קוכולין, בשבילך...

[קוכולין]

חלופה היתה

כל התוכניות לחסל את היטלר לוו בתוכניות מפורטות להפיכה צבאית. ראשי המדינה מטעם הקושרים היו אמורים להיות הגנרל (מיל.) לודוויג בק כנשיא, וד"ר קארל גרדלר, ראש עיריית לייפציג לשעבר, כראש ממשלה. שני האנשים הללו לא היו מוכתמים בפשעי מלחמה, והתנגדו נחרצות לרצח היהודים. מעבר לכך, שטאופנברג חתם על הוראות לכיבוש מיידי של מחנות הריכוז, מעצר מפקדיהם ושומריהם ושחרור מסודר של האסירים הפוליטיים. ההוראות הללו נשמרו, וקיימות עד היום.

 

[דר א]

תודה שהארת את עיני

אם כך, השאלה הופכת להיות: בהנחה שהיטלר היה מחוסל, האם היו לאישים הנ"ל האמצעים להשתלט על הצבא ועל המנגנון הפוליטי? אשׂמח לשמוע עוד פרטים...

 

[קוכולין]

זה תלוי בתקופה

ב-38 החזיקו הקושרים יחסית באמצעים צבאיים לא מעטים: דיביזיה שלמה באזור ברלין, דיביזית שריון בתורינגיה, כמו גם שיתוף פעולה מצד הרמטכ"ל ומפקד משטרת ברלין. לאחר ההתפרקות ב-38, היה ניסיון נוסף להשיג את אותם האמצעים גם ב-39- אך הוא כשל. ניסיונות ההתנקשות ב-40 ו-41 לא היו מלווים באמצעים לתפיסת השלטון, כי הקושרים היו מבודדים ובמצב רע מאד. במהלך 42 שוב תוכננו תוכניות מבצעיות מורכבות, שהתבססו בעיקר על צבא המילואים בגרמניה. במהלך ניסיונות ההתנקשות ב-43, לקושרים היה כבר מנגנון צבאי לתפוס את השלטון. במהלך הקשר ב-20 ביולי 1944 המנגנון הצבאי שנבנה בקפידה רבה כל כך כשל, בעיקר בגלל שהיטלר לא מת- ולכן גנרלים רבים בגדו בקושרים ברגע האחרון. היו גם טעויות טקטיות חמורות של הקושרים ששיבשו את מהלך ההפיכה.

 

[דר א]

שוב תודה. לא ידעתי כמעט על כלום מכל זה

 

[Y. Welis]

די בטוח שהיתה באה התמוטטות, כי הגופים שהרכיבו

את הרייך השלישי תיעבו אלה את אלה (אנשי תוכנית 4 השנים של גרינג את הימלר ושות', אנשי האוסטמיניסטריום של רוזנברג, וכל גאולייטר את רעהו) והדבר היחיד שמנע מכל אחד מהם להכריז על ממלכה פרטית, היתה קיומו של הפיהרר. סביר שהצבא היה מנסה להשתלט והיה נוצר מאבק בינו לגופים המפלגתיים. יתכן שההתנגדות במזרח היתה ממשיכה, כי האידיאולוגיה האנטי קומוניסטית היתה מושרשת עמוק, אבל במערב סביר שהרוב היה מתמוטט.

 

[דר א]

אם ככה...

אז המקריות שבכשלונות הרצופים מרתיחה שבעתיים. כמה חיי אדם היו יכולים להנצל? (תלוי באיזו התנקשות היתה מצליחה, אני מניח, אבל בכל מקרה הרבה). האמת היא שמעולם לא התעסקתי בנסיונות ההתנקשות בהיטלר, והנה הם מכים בי פעמיים. פעם ב"קווליר וקליי" (שם שני יהודים בניו-יורק מייסדים סדרת גיבורי קומיקס שמטרת חייהם להלחם בהיטלר, כולל התנקשות מוצלחת במה שמתברר אח"כ כתחליף מכאני של הפֻהרר), ושוב עכשיו בפורום. כנראה שהשאלה "מה היה קורה אילו" הפחידה אותי יותר מדי. בתור שאלה הסטורית היא לא לוקחת אותנו רחוק, אבל בתחום האמונה היא די משמעותית.

 

[Y. Welis]

זה נכון. לא תמיד נראה שהקושרים הבינו את

המשמעות (והחשיבות) ההומאנית של מעשה כזה. ציינתי בעבר שהצד ההומאני (כלומר הגדרת פשעי הנאצים כפשעים נגד האנושות בכללותה) היה משני ולא ראשי בסדר-היום שלהם, כנראה משום שהם היו עדיין מאוד פטריוטים וחשבו במונחים של מיעוט נפשע/פקודות נפשעות, ולא משהו הרבה יותר חמור שמייצג פשיטת-רגל ערכית ברוב שכבות העם. הם לא קלטו את החשיבות ההיסטורית של מעשיהם, שאחרת הם היו נכונים הרבה יותר להקריב את עצמם בבוא רגע האמת, ולא היו מהססים בפני סמכות - וכך מבהירים בעצם שהצייתנות עדיין היתה טבועה בהם, כמו ברוב הגרמנים, וחזקה יותר מכל שיקול אחר.

 

[קוכולין]

השפעה מעשית לא היתה בסופו של דבר

מלבד העובדה שאנשי תנועת ההתנגדות הצליחו להציל כמה יהודים על ידי הברחתם לחו"ל. אנשי תנועת ההתנגדות לא היו "חבורה ריאקציונרית של קצינים בעלי אופי פרוסי". ביניהם היו גם אזרחים רבים, כולל מנהיגי איגודים מקצועיים ואנשי שמאל מוצהרים. למעשה, בתנועת ההתנגדות הגרמנית היה שיתוף פעולה בין אנשי ימין לאנשי שמאל מתון. שטאופנברג עצמו רצה להשיב את חוקת ויימאר ולהרחיב את זכות הבחירה. התדמית השמרנית של ההתנגדות הגרמנית אינה מופרכת, אך בהחלט מוגזמת.

 

[יואב65]

את זה לא ידעתי. תודה.

בספרים שקראתי שעסקו בנושא (בד"כ רק כהערת אגב, אני לא זוכר שקראתי ספר שעסק רק באופוזיציה להיטלר) כך הם תוארו. היו גם תנועות שפעלו באנגליה אך אני חושב שגם ההשפעה שלהם הייתה שולית. אני צודק? בכל מקרה תודה על ההארות. יש עוד מקורות בנושא. בברכה יואב

 

[יואב65]

כמובן שהתכוונתי לשאול אם יש עוד מקורות בנושא.

 

[קוכולין]

רשימת מקורות טובים

הספר היחיד על הנושא בעברית הוא "20 ביולי" של קונסטנטין פיצגיבון- ספר מעניין, אף על פי שמאד מיושן ולא תמיד מדויק. באנגלית יש הרבה מאד ספרים טובים, הטובים שבהם הם ספריו של פרופ' פטר הופמן: History of the German Resistance- ספר ענק, ממצה את כל הסיפור של ההתנגדות הגרמנית. German Resistance to Hitler- גירסה מקוצרת של ספרו של הופמן. Stauffenberg- A family history- ביוגרפיה של שטאופנברג, מאת הופמן Roger Moorhouse, Killing Hitler- ספר מצויין שמתמקד אך ורק בצד הצבאי- ניסיונות ההתנקשות בהיטלר. הספר חדש מאד, ומבוסס על המידע המעודכן ביותר. הוא מכסה את כל ניסיונות ההתנקשות בהיטלר, לא רק את אלו שבוצעו בידי הקושרים. Michael Balfour, Withstanding Hitler- ספר לא רע על תנועת ההתנגדות הגרמנית, אם כי גם די ישן הייתי יכול להמליץ לך על ספרים חדשים יותר, אבל למרבה הצער- כולם בגרמנית. ספרים נוספים שאני מכיר באנגלית פשוט אינם טובים, או מותאמים אך ורק למומחים.

 

[קוכולין]

מקורות ראשוניים באנגלית

בראש ובראשונה הספר הבא: Fabian von Schlabrendorff, The Secret war against Hitler נכתב על ידי לוחם ההתנגדות פביאן פון שלברנדורף, בכיר הניצולים מתנועת ההתנגדות הגרמנית, שהיה מעורב באופן אישי בכמה וכמה ניסיונות התנקשות, כולל ניסיון ההתנקשות ב-1943. ספר מרתק, אמין ומדוייק. Hans B. Gisevius, To the Bitter End ספר מרתק, של לוחם ההתנגדות הגרמנית האנס ב. גיזביוס. הבעיה היא, שמדובר בספר מאד לא מדויק, וזאת בלשון המעטה. גיזביוס, למשל, תיעב את שטאופנברג, ומכפיש אותו בלי רחם בספרו.

 

[יואב65]

תודה רבה. ../images/Emo140.gif

 

[Y. Welis]

היית אמור לתרגם את הראשון, או שאני טועה?

 

[קוכולין]

פעם היה רעיון, אבל זה לא יצא לפועל