קווים אדומים ללא כעס. להמיר כעס בקבלה

[עקשנית25]

אני לא הייתי נכנסת בכלל להשוואות

בין הזמן שלך לשל אמא שלו. בכלל.

בכלל, השוואות, של בני אדם לאחרים הם לדעתי הרגל מגונה.
תמיד שנאתי שהיו עושים לי את זה, "תראי, הבת של השכנה תמיד עוזרת..."

ואז את פותחת פתח להשוואות גם... וואלה... את מרימה לו להשוואה

את לא צריכה להיכנס לעימות בגלל האמא, מסכן, אולי הוא באמת צריך?
אני הייתי אומרת לו, השבוע יש לי המון עבודה, אני לא אספיק, אני יכולה ללמד אותך להפעיל מכונה בעצמך וזהו.

לא יותר. את זו את בכבודך ובעצמך. לא צריך לדחוף את האמא לכל מקום.

בהצלחה!

 

[mother cat]

בדיוק, אבל בדיוק, מה שרציתי לכתוב!!!

אני לגמרי מבינה מה הרגיז אותך, אבל אל תכנסי לזה. אל תערבי את האמא ואל תגיבי בכעס. פשוט זה הזמן ללמד את הנער להפעיל מכונת כביסה. וככה בדיוק תציגי לו את זה - אתה מספיק גדול כדי לעשות לבד. בדרך כלל אני שמחה לכבס בשבילך, אבל בוא תלמד כדי שלא תהיה תלוי בי כשאין לי זמן ואתה צריך משהו דחוף. אולי גם תכיני דף הוראות מפורט ותתלי מעל מכונת הכביסה כדי שלא יצטרך לזכור.

בתור מי שהיתה עושה כביסות רק בסופי שבוע ומגיעה לפעמים ל-10 מכונות ברצף, כולל לקפל לכולם, אני מבינה את המצוקה. אני נשברתי בשבת אחת בה קיפלתי לבת של בעלי 17 זוגות מכנסיים!!!! בכביסה של שבוע!!!!! אני לא חושבת שיש לי 17 זוגות מכנסיים בעצמי, אבל היא הצליחה ללך 17 זוגות בשבוע.... אז הודעתי שאני לא מקפלת לילדים הגדולים יותר. נער בן 15 ונערה בת 12 יכולים לקפל לבד. הראתי להם איך ומאז כל אחד מקבל סל כביסה נקיה לא מקופלת ודואג לעצמו.... היה קשה בהתחלה, אבל שווה את זה.

בהצלחה!

 

[גוש הורמונים]

סליחה על השאלה, אבל מה הבעייה לדחוף לילד בן

14 שקית כביסה למכונה?
כל ההתעסקות פה היא פחות מחמש דקות במצטבר לשים אותה במכונה ואח"כ לתלות- עוד חמש דקות.
אני מבינה שיש לך בטן מלאה על אמא שלו וההתנהלות שלה, אבל די סביר להניח שהוא לא אשם (לא מכירה את הסיפור לעומק).
ואז, ברגע של נחת, לא כשאת כועסת על המטלה שנפלה עלייך, למדי אותו להפעיל מכונה ולתלות.
אני חושבת שהוא צריך כמובן לכבד את הזמן שלך, אבל גם די הגיוני שהוא פנה אלייך כי הוא כבר יודע שמאמו לא תבוא הישועה והוא זקוק לבגדים שבשקית.
אני לא זוכרת את עצמי עושה כאלו מטלות בגיל הזה, יש לנו לפעמים נטייה להסתכל על הילדים של הבעל כעל יחידות עצמאיות בשטח ולשכוח שהם בסופו של דבר... ילדים.
גם אני חוטאת בזה לפעמים, קורה, אנחנו בני אדם, אבל צריך לזכור שגם הם.

 

[Natural5]

מסכימה חלקית

מה שהרתיח אותי בעיקר זה אי קבלת התשובה השלילית שלי, דבר שחוזר על עצמו בכל עניין, פרצוף עקום על סירוב.
אני לא חייבת לבצע עבורו שום עניין והוא צריך להודות על מה שעושה עבורו. יש לו אמא בשביל לדרוש ממנה דברים.
אי כבוד לזמן שלי גם עצבן אותי.
'מה הבעיה לכבס?׳, עשה את זה בעצמך, רעיון מעולה. אסביר לו איך ושיעשה. כשחעשה בעצמו ייווכח שזה לוקח, כמו כל דבר זמן. הסברתי כבר שהשבוע אני עסוקה ולא לסמוך על זה שאעשה.
עוד דבר: תחושת בטן שהאמא אומרת לו לבקש ממני. הוא מדבר בקולה/ מתוך דבריה. נצלנית מגעילה.

 

[מנסה ומתנסה]

תשמעי, הוא ילד...

המטען שנשמע שיש לך אליו הוא כאל מבוגר.
אם אמא שלו היא נצלנית ומגעילה, תני לו להבין
שיש דמויות אחרות בחייו - שמראות אהבה, קבלה ונתינה.
הוא לא אשם בבחירות של הוריו. הוא לא צריך לסבול מהן.
הוא לא חייב להיות אסיר תודה לאף אחד על שנותנים לו שירותים.
לא הוא בחר לנדוד בין שני בתים !
במקומך הייתי שמחה שהוא מרגיש עצמו חופשי לבקש ממך
בקשות ולעשות פרצופים עקומים.

ואם את מסבירה לו איך לעשות כביסה, זה לא כדי שיווכח בעצמו
ולא כדי שיחנק עם הכביסה שלו, ולא כדי שיעביר את הכביסה
לאמא שלו. זה כדי שידע גם הוא לכבס בכיף ובשמחה,
ויוכל להיות שותף לעבודות הבית, לעזור לך כשקשה לך,
כאחד מבני המשפחה. להרגיש שהוא לא נצלן מגעיל, אלא
שותף מבורך.

 

[גוש הורמונים]

מילה במילה

 

[מ י ר י 2 2]

נשמעת לי סיטואציה עצובה

כשהילד שלו בא לבקש ממני משהו, אני אף פעם לא אשלח אותו לאמא שלו (אלא אם מדובר בהוצאה כספית גדולה שאמורה להיות מכוסה במזונות). ובמיוחד אם את מרגישה שהאמא שולחת אותו, זה עוד יותר קשה לו כי הוא באמת תקוע באמצע. תראי את הילד, שיש לו גם אמא וגם אמא חורגת, וכל אחת מהן רוצה שהשניה תכבס לו, והוא גם מבין את זה שמתנהל ויכוח דרכו וגם נשאר עם הכביסה המלוכלכת (תרתי משמע??).
יכול להיות שהשיחה שלך איתו לא צירכה להיות על ערך הזמן, כי זה בעיני שיקול שילד לא אמור לעשות, אלא על צורת ההתבטאות.
ילד בגילו כבר יכול להבין שאם הוא יגיד "אני יודע שאת עמוסה, אבל זה מאוד חשוב לי" נשמע אחרת מאשר "מה הבעיה לעשות". אם את מרגישה שהוא לא מעריך את מה שאת עושה בבית, אפשר לדבר על זה. הרבה ילדים לא מעריכים, ביולוגיים או שלא, ולי אין בעיה להראות להם את זה, לדרוש את ההערכה שמגיעה לי על מה שאני עושה.
היתה אפילו פעם אחת שהודעתי להם שאני מתפטרת מתפקידי, רק כדי שירגישו מה בדיוק קורה על ידי מין יד נעלמה כזו, אבל באותו יום הדין היה זהה למי שילדתי ולמי שלא (וגם למי שהתחתנתי איתו...).
כשאני עושה כביסה, אני עושה כביסה לכל דיירי הבית, זו לא ג'סטה לאף אחד.

 

[mother cat]

יש לי שאלה...

האם בהכרח כל מה שילד מבקש צריך להסכים?
לא משנה עם ילד ביולוגי או חורג. ונניח שהוא מבקש יפה. אז תמיד צריך לעשות?

אם נשים רגע בצד את כל יתר הדיון - אחד הדברים שמפריעים לי זה שהנער לא היה מוכן לקבל לא. למה זה לא בסדר לפעמים להגיד לא על בקשות שלהם?

אגב אני עשיתי את זה בנושא כביסה כמה וכמה פעמים - גם לביתי החורגת שטענה שאינה יכולה להתלבש כי הגוזיה הספציפית היחידה שמתאימה לחולצה שרצתה ללבוש היתה בכביסה (שלחתי אותה למצא גוזיה אחרת; לא שהיא צריכה גוזיה; או חולצה אחרת) וגם לבן שלי שהתעקש ללבוש את חולצת סמי הכבאי האדומה אפילו אם אני צריכה לכבס במיוחד.... שני הילדים יצאו לבושים ונקיים מהויכוח ולשניהם שלום...

 

[מנסה ומתנסה]

מה הכוונה ב"לא מוכן לקבל לא"....

אני יודעת שהרבה פעמים מדברים על כך כעל
תכונה או מיומנות מסויימת שיש לאנשים, וילדים
אמורים לרכוש אותה עם השנים.
אני לא בדעה הזאת.

אני חושבת שכל אחד היה רוצה שהצרכים / רצונות
שלו יסופקו (ילד ומבוגר) וכל אחד מאיתנו אמור לעשות
את מיטב יכולתו כדי שאמנם כך יהיה.
ובתוך המורכבות הזאת (לא רק במשפחה מורכבת

) אנחנו
מחפשים את ההתנהלות המתאימה ביותר עבורנו ועבור
הסביבה שלנו.
זה כולל הבהרה של הצרכים, זה כולל תהליך של דירוג הצרכים,
זה כולל התחשבות הדדית.
ובמילים אחרות קוראים לזה .... מערכת יחסים.

לעצם השרשור... לא מדובר על להגיד כן או לא, או על מה האמא
חייבת לעשות ו/או מה הבן חייב לעשות, אלא בעיקר על איך, למה ומתי.
ובמילים אחרות... מערכת יחסים.

ולגבי הדוגמא שהבאת (מעבר לכך שגם אני "משתגעת" מהגוזיות האלה
לבנות ה- 3 ומעלה

) לדעתי זה שוב חוזר לאותה שאלה - האם הילדים
כעסו, אם כן למה?, האם את כעסת ולמה? האם הסברת להם ולמה?
וכו'. עצם העובדה שכיבסת / לא כיבסת להם לא רלוונטית, לדעתי, ולכן
גם חוזר לשאלה מה זה לקבל / לא לקבל לא?

 

[mother cat]

כמובן שהילדים כעסו...

וקיבלו תגובה תואמת גיל...

בן ה-3.5 נשכב על הרצפה וצרח "אני רוצה את סמי האדום וזהו!". אחרי שני הסברים רגועים שסמי בכביסה והצעה לבחור חולצה אחרת, בחרתי בעצמי והלבשתי אותו תוך כדי שאני מחזיקה אותו בכח לא לברוח ולא לבעוט בי...

בת ה-12 היתה בדרך לטיול של הצופים. בינינו, גם אילו ממש רציתי לעשות מכונת כביסה במיוחד לטובת הגוזיה הספציפית היחידה שהיא רצתה ללבוש (על החזה השטוח לחלוטין שלה, יש לציין....) היא לא היתה מספיקה להתיבש. אז הסברתי לה את כל זה ברוגע 3 פעמים.. בסוף השארתי אותה רוטנת בחדר אחרי שהודעתי שאם היא לא יכולה למצא משהו ללבוש אז לי אין בעיה שלא תלך לטיול של הצופים. הפסד שלה. אחרי שעה של בכי היא לבשה משהו אחר והלכה...

אבל בואי נחזור רגע להודעה המקורית. הנער ביקש כביסה. האם החורגת אמרה שלא יכולה כי עסוקה. אני רוצה להאמין שזו תגובה לגיטימית - שאם היא שקלה את חשיבות הבקשה (למשל, האם יש לו בגדים אחרים נקיים והוא סתם מתעקש על משהו מסויים) מול כמה היא עסוקה, אז זה בסדר שתסרב. ושתגובה כמו "מה הבעיה לעשות" היא מוגזמת. ולא, זה לא בדיוק 5 דקות לשים מכונה ו 5 דקות לתלות. זה למיין, לשים כביסה, לחכות שתסתיים ואז להעביר למייבש או לתלות. קורה שעסוקים מדי לזה וזה צריך להיות לגיטמי להגיד לא - כמו שאמרת, אחרי ששוקלים את הצרכים ומדרגים אותם.

ואכן, זו מערכת יחסים...

 

[מנסה ומתנסה]

אז שוב ... בודאי שלגיטימי להגיד לא...

ונראה לי שבשרשור אף אחד (או כמעט אף אחד - לא חזרתי לכל התגובות)
לא אמר אחרת.

אבל לגיטימי גם שהילדה שלך בכתה והילד השטתח,
ולגיטימי שהילד עושה פרצופים.
וגם לגיטימי להסביר את המצב ואת השלכותיו -
ואהבתי את התאורים שלך),

מה שמאוד בולט מהשאלה של האמא, ומאוחר יותר מתגובותיה,
הוא הכעס הגדול שהיא צוברת על הילד. כך שכשהסיטואציה כבר
נגמרה, והיא אמרה לו כך או אחרת, היא עדיין טעונה עליו.
טעונה על עצם כך שביקש ממנה, על כך שעשה פרצופים,
על כך שהוא לא פונה לאמו, טעונה על אמו, ועל איך שאמו
משתקפת לה אצלו.
כל אלה בעייתיים ולא קשורים לזה ש"מותר" לנו להגיד לא, וגם
לא לכך שהילד קיבל / לא קיבל את הלא.

 

[mother cat]

אני חושבת שכן היו תגובות שדי ציפו שתעשה כביסה

וזהו. כולל משהי שטענה שזה 5 דקות וזהו. לי לא לוקח 5 דקות. וכשאני חוזרת בתשע-עשר מהעובדה אין לי שום כוונה לשים מכונה ולחכות שתסתיים כדי לתלות אותה. אני רוצה להתקלח ולישון... היתה לי תחושה שחלק מהעונים חשבו שהתשובה לא פשוט אינה לגיטימית.

וכן; אני מסכימה שהאמא נשמעת טעונה על הילד; על אמו הביולוגית; טעונה בכלל. אני מאד מבינה את המקום שממנו באה. אני מאד יכולה להבין איך היא מרגישה שמנהלים אותה ודורשים ממנה כל הזמן. המרירות והכעס נשמעים לי מאד מובנים. כמובן שזה לא אומר שהם טובים ובריאים. זה אומר שהיא צריכה לעבוד עליהם איכשהו. אני מאמינה שהיא באה לכתוב פה כי גם זה מהווה פורקן כלשהו לתחושות האלה; ובינינו; אני מעדיפה שתבוא ותכתוב פה אפילו אם לחלק מהכותבים זה נקרא כרעל מאשר שתגיב בכעס לילד עצמו. בנוסף נראה לי שהם צריכים לעשות איזה סדר בדרישות והחלטות מה מקובל ומה לא במשפחה שלהם. וחסר לי קצת האבא. אולי גם הוא צריך ללמוד להפעיל מכונת כביסה

 

[מנסה ומתנסה]

כמובן שגם אבא צריך ללמוד...

כלומר - לקחת חלק בעבודות הבית.
זה יכול להוריד מהמעמסה על האמא.
ועדיין, עיקר המעמסה נובעת, לדעתי, מהגישה
עצמה.

לגבי כתיבה בפורום - לא בטוח שפורקן כשלעצמו יכול לתרום,
אם האמא לא מסוגלת לקחת מהתגובות את החלק
שמצביע, במילים אלה ואחרות, על הצורך בטיפול כדי לעבד רגשות
שליליים ומאוד לא מותאמים שמצטברים אצלה.

 

[גוש הורמונים]

אני אני! אני אמרתי חמש דקות

כמו שכתבה מנסה ומתנסה, מה שבעיקר עלה מההודעה של נטורל, זה הכעס על הילד, על אמו ולא באמת (לפחות לתחושתי) על עניין הכביסה.
בחיי שאני עושה כביסות מדי פעם (אם בעלי לא משיג אותי) ואני מודה שאני עדיין לא מבינה איפה ההשקעה פה- שמים במכונה, המכונה עושה את רוב העבודה, תולים ובזה זה נגמר.
אבל באמת שנראה לי שהאישיו פה היה אחר לגמרי.
ולשאלתך- מותר להגיד להם לא, גם לביולוגיים וגם לאלו שלא, אף אחד לא מת מהמילה "לא", מקסימום למדו איזה גבול או שניים,
אבל.
נשמע שהילד באיזושהי מצוקה קלה, שהביולוגית מתזזת אותו לחורגת (סליחה אם הכינויים נשמעים פוגעניים, זו לא הכוונה) והחורגת שמרגישה את זה מגיע משם, שולחת אותו חזרה.
כשאני שמה את עצמי במקום של הילד, זה פשוט עצוב ומעליב נורא.
נורא.
ועוד אני רוצה לומר, שבעקבות השרשור הזה, אני מוצאת את עצמי עוד יותר סבלנית וסובלנית לילדיו של הבעל וממש מרגישה שהתגובות שלי אליהם השתנו בימים האחרונים (כי אנחנו הכי חכמים בלייעץ, לא תמיד מיישמים

)

 

[מ י ר י 2 2]

בוודאי שלא, אבל

לא להשאיר ילד תלוי באוויר. יש כאן ילד עם 2 בעיות - האחת הבגדים, השניה הבדידות בין 2 הבוגרות בחייו.
אני מכירה מאוד את מה שאת מספרת - לפעמים הם מאמינים באמת ובתמים שהם חייבים, אבל פשוט חייבים ללבוש דווקא את הבגד המסויים, או ללכת דווקא למקום כזה ולא אחר.
הנקודה היא שכאשר מסרבים לדרישה, צריך להתייחס למה שעומד מאחוריה. בדיוק כמו שאת תיארת עם הילדים שלך - להראות לו שיש לו אפשרויות טובות נוספות (יש לו?), ובמקרה הזה גם להבהיר (ולנסות שזה באמת יהיה נכון) שהסירוב הוא ענייני ולא כנגד האמא שלו.

 

[מנסה ומתנסה]

בדיוק. למה ולמי שעומד מאחוריה