קונספירציית העצים הגדולה (תיאוריה. לספרים)

[אביר הקרנפים]

מה שאני לא אוהב בהרבה תיאוריות

זה שהן מצמצמות את הכתוב לנקודת מבט מאוד צרה שבחלקה לא מתאימה לעלילה.
אנחנו יודעים שמציירים ומפסלים פנים בעצים, גם בעצים שאינם עצי סוכך (הפראים שעברו מדרום לחומה). אנחנו יודעים שבכל טירה שמכבדת את עצמה יש חורש אלים כי זה חלק מההיסטוריה של ווסטרוז, וגם מי שלא עובד את האלים העתיקים יחזיק חורש אלים, כשם שגם מי שלא עובד את האלים העתיקים אומר "בשם האלים הישנים והחדשים". יש בזה מן תוקף עתיק, רשמי ומכובד.

עץ סוכך בדלת ובשולחן זה עץ מת. במקרה זה העץ נמצא שם בגלל הצבע שלו.
לומר שלעצי הסוכך יש שליטה מוחית, זה כמו לומר שלרהלור יש שליטה מוחית. גם הוא נותן חזיונות לכהניו. אם כן, לא בהכרח מדובר בעצי הסוכך עצמם, אלא באלים העתיקים או בכוח שמתגלם בעצי הסוכך.
נד סטארק ניקה את החרב ליד העץ לא כדי להאכיל את העץ במנה שלו, אלא כדי להיטהר במקום שהיה לו כמקדש ומזבח כפרה.
בטורניר הגדול בהארנהול השתתפו המוני לורדים ואבירים. רובם עדיין בחיים.
העצמות בגבעה החלולה לא בהכרח מצביעות על רשע. הגבעה החלולה היתה בית לדורות רבים של ילדי היער, ואולי גם בני אדם שמצאו אצלם מחסה ומקלט לזמן מה. כל אלה שלא שרדו את החורפים או מתו באופן טבעי, אין הכרח שיצאו החוצה לכרות להם קבר, בעיקר כשבחוץ מסתובבים האחרים. וכך המערה היתה גם למערת קבורה.

 

[AlonPe]

מעניין

ויש גם את העץ הזה ב-אוואטאר (הסרט, אלו הכחולים)
כשקראתי על עלילות בראן במחילות הילדים,
דמיינתי את זה יותר כ...
איזושהי מערכת קשר, יותר מאשר משהו עם כוח עצמאי.
אולי מין מערכת כזו ש- העורב בעל 3 העיניים, שולט עליה ומנצח עליה,
ומעביר את השרביט אל בראן.
אולי משהו כמו - הפלאנטירי בשר הטבעות.

אגב, זה מעניין, ולא הצלחתי להבין (מקריאה/צפייה)
מה העמדה של הסיפור (כלומר בעצם של מרטין) לגבי ה... "תאולוגיה".
כלומר - אם נגיד אקח שוב את טולקין כדוגמה -
הגישה שלו מאוד ברורה - התאולוגיה שלו מאוד ברורה -
יש את אילווטר, ואת הואלאר והאיינור.
אצל מרטין, זה לא ברור אם הגישה היא כאילו "דתית" או אפיקורסית,
יש כוחות קסומים כאלו ואחרים,
אבל אין שום... קביעה... התייחסות ל-"אמיתות" של האמונות.
למשל קסאנדרה בעצמה מודה ש-פה ושם היא משתמשת בכלמני
טריקים, קסמים פשוטים, אחיזת עיניים, בשביל לעודד את האמונה...

 

[דיוגנס מסינופה]

ככל הידוע לי,

מרטין לא מתעסק בכלל בשאלת קיום או אי קיום האלים, וזה חלק מהריאליזם של העולם שלו. לדתות יש כח ויש מאמינים, כמו בעולם שלנו - אבל כמו בעולם שלנו אין הוכחה מוחלטת לא לקיום אלים ולא לאי קיומם (וייסלחו לי המאמינים האדוקים והאתאיסתים האדוקים על האמירה הזו).

יתרה מזאת, מרטין מאוד נהנה לשחק בנרטיבים: הספר כתוב אמנם מפי מספר יודע כל, אבל כל פרק נכתב מנקודת מבט של דמות מסויימת. המאורעות שהיא עדה להם מתוארים לא כפי שהם קרו, אלא כפי שהדמות חוותה אותם. אפילו המקורות שמחוץ לספרים (כמו הנסיכה והמלכה, או מפות של אש וקרח ועולם של אש וקרח) נכתבו מתוך נרטיב מסויים (בשלוש הדוגמאות שלעיל, מלומדי המצודה: המפות למשל לא מייצגות את העולם כפי שהוא באמת אלא את העולם כפי שמלוטמד ווסטרוזי מכיר אותו. הידע שלו יכול להיות מאוד חסר או מוטה או אפילו שקרי, במיוחד כשמתוארים מקומות או אירועים במזרח הרחוק).

 

[AlonPe]

אני חושב,

(למרות כל ה-"טענות ומענות" שיש לי כלפי מרטין

)
שהנקודות האלו, הם הדברים העקריים שמשכו אותי ב-סיפור הזה

 

[אהוב האחרים]

אבל יש ראיות כמעט ודאיות לקיום אלים במובנם הקלאסי בפלנטוז.

הזאבים של סטארק. השביט של דאני. אלה פעולות שלא עשה פרדס עצים זדוני או קסם עיוור.

 

[דיוגנס מסינופה]

אלים - או אל אחד ששמו מרטין

אחרי הכל, זוהי יצירה ספרותית וסביר שאפשר למצוא למשל בתחילת העלילה רמזים מטרימים להמשך (למשל הזאבה והצבי המתים בהתחלה, כסמל למות אדארד ורוברט), או מקרים של אירוניה וצדק פואטי (אין לי כח לחשוב על דוגמאות אז אזכיר את תיאוריית קלגאן-בול).

לחליפין, למה שקסם עיוור לא יישלח את הזאבים ואת השביט ומי יודע מה עוד, מתוך התאמה למה שקורה וייקרה (כי בכל זאת זה קסם) אבל שלא מתוך כוונה למשוך בחוטים ולהוליך לתוצאות מסויימות, ולמעשה שלא מתוך מודעות? גם בעולם שלנו אפשר למצוא ראיות לכל מיני תהליכים לא קשורים שמתאימים - ויש מי שמעמיסים על דברים כאלה משמעות של ראיות לקיום תבונה אלוהית שמושכת בחוטים כמו שיש מי שיאמרו שלא כל קורלציה מצביעה על סיבתיות (ואפשר כמובן להניח שגם המציאות שלנו היא סיפור שמישהו הוגה בדמיון שלו ולכן יש דברים שנראים כמו גורל מודע. ממליץ בהקשר הזה על "האיש במצודה הרמה" של פיליפ ק. דיק, סופר מבריק באופן כללי).

 

[אהוב האחרים]

האל מרטין הוא טיעון לא הוגן

כי לכל הספרים צריכים להיות נימוקים פנימיים מחוץ לתשובה ׳ככה מרטין רצה׳ זה בערך כמו להגיד שאנשים מתים משחפת כי ככה אלוהים רצה.
למעשה, אפילו צדק פואטי צריך לייחס לאיזה גורל נוקשה שפועל בעולם המרטיני (אם כי לדעתי הגורל הזה מתאפיין יותר ברשעות תהומית) אבל אפילו אם נוותר בנקודה הזאת, אותות אלוהיים הם ודאי פרי פעולת אלים.
אשר לקסם, קרא לזה איך שאתה רוצה. כח כלשהו שלח שביט להראות על בואה של דאני וזאבים עם סימבוליקה מאגית ליילדי סטארק. סביר יותר שהוא תבוני במידה זו או אחרת מאשר שאין לו כל תבונה, שזה אומר שהוא פועל לפי חוקי טבע לא ידועים שגורמים לו להתנהג כאלו הוא תבוני.

 

[דיוגנס מסינופה]

אני לא יודע אם זה לא הוגן.

קח את רובן המוחלט של היצירות הספרותיות. קיים בהן כלל בלתי כתוב "הטוב חייב לנצח, ובסופו של יום הגיבור ייקח את הגיבורה למיטה". האם קיומו של הכלל הזה הופך את ההגיון של הספרים להגיון חיצוני שהנימוק שלו הוא "ככה הסופר רצה"? או שעדיין הספרים האלה מלאי הגיון פנימי למרות העובדה שהסוף די ידוע מראש?

למעשה, אני מוכן להמר על זה שגם אחרי תום הספרים לא נדע מה משמעותו המדוייקת של השביט האדום, נניח. אמנם יש נבואות שחזו את בואו, וכמובן כל אחד מפרש את השביט כאות שמיימי לטובתו - אבל את מהותו של השביט האדום מרטין משאיר לפרשנות של הקורא, גם שלושה ספרים אחרי שהוא הפסיק להופיע בשמיים, וסביר להניח שגם אחרי סוף הספרים.