זה סיפור ארוך שמתחיל כך...
אנחנו חברים טובים כבר מהתיכון. אני אוהב אותה בכל ליבי. תמיד היא שפכה באוזני את כל הלב והצרות והמחשבות, ואני לא יכלתי, בגלל שהייתי בארון ופחדתי שהיא תלך. חוץ מזה לא ידעתי בדיוק מה אני (לא שעכשיו זה ברור לי עד הסוף, אבל ניחא). בקיצור - רציתי להיות חבר מלא שלה, היא לא רצתה. אח"כ היא רצתה, ואני לא רציתי. אח"כ רצינו שנינו, ופיזית זה לא הלך (גם בגלל שאני כנראה לא מתרגש יותר מדי מנשים, וגם בכלל), אח"כ לא דיברנו, אח"כ חזרנו לדבר אחרי שנים (הייתה לי חברה בזמן הזה) , ניסינו שוב, לא הלך, הפסקנו לדבר, חזרנו לדבר אחרי כמה שנים - ועוד פעם זה הלך לכיוון הזה (כי אני באמת אוהב אותה), ואז אמרתי לה שזה לא הולך להיות פשוט כי יש לי כל מיני עניינים בתחום המיני שיכולים להקשות (או לרכך) את המצב. היא פקחה עיניים לרווחה ושאלה "אתה הומו?" - עשיתי חישוב מהיר שאין לי מה לשקר לה עם באמת חשוב לי הקשר איתה והינהנתי. (וטרה לה לה - יצאתי מהארון בפני מישהו פעם ראשונה בגיל 20) זו הייתה החלטה מאוד חיובית ואני ממליץ עליה בכל פה. לאדם המתאים ז"א. אמרתי שזה ארוך? וזה עוד הקיצור של הקיצור.