברגעים הכי לא צפויים.
 
אני מקווה גם שהיא תבין

היא לא פוגעת רק בעצמה,אלא בעיקר במשפחה,כי היא גרה עם אבא שלה(האמא נפטרה)ועם החבר והילדה והכל מסובך ומבולגן כ"כ...אם היא היתה לוקחת את עצמה בידיים היא היתה עושה כמה מהלכים שהיא צריכה לעשות כדי לשקם את החיים שלה..והיא יודעת שהיא צריכה,אבל היא לא רוצה. אני לא סתם פסלתי אחת אח שלי בקטע הזה,מסתבר שהוא יודע לתמוך בי רק בדברים קטנים,אבל מה לעשות,ככל שגדלים גדלות הצרות ואח שלי אוהב אותי פחות ופחות מפעם לפעם... עברתי הטרדה מינית,במשך חצי שנה,לא סיפרתי כלום ב-4 חודשים הראשונים,ואחר כך סיפרתי רק לחברה הכי טובה שלי. המורה שהיה לי לנהיגה עשה לי את זה,ובתחילת ספטמבר הפסקתי ללמוד אצלו,לקח זמן עד ששכנעתי את ההורים שלי מבלי לספר להם מה קרה..לעבור מורה. קיצר,חודש אחרי זה,בחופש סוכות,היינו אני והחברה הכי טובה שלי,והחבר הכי טוב של אחי אצל אחי,וגיסתי לא היתה בבית היינו רק אנחנו,והיתה סיטואציה של כמה דקות שאני וחבר של אחי היינו לבד בסלון,וזה יצא פשוט כי הוא גלש לנושא..והוא היה המום שלא סיפרתי לאחי,ואמרתי לו שפחדתי לאכזב את אח שלי.(וזה האח הכי קרוב אלי,אם אני הכי פוחדת לאבד אותו,את הקשר המיוחד איתו) אחרי כמה דקות שבכיתי ותוך כדי סיפרתי לחבר של אחי,הוא סיפר לו,פשוט קם וסיפר לו,ואח שלי ממש שימח אותי היחס שלו היה כ"כ עדין וטוב,הוא חיבק אותי והתעניין במה שקרה ונורא רצה לעזור לי. אפיחלו נשארנו לישון שם באותו לילה כי הייתי בדאון,ישנו ארבעתינו באותה מיטה,(מצחיק הא?! מיטה זוגית 4 אנשום..מזל שכולנו רזים) ולמחרת הייתי יותר מעודדת מהתגובה של אח שלי,כי ירדה לי אבן מהלב,אני לא נהגתי להסתיר מאחי דברים,עכשיו אני מבינה שאני חייבת להסתיר ממנו,כיוון שמאז,אותו בוקר הוא הלך לעבודה ואנחנו המשכנו לישון ואחר כך הלכנו,ומאז הוא התקשר רק פעמיים,ולמחרת הוא התחיל להיכנס לאדישות שלו שוב...כל התקופה האחרונה היחסים בינינו ניהיו מבלבלים לגמרי,אני לא יודעת עד כמה לסמוך עליו,אולי כדאי לי להתרחק ממנו וזהו..לשמור דיסטנס,לראות אותו פעם בשבוע-שבועיים ולא לדבר איתו הרבה בטלפון,אולי אפילו לראות אותו פחות מפעם בשבועיים...נניח פעם בחודש ללכת אליו..כל שאר הפעמים שיצא שנתראה(אצל ההורים או משהו)אני לא אדבר איתו ממש...זה מה שהוא עושה לי הרבה פעמים..אתמול בערב והיום הוא דווקא היה אחלה,אבל ממש בדקות האחרונות,הוא הטיף לי בצורה ממש מגעילה על זה שאני לא נמצאת הרבה בבית עם ההורים,ועכשיו לא בא לי לדבר איתו בכלל,הנתק יחזור עכשיו...כי הוא יודע שאני כועסת עליו אפילו לא אמרתי לו שלום כמו שצריך,ולדעתי הוא לא יתקשר עכשיו איזה שבועיים לא נדבר... כל הבלאגן הזה קורע אותי..זה אף פעם לא היה לי.אני כ"כ מרגישה לא בטוחה בעצמי בכל מה שקורה איתו..רגע אחד אנחנו האחים הכי טובים והכי קרובים בעולם,רגע אחד אנחנו לא מתיחסים אחד לשני(וזה בד"כ כי הוא לא מראה שום התיחסות,ואני לא אתאמץ לסחוט ממנו צומת לב)ורגע אחד אנחנו כועסים שלא בא לנו לדבר יותר! אבל אני עדיין נורא נורא אוהבת אותו..אני פשוט אפסיק להראות לו שאני אוהבת אותו כ"כ ואולי רק אז הוא יתחיל להתאפס..או שלא,ואז פשוט נתנתק..מה לעשות..
 
אני חושבת שאת מוותרת מהר מדי

הנה ראית שאחיך עזר לך כשצריך, אז מה ברגע שהוא קצת לא מראה לך אהבה או תשומת לב את ישר מחליטה לזרוק הכל? אין מה לעשות אחיך הוא אדם בפני עצמו עם חלומות, מטרות, עיסוקים ורגשות אחרים. הוא לא אחיך במשרה מלאה ולכן לפעמים אולי נוצר לך רושם שהוא אדיש ולא מתייחס אולי בכלל הוא רוצה ולא יודע איך? תעשי את את הצעד הראשון תתקרבי אליו. תנסי להפתח איתו יותר ואולי הוא יראה אותך באור שונה.
 
זה לא קטע של אח במשרה מלאה

הוא אף פעם לא היה אלי ככה,וד"א,עד שנולדתי,הוא סיפר לי שהחלום שלו היה שתיהיה לו אחות קטנה,הרי אנחנו ממש מחולקים בגילאים,הם בקבוצה של ה"גדולים" 35,33,30, ואני בת 17 ואחי הקטן 15, אמא שלי אחרי הלידה של אחי השלישי,לא רצתה יותר ילדים,ואודי נורא רצה אחות קטנה,ובסוף היא ילדה אותי,ואודי אמר שזה היה מדהים בשבילו,הוא אמר שאני האחות שכל אח יכול לחלום עליה,אוהבת אותו ומפנקת אותו,והוא האח שלי האחד והיחיד והמיוחד,שאני ממש אוהבת. אבל לאחרונה זה לא נראה ככה,ואף פעם לא הייתי צריכה למשוך צומת לב ממנו בשביל יחס,זה חדש בשנתיים האחרונות,אבל מאז הסיפור הזה נראה לי משהו גם ברגש שלו אלי השתנה,אולי הוא חושב שאני זונה? שבגלל ששתקתי היתה לי הסכמה לזה? חשוב לציין,שאח שלי תמיד הקפיד לדבר איתי על זה שלא לתת לאף אחד לגעת בי בכלל,לא לסמוך על אף אחד,גם אם יהיה לי חבר לשמור דיסטנס עד שאני אקבל אישור שלו. גם כשאני מנסה להתקרב אליו ולמשוך צומת לב ממנו,יש לו תגובות שעדיף לא להתקרב. אם הוא אדיש,אז הוא מגיב בצורה מגעילה,ואם הוא במצב רוח טוב אני סוחטת ממנו צומת לב ומקבלת אותה במלוא האהבה. אתמול בלילה ישנתי אצלו ובאמת הוא התיחס אלי בצורה מדהימה,נרדמתי אצלו בטעות,וב-3 בבוקר התעוררתי,והערתי אותו כדי שינעל אחרי שאני אוכל ללכת הביתה,הוא אמר לי להישאר לישון,והוא הביא לי בגדים שלו(כי הייתי עם ג'ינס),וכיסה אותי ממש כמו אח מפנק,דאג לי שלא יהיה לי קר,ובזמן הזה אשתו הלכה לישון,והוא ישב איתי כמה דקות וליטף אותי,אחר כך נתן לי נשיקת לילה טוב והלך לישון,היום בבוקר איך שקמתי הלכתי אליו לחדר(הוא היה במיטה ראה סרט,"מציצים" זה סרט נוסטלגי אצלינו תמיד היינו חולים על הסרט הזה)ושכבנו אחד ליד השני במיטה בכייף כמו פעם(הרבה זמן לא עשינו את זה,בגלל שאני כבר גדולה,אם יראו אותנו ככה יכנסו לסרטים,אז אנחנו מעדיפים להסתיר מעכשיו את כל זה מהמשפחה,רק אשתו יודעת),רק חבל שבסוף הכל נהרס בגלל ההטפה הגועלית שלו,זה ממש קלקל לי את ההרגשה,את כל האושר שהיה לפני כן,כל הביטחון שצברתי כשהייתי איתו. קיצר,זאת דוגמא קלאסית ליחסים שכנראה לא יסתדרו אף פעם,אם הוא לא אוהב אותי כמו פעם כלום לא יעזור כבר,היחס שלו ימשיך ליהיות כזה.... מה כדאי לעשות? לדבר איתו-אי אפשר! הוא כמו כל גבר-לא אוהב לדבר על יחסים! ולמרות שאלו לא יחסי זוגיות,הוא לא מוכן לדבר על זה!
 
יש לך פתרון מעולה

לדבר איתו. גם אם הוא לא אוהב. תנסי בכל זאת, אולי הוא לא שם לב להתנהגות שלו ולא רואה שזה מפריע לך. אז תדברי איתו בכל מקרה ואולי הוא יכעס בהתחלה או יישאר אדיש אבל בסוף הוא יפנים ויחשוב על זה. ואם זה ישנה אותו אז זה כדאי את כל המאמץ.
 
דיברנו על זה

פעם אחת שיחה ארוכה,שהוא ממש לא לקח ברצינות,הוא אמר:"זה עצבים מהעבודה,אל תתני לזה להשפיע על היחסים בינינו,אל תחשבי שאם אני לא מדבר איתך אני לא אוהב אותך,פשוט אני עצבני ואני מעדיף לא להוציא את זה עלייך". זאת ההתחמקות שלו,אולי יש בזה משהו,אבל אני לא מאמינה שהוא לא יכול לשים את זה בצד ולהתרכז בי כשאני איתו,כמה הוא כבר רואה אותי? התרחקתי ממנו לאחרונה,בגלל שאני נפגעת ממנו,והוא לא מבין למה,אנחנו מדברים על זה,אבל טיפין טיפין,שיחה אחת גדולה זה קשה,כי אין כמעט מצב שאנחנו לבד,והוא מתעלם מהשיחות האלה,הוא לא מקשיב לי ולא מגיב לי פשוט! הוא נורא אטום...שיחה לא תעזור...ניסיתי לדבר איתו על פעם קצת על זה,כדי לא "לעייף" אותו עם השיחות האלה שהוא לא סובל,הקטע הוא שהוא לא פוחד לאבד אותי,אז לא חשובות לו השיחות,אולי כדאי לי לתפוס ריחוק רציני ממנו ואז הוא סוף סוף ירגיש שהוא מאבד אותי ויקשיב לי? כי האדישות שלו וההתעלמות שלו מהשיחות פוגעת,ופעם אחרונה שניסיתי לדבר איתו(לפני שבוע)הוא התעלם ממני,הוא רק חיבק אותי,אבל לא ענה לי,או שהוא אמר:"דיברנו על זה כבר" אבל הוא נותן תשובות קצרות או מתחמק,וכשאני אומרת לו שיסביר את עצמו הוא לא עונה! אני צריכה לעשות משהו...דיבורים לא יעזרו,אולי מעשים כן...מקסימום אני אתחיל להתנתק ממנו רגשית וזהו,והיחסים בינינו יהיו רגילים(עד כמה שזה יהיה לי מוזר ולא רגיל)כמו עם שאר האחים. ככה אני פחות אפגע ממנו. אבל אין מה להגיד כשהוא נחמד הוא פשוט נחמד! ואז קשה לי להמשיך לחשוב על ניתוק ממנו...עד שאני רואה את ההתעלמות הבאה וזה בא לי יותר חזק להתנתק ממנו...משבא לי לפני כן.. נראה לי אנחנו צריכים יועץ לענייני משפחה(אם יש דבר כזה,ואם לא יצטרכו להמציא בשבילינו חחח).
 
לאח שלי יש אגו

הוא לא ילך לפסיכולוג בחיים,אני מכירה אותו,זו תיהיה פגיעה באגו שלו חזק...והוא מונע מהאגו שלו..זו בעיה,אני לא יכולה לשנות את זה,הוא כל הזמן אומר לי כשאני מנסה להסביר לו משהו,שאני אשתוק כי אני האחות הקטנה,והוא האח הגדול ומה שהוא אומר הוא קובע,וזה רק מרגיז אותו,והוא לא שם עליי בכלל...הוא אפילו לא הפסיק לעשן,אז שילך לפסיכולוג?שזה גם כסף שאין לו....ממש אין לו מאיפה להביא כסף..הוא מפרנס יחיד,ובקושי יש לו אוכל בבית...את לא מתארים לכם מה זה...הוא במצב ממש רע... אני חשבתי לעשות איתו שיחה רצינית,שיחת נפש כזאת,אבל הוא לא הטיפוס של שיחות,אני מקווה בכל זאת שיהיה לנו איזה לילה אחד שלם ליהיות לבד ואז יהיה לי מספיק זמן וכוח שכנוע עליו...אבל עד אז....כי זה קורה לעיתים רחוקות נורא... אם אני אציע לו פסיכולוג הוא יפגע נורא ממני...הוא יחשוב שאני מנסה לזרוק מעלי אחריות...כאילו "אין לי כוח אליך,לך לפסיכולוג שיתפור לך ת'בעיות...זה יוריד ממני אותך קצת.." היחסים בינינו נורא מורכבים,מי שלא במקומינו זה קשה להבין את זה...הוא מונע מהאגו שלו ולא שם על אף אחד,אפילו כשאשתו מדברת איתו הוא בקושי מקשיב! אי אפשר איתו...
 
אל תשלחי אותו לפסיכולוג

תלכו יחד. תגידי לו שזה בשבילך, שזה חשוב לך ושאת רוצה שהוא יהיה איתך, הפסיכולוג כבר יוכל לנתב את השיחה למקומות הרצויים.
 
הוא לא יסכים

אח שלי לא אוהב לדבר בכלל,במיוחד לא על כאבים שהוא חש. הוא אף פעם לא התבכיין או משהו,ואנשום שלא מכירים אותו כמוני לא יודעים מה עובר עליו,הוא פשוט לא מוכן להרגיש שהוא שופך ת'לב למישהו. אני יודעת כי איתי הוא מזכיר את זה בקטנה,ואני מרגישה אותו,אי אפשר ליהיות כ"כ קרוב לבן אדם(נפשית ופיזית)ולא לחוש שמשהו ממש לא בסדר איתו. פסיכולוג לא יעזור,זה לא אופציה הוא לא יסכים. לגבי היחסים בינינו-גם לזה אין מצב שהוא יתן למישהו להתערב,הוא לא מבין מה לא בסדר ביחסים שלנו,הוא טוען שהכל זה בגלל העבודה והלחץ,זה מה ששינה את היחס שלו כלפיי,אבל הוא אומר שהוא אוהב אותי כמו תמיד,פשוט קשה לו להראות את זה,כי הוא פחות "משוחרר". זה מצב ממש מסובך,צריך לראות כדי להבין,למרות שמי שרואה מהצד(כמו אשתו)אומר לי להתעלם מזה,כי הוא לא מתכוון. נראה מה יהיה..בינתיים אני אהיה מרוחקת ממנו מה אני אעשה...אני אעזור לו כשהוא ירצה,אי אפשר להכריח בן אדם לקבל עזרה,מי שלא רוצה לעזור לעצמו שלא יצפה שיעזרו לו,בשביל אח שלי אני אעשה הכל,אבל שיאפשר לי. כמו שתמיד אמרתי לו שאני אף פעם לא יוותר עליו בשביל שום דבר(כתוצאה מביקורות של חלק מהמשפחה,ומעוד אנשים שטוענים שאנחנו צריכים לשמור "דיסטנס" אחד מהשני,שאולי "קורה בינינו משהו",ונסים להרחיק אותנו עם הזהרות ואיומים,אבל שיקפצו לנו) אבל כשהוא מוותר עלי(ובשלב זה הוא מוותר עלי) אז אין לי על מה להילחם,כי הוא כבר לא לצידי,אז גם אני מוותרת עליו. עכשיו אני מוותרת עליו,אולי ככה הוא יבין,כל הקטע שלו עכשיו זה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו,כאילו אני תמיד אהיה איתו ויהיה מוכנה לסבול את ההתנהגות שלו,אולי ברגע שהוא יבין שאני לא מוכנה לסבול את זה,והוא כן יאבד אותי אם הוא ימשיך ככה,הוא ישתנה לפחות כלפיי,כי לא מגיע לי שהוא יקח אותי כמובן מאליו,אני נותנת את הנשמה בשבילו,אני סובלת את ההתנהגויות שלו יותר מאשתו.. מוזר שהוא פעם ככה ופעם ככה..אני באמת הייתי רוצה שמישהו מיקצועי יתן חוות דעת בנושא,ולא רק בגלל היחס שלו אלי,זה עוד פחות חשוב,היחס שלו אל עצמו זוועתי...הוא ממש מזלזל בעצמו,בגלל שכולם מזלזלים בו בגלל המצב הכלכלי שלו.
 
אם את חושבת

שהפתרון הטוב ביותר הוא להתרחק קצת אחד מהשני אז אולי זה באמת הפתרון הטוב ביותר . רק את מכירה את אחיך ומכירה את הסיטואציה טוב מאיתנו. אבל תיהי בטוחה שלפחות ניסית הכל לפני זה.
 
אני אסביר למה,אולי תנסו את זה גם(-:

זה ככה לדעתי. לפני חודש וחצי בערך,הוא טס לחו"ל,ולפני שהוא טס,אני טסטתי אליו לראות אותו,והוא לא התיחס אלי,ולא חיבק אותי אפילו כשאני חיבקתי אותו. ממש נעלבתי ולא התקשרתי אליו יותר. כשהוא חזר מחו"ל לא הלכתי לראות אותו תירצתי להורים כל מיני תירוצים שלא יחשדו ויתערבו. 3 ימים אחר כך הוא התקשר,דיברנו דקה וזהו,ומאז לא דיברנו ולא התראינו,אחרי שבוע בדיוק,הוא שוב התקשר ואמר:"למה את לא מדבר איתי כבר? הפסקת לאהוב אותי? שכחת ממני?" אמרתי לו שאני אוהבת אותו,ומתגעגעת אליו,אבל....אז הוא אמר:"את לא! קל לך לא להתקשר..אני כבר נעשיתי חולה מגעגועים.." כנראה שרק ריחוק פתאומי רציני והפעם לא שבועיים אלא יותר,יגרום לו לחשוב אולי אם כדאי לו להמשיך ככה,כי הוא יאבד אותי לגמרי בסוף,אני בסוף אפסיק לאהוב אותו ככה,בינתיים אני רק מכניסה לי את זה לראש,אני כל הזמן חושבת לי למה להמשיך ליהיות איתו בקשר כזה,אני כבר לא ילדה קטנה והוא כבר לא חייב ליהיות הכל בשבילי,יש לי חיים חוץ ממנו ואני יכולה להסתדר גם בלעדיו. לאט לאט זה יקלט ובסוף יהיה לי הרבה יותר קל להתנתק ממנו,ואני אפסיק להתגעגע אליו כל הזמן...
 
למעלה