קונספירציה של גברים

[_גלית_]

../images/Emo8.gif ../images/Emo45.gif

 

[חגיתושתוש]

אבא של אריאל יסתדר נהדר

ואח"כ הוא יעריץ אותי שבוע לפחות

 

[עדית ויואב]

וקצת ברצינות

יואב בן 4 חודשים ואני עדיין בחופשת לידה. בן זוגי, לעומת זאת, עובד קשה, חוזר הביתה ב 7-8, מחייך קצת אל האוצר, אוכל ארוחת ערב (בזמן שאני מנסה לאכול עם יואב על הידיים), יושב קצת באינטרנט (בזמן שאני מרדימה את יואב), רואה חדשות והולך לישון. אז נכון שהוא עובד קשה, ונכון שאם הוא לא היה עובד קשה, אני לא הייתי יכולה להשאר עם יואב בבית עד עכשיו, והוא באמת אבא טוב, ומשוגע על יואב. אבל... לא כלכך מפריע לי שהכל "נופל" עלי (אחרת כבר הייתי חוזרת לעבודה), אבל איך הוא מסוגל להסתדר ימים שלמים בלי הפיצפון הזה? בבקשה תגידו לי שזה יעבור לו בהמשך.

 

[רונית של ל&ל]

כ"כ עצוב לי שאני מזדהה איתך

גם בעלי עובד קשה כל השבוע ומגיע די מאוחר ואז קוצי מוצי לילדים יושב ליד המחשב ואז הם הולכים לישון ואח"כ הוא. אומנם בשישי שבת הוא מבלה איתם ואני רואה את ההבדל , כי בתחילת השבוע הוא משתדל להגיע מוקדם ולפעמים גם לקפוץ באמצע היום להציץ בהם. הכוונה היא שככל שהוא מבלה איתם יותר כך הוא נקשר יותר. ולפעמים אני מוצאת את עצמי כמו שתמיד פחדתי שיקרה: מתלוננת "למה אתה לא... ולמה ולמה" אני מקווה שזה יעבור בקרוב, גם לו וגם לי

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אין מה לעשות. לאבות קל יותר.

עוד לא ראיתי אבא שמתלבט בין האבהות לקריירה. עוד לא ראיתי אבא ששם את הקריירה שלו על hold וישב לגדל ילדים בבית (ויסלחו לי האבות שכן עושים את זה). זה משהו מאוד בסיסי בטבע שלנו, כאמהות. בעלי הוא אבא מקסים ונפלא ושותף מלא ממש, אבל כשהוא בעבודה - הוא בעבודה. ואם הוא כבר מדבר עם יובל במשך היום - אלו שיחות מברקיות, כי הוא עובד. אני, לעומת זאת, הייתי מתקשרת הביתה כשהיא חוזרת מהגן לדעת שהיא הגיעה (עם המטפלת) ומתקשרת שעה אחרי לדעת איך היא אכלה ומה היא עושה, ובעצם היא תמיד במחשבותיי. גברים יכולים כנראה לעשות את ההפרדה הזו. ואולי כיף להם ואולי עדיף ככה. לא יודעת.

 

[אמא של שירה1]

אני יכולה לנחם אותך זה עובר קצת

כל מה שתיארת לגבי החודשים הראשונים היה ככה גם אצלנו, רק לאחרונה בערך מגיל 8 חודשים כששירה כבר עונה לו ומחייכת ומקשקשת יותר קל לו לתקשר איתה, הוא עדיין לא חוזר מוקדם מהעבודה אבל כשהוא מגיע בערך בשמונה הוא מתנדב לאמבטיה ומשחק איתה עד שהיא הולכת לישון. חברה פעם אמרה לי שלרוב הגברים קשה להתחבר אליהם כשהם כל כך קטנים ועוד לא כל כך מגיבים, אנחנו מסוגלות לדבר שעות בקוצי מוצי ולמצוא דרך להעביר איתם את הזמן אבל הם לא. בעלי היום מתגעגע אליה בטירוף, מתקשר כל הזמן לראות מה שלומה פעם כשהיה חוזר הביתה היה מחליף בגדים, הולך לשירותים וקורא שם את כל העיתון, מסדר קצת ובסוף גם בא אליה. היום זה הפוך, הוא מחליף בגדים ומיד רץ אליה כך שעידית- יש תקווה ובעלך לא המציא את הגלגל. יהיה בסדר, רק קצת סבלנות (ואולי הרבה...)

 

[אמא של שירה1]

ובנוסף, בסוף כשרע לה היא מושיטה

אליו את הידיים והוא גם מוציא ממנה את החיוכים והצחוקים הכי גדולים בעולם היא פשוט מתה עליו וכל זה מחצי שעה ביום.

 

[אשרת של יעלי]

אצלנו מאוד ברור מה התפקיד של אבא../images/Emo99.gif

נכון שאבא עובד קשה וחוזר לפעמים מאוד מאוחר אבל לטפל בילדה זה גם כן לא קל. יעלי עדיין קטנה (חודשיים) ולכן אינה יכולה לשעשע את עצמה. רוב היום היא על הידיים שלי , יונקת או מנסה לישון או סתם רוצה תשומי. וזה הרבה פעמים מלווה בבכי וצרחות (במיוחד כשיש גזים וכאבי בטן). ואני? אני מותשת. אני מחכה לרגע שבו אבא שלה יגיע מהעבודה ויהיה לי עם מי לדבר סוף סוף (מישהו שגם עונה

), מישהו שיחליף אותי בהחזקתה כי הידיים והגב שלי גמורים... ואז אוכל להכנס למקלחת ארוכה וחמה... כמובן שזה ברור לו שכשהוא מגיע תפקידו להרגיע ולשעשע אותה. הוא משתדל להגיע מוקדם כל יום (18:00-18:30). אמבטיה כמובן עושים ביחד וזה היה ברור מההתחלה. לא משנה מתי יגיע הביתה. גם בלילות חסרי שינה אם היא בוכה הוא לידה... למרות שבבוקר צריך ללכת לעבודה. אולי זה ההתלהבות של ההתחלה? אני לא יודעת. נקווה שימשיך כך ואגב, לגבי טלפונים: הוא מתקשר לפחות פעם ביום (ולפעמים הרבה יותר)רק כדי לשאול מה אנחנו עושות, איך יעלי, אם היא אכלה וכו´

 

[ליאת של בר]

כל כך שימחת אותי!! ../images/Emo9.gif

כי כנראה שהפורומים מלאים אבות משקיענים, ושלי יותר דומה למה שאת סיפרת.. אני רואה שינוי ושיפור ריציני (הזדהתי עם קטע השירותים במיוחד) אבל עדיין זקוקה לתמיכה בנושא.. נראה לי שאני גם מפתחת הרבה כעסים - שאני מנסה להיות מודעת להם אז זה עוזר, בגלל המצב לפחות עד לאחרונה, וזה לא קל. עכשיו בר הופכת לילדה של אבא, לאחרונה היא בוכה כשהוא הולך לעבודה..

 

[רותי&ע]

על גברים וילדים

מאוד מסכימה עם מה שאילנה כתבה. כנראה שיש הבדל. אצלי כל יום שלא יוצא לי לראות אותו עד מאוחר זה כאב לב בשבילי. ואפשר לספור את הימים האלו. הם בודדים. בעלי אוהב לא פחות ממני אבל עדיין בשיגרה הוא רואה אותו אחרי 8 בערב בד"כ ויש לא מעט ימים שהוא מגיע אחרי שעידן הולך לישון. וגם אם הוא בבית הוא עובד.. ועדיין עידן מקבל מספיק "זמן אבא" ומאוד מאוד קשור לאבא. אני התפשרתי על קריירה, בעלי לא. והמצב טוב לשנינו. אף אחד לא היה רוצה להתחלף עם השני. ועוד בנושא גברים וילדים-הם אוהבים אותם מהרגע הראשון אבל ברגע שהתינוק הופך לילד ויש עם מי לדבר/לשחק הקשר ממש משתנה. נדמה לי שקל יותר לנשים לתקשר עם תינוקות ולגברים קל יותר לתקשר עם ילדים (לא רק מהנסיון שלנו אלא ממה שאני רואה ושומעת מסביב).