זה שתמיד נישאר
אח ואחות זה ברור,השאלה היא באיזה יחסים,אני לא לוקחת את אח שלי כמובן מאליו,הוא יכול ליהיות אח שלי ולשנוא אותי,אין לנו חוזה שנאהב אחד את השני לנצח,אנחנו לא זוג.(ואפילו הזוגות בימינו לא תמיד אוהבים אחד ת'שני לנצח...) והאמת-אם מזה שאני מתבגרת אני מפסידה את אח שלי עדיף היה לי להישאר ילדה קטנה ולהרוויח את התשומת לב המיוחדת של אחי,שתמיד היתה סופר מיוחדת-אני הכי יפה,הכי חמודה,הכי חכמה,תמיד צודקת,ותאום-אני בכיינית,נודניקית,עצלנית,מפונקת,מגעילה ועלובה(את המגעילה ועלובה הוא לא אמר לי,בניגוד לשאר הדברים,אבל מההתנהגות שלו זה מורגש לפעמים). מה קרה פתאום בקטע הזה?? אני לא חושבת שהחסרתי פרט,אין לי מה להסתיר רק אני לא יכולה לחפור את כל קורות החיים שלי,אבל תתני לי כיוון לאיזה סוג של פרט יכול ליהיות שהחסרתי ואני אגיד.. בינתיים,מה שאני חושבת שאולי החסרתי-אף פעם לא ניסחפנו או היה איזה שהוא מגע שלא היה צריך ליהיות,ה"תופעה" הזו שאנחנו שוכבים אחד ליד השני או אחד על השני זה רגיל,הדבר היחיד החדש פה זה שהוא גם שוכב עלי לפעמים וזה כי אני עכשיו מספיק גדולה כדי לשאת את המשקל שלו,וגם הוא רוצה "להתפנק",כשאני שוכבת עליו הוא מלטף אותי ועכשיו גם אני אותו,זה כל השינוי,ולא נראה לי שזה כזה רציני,כי זה סה"כ רגיל אצלינו...אנחנו לא רואים אחד ת'שני בצורה לא טובה(אם אתם מבינים..)והוא אוהב את זה,אז אני לא חושבת שדווקא זה ירחיק אותו ממני,כמובן שליד אשתו אנחנו לא שוכבים אחד על השני,כי היא רואה אותי כילדה גדולה והיא אף פעם לא מבין מה היה כשהייתי קטנה כי היא לא הכירה אז את אחי.. בזמן האחרון כבר התחיל הריחוק הזה(אולי זה הפרטים החסרים?) מאז שאני בת 15,הוא עבר לגור לידנו,בדיוק נולד לו הבן הקטן,וכשהוא בא לגור לידנו הוא הכיר מישהי,שגרה לידו,בשכונה שלו,הם ניהיו ידידים ממש ממש טובים,הוא היה מבלה איתה יותר מאשר עם אשתו,כל יום כשהוא היה חוזר מהעבודה היא היתה באה אליו,יום אחד היא החליטה שזה עלול לפגוע היחסים שלו עם אשתו כי היא התחילה לחשוד,ואז היא ניסתה לנתק איתו ת'קשר והוא רדף אחריה,במשך שנתיים הם היו בקשר,ובמשך כל השנה השנייה של ההיכרות שלהם הוא לא ספר אותי,הוא התיחס אלי רק כשמישהו מהחברים שלו דיבר איתי פתאום זה לא מצא חן בעיניו(למשל כשאחד החברים שלו הציע לי בירה שחורה,הוא התנפל עליו וצרח עליו שיעזוב אותי ושלא ידבר איתי בכלל,שרק לו מותר להחליט לי מה אני אשתה ובטח שלא בירה,שהוא לא ידרדר" אותי ושאני לא אהיה "דפוקה" כמוהו...ממש אכל אותו),או כשהידידה שלו התיחסה אלי,הוא לא ממש אהב את זה שאנחנו מדברות,ונקשרתי אליה ואהבתי אותה יותר ממנו,היא היתה מתיחסת אלי והוא לא! אבל כל התקופה הזו חשבתי שזה בגלל הריבים על הסיגריות שלו,כל הזמן רבתי איתו על זה שהוא מעשן-מה לעשות? אני לא רוצה לאבד אותו! אז אחרי שהם ניתקו ת'קשר,שזה היה לפני שנה בערך,הוא ניהיה נחמד אלי כמו תמיד,אבל זה לא המשיך ככה כל הזמן,היו לו תקופות,ולא כעסתי עליו,הבנתי שקשה לו המצב הכלכלי והכל ולא שפטתי אותו,ולא התרחקתי ממנו,וגם ידעתי שאני עצמי לא ממש תורמת לו עם הריבים על הסיגריות. אחרי חצי שנה בערך,לפני פסח,הייתי אצלו כשהוא ההי בעבודה,עם אשתו והילדים,עזרתי לה,ואז הוא התקשר לאשתו ואמר לה שהוא מגיע מהעבודה ושתשלח אותי למטה,חשבתי שהוא רוצה שאני אלך,ולמעשה הוא רק רצה להגיד לי שהוא הפסיק לעשן,ואז חבר שלו בא אלי בתקיפה כזו:"בגללך! בגללך הוא התרחק מאיתנו-כשאנחנו מעשנים הוא לא איתנו ורוב הזמן אנחנו מעשנים! את הרסת לנו אותו! ככה את דואגת לו?" והוא אמר את זה ליד אחי,אבל אחי לא הגיב וגם אני לא,רק המשכתי לעמוד מחובקת איתו וחייכתי אליו ונורא שמחתי,מאז הוא השתנה לטובה,הוא ניהיה הרבה פחות עצבני,ולחוץ ומתוסכל כל הזמן,היחסים בינינו חזרו ליהיות מדהימים כמו שהיו לפני על הסיפור עם הידידה שלו,וחשבתי שהכל טוב ויפה. יום אחד,הוא התקשר אלי ב-11 בלילה לפלאפון,ואמר לי שהוא רוצה לראות אותי לפני שהוא הולך לישון,ולא הבנתי למה ב-11 בלילה הוא נזכר ומה בוער לו כ"כ,ולמה דווקא אותי.(זה היה שבוע לפני המלחמה,ביום חמישי) הוא בא לקחת אותי עם האוטו של האח הקטן יותר(שהוא גם אחי הגדול) שהיה בחו"ל באותו זמן. באותו לילה הוא אמר לי בדרך שהבוס שלו פיטר מלא עובדים והוא צריך לעשות את העבודה שלהם,וכתוצאה מזה הוא יעבוד לילה במשך חודש לפחות,מה שאומר שאני לא אראה אותו בכלל בכלל כל החודש! כי זה כל יום מהצהריים עד הבוקר שלמחרת,והוא תמיד עייף ולא רוצה לראות אף אחד כשהוא עובד לילה! ואמרתי לו שלא ילך,של יסכים לזה,כי אני לא יכולה לא לראות אותו חודש! זה דיכאון אין לי חיים בלעדיו,והוא יודע את זה,אז הוא אמר שאם הוא לא ילך לעבוד יפטרו אותו,והוא יראה מה אפשר לעשות כדי שכן נתראה בחודש הזה. כשהוא החזיר אותי הביתה,ביקשתי ממנו שיבטיח לי שלא חשוב כמה לחוץ הוא יהיה,שלא יחזור לעשן,והוא הבטיח. הגעתי הביתה,בכיתי כל הלילה,רציתי למות-חודש בלי אח שלי! איזו גמילה לא נעימה! סיפרתי לחברה הכי טובה שלי והתחננתי שתעזור לי שלא תשאיר אותי לשקוע בזה,כשאחי בעבודה הוא גם לא יכול לדבר בטלפון ולמעשה זה נתק כמעט לגמרי לגמרי,אז יצאתי איתה כל היום הסתובבתי ברחובות וחשבתי על אחי,ויומיים אחר כך(יום שבת זה היה,9.7.06...אני זוכרת את התאריך הנורא הזה)אני וחברה שלי קבענו ללכת לראות את המונדיאל(היה הגמר),קבענו להיפגש מתחת לבית של אחי כי היא גרה לידו,ופתאום ראיתי אותו יורד מהבית(יוצא לעבודה במוצ"ש) עם סיגריה!!! הייתי בשוק,התחלתי לבכות לו,עיקבתי אותו לעבודה,ופשוט כל אותו ערב לא הפסקתי לבכות-למחרת היה לי צו 1 ולא תפקדתי והסברתי להם למה אני ככה,למה העיניים שלי אדומות ונפוחות ולמה אני עייפה ואין לי כוח לענות להם לשאלות והכל.. קיצר,מאז היחסים שלנו שוב התדרדרו,האדישות שלו חזרה,ולא רציתי פשוט לדבר איתו-כל החודש של המלחמה אני הייתי מחוץ לעיר(הוא נשאר כדי לעבוד) ולא דיברנו,רק לקראת הסוף הוא התקשר ואמר שכשאני חוזרת הוא רוצה שההורים יביאו אותי ישר אליו,אבל מה שמוזר זה שהוא לא ענה לטלפונים שלי! ופשוט...רדפתי אחריו עד שהוא הסכים לדבר איתי,וזה גם היה כרוך בשכנוע של דודה שלי שערבתי אותה בזה,כי לא רציתי לערב את ההורים,הם היו עושים לנו טרור,ואחרי השיחה הזו חשבתי שהכל חזר-אבל לא! שוב ההתנהגות שלו האדישה....שוב התרחקתי ממנו..אחר כך היתה לי יום הולדת,ובאותו יום שוב התקרבנו,ואז סיפרתי לו על ההטרדה המינית שעברתי עד אותו חודש,ובאותו לילה היה נדמה שהוא תומך בי,הוא פשוט כל הלילה שכב לידי וחיבק אותי! ואמר לי שהוא לא מאוכזב,ושהוא תמיד איתי,אבל מאז-אין אח! הוא לא סופר אותי! אני כבר לא יודעת מה לחשוב...אז כל פעם זה משהו אחר...פעם הוא חביב ופעם הוא אדיש,אבל תמיד מוצא איפה לעקוץ אותי! נמאס לי! אולי אלו הפרטים שהיית צריך כדי לענות בצורה טובה יותר? אני מקווה שכן,ואם לא תגידו מה חסר אני אוסיף.
