קופצת לרגע להגיד לכן שלום
די ברור למה אני לא מצליחה להגיע לאחרונה, לא לכאן ולא בכלל. אבל אומרים לי מסביב שזה משתפר לאט לאט. האמת, שאני גם די זוכרת בעצמי. אחרי הכל, זה לא היה כל כך מזמן... שמחה לבשר לכן שזכיתי בפיס. יש לי תינוקת מדהימה. מהסוג ששומעים עליו תמיד אצל אחרים, ולא מאמינים שזה קורה באמת. יונקת מצטיינת, במרווחים של שעתיים-שלוש בגילה הצעיר (איתמר הגיע לזה בערך בגיל 10 חודשים...). ישנה לא מעט (אמנם עלי רב הזמן, אבל מותר לה. היא כל כך קטנה ועוברית) ונרדמת בקלות יחסית. שלווה שקטה ונינוחה. אפילו שוכבת בשקט בטרמפולינה ו/או בעריסה מתחת למובייל למשך 10 דקות רצופות ולפעמים קצת יותר. לא מכירה דבר כזה. לא ידעתי שזה קיים. כמה כייף לגלות שזה אפשרי... (טפו, טפו, טפו). גם סיפור הלידה ראוי למקום של כבוד - לא שהוא נכתב עדיין, מתישהו בשנים הקרובות. רק אגיד בקצרה שאת רוב הזמן ביליתי בג'קוזי שבחדר הביתי בליס, ואחרי שהרגשתי שזה מתחיל גם ללחוץ יצאתי מהמים, התיישבתי (יותר נכון כרעתי) בהוראת המיילדת המדהימה (מינדי) על שרפרף והיא יצאה בציר לחץ אחד החוצה. אחד, כן. למרות התחושה שהיתה באותו רגע שהיא קרעה אותי מכל הכיוונים, היא לא. גם הפעם, בלי חתכים ובלי תפרים. והרבה יותר קצר מהפעם הקודמת. אה, ובלי חדר ניתוח בסוף. אפילו השיליה ידעה לצאת לבד ובעצמה. אבל שלא תחשבו שהכל כל כך רגוע שליו ומדהים כאן. יש פה פעוט בן שנה ותשע שמתקשה מאד להתמודד עם המצב, והתסכול שלו ניכר בהחלט. כרגע אני נוטה להמליץ לכל מי שרוצה לשמוע לחכות עד שהבכור/ה יהיו בני 6 לפחות לפני שעושים להם אח/ות... כל מה שאמרו לי כולן נכון לגמרי בינתיים (ולא שחשבתי אחרת): זה ממש לא קל (וזו רק ההתחלה. וזה ילך ויעשה גרוע יותר לפני שישתפר...). וזה ממש לא דומה לפעם הראשונה - לא ההריון, לא הלידה, לא השיבה הביתה עם תינוק חדש. מה אוסיף ומה אומר: הדרך ארוכה היא ורבה. ועכשיו לתכל'ס - לא שכל זה לא היה חשוב חלילה. צריכה מכן המלצות חמות הממבוססות על ניסיון אישי על חברות הובלה שגם אורזות ופורקות, ורצוי שגם מפרקות רהיטים ומרכיבות אותם (ארונות בעיקר) באותה הזדמנות (בהנחה שיש דבר כזה). תודה מראש. ולהתראות בשמחות... מקווה שלא הזמנתי את מרפי ושלפחות בשעות שאיתמר אצל המטפלת, אני אוכל להכנס לכאן קצת יותר בזכות אדיבותה ונינוחותה של היונקת הצעירה (טפו, טפו, טפו. חמסה. שום. בצל).
די ברור למה אני לא מצליחה להגיע לאחרונה, לא לכאן ולא בכלל. אבל אומרים לי מסביב שזה משתפר לאט לאט. האמת, שאני גם די זוכרת בעצמי. אחרי הכל, זה לא היה כל כך מזמן... שמחה לבשר לכן שזכיתי בפיס. יש לי תינוקת מדהימה. מהסוג ששומעים עליו תמיד אצל אחרים, ולא מאמינים שזה קורה באמת. יונקת מצטיינת, במרווחים של שעתיים-שלוש בגילה הצעיר (איתמר הגיע לזה בערך בגיל 10 חודשים...). ישנה לא מעט (אמנם עלי רב הזמן, אבל מותר לה. היא כל כך קטנה ועוברית) ונרדמת בקלות יחסית. שלווה שקטה ונינוחה. אפילו שוכבת בשקט בטרמפולינה ו/או בעריסה מתחת למובייל למשך 10 דקות רצופות ולפעמים קצת יותר. לא מכירה דבר כזה. לא ידעתי שזה קיים. כמה כייף לגלות שזה אפשרי... (טפו, טפו, טפו). גם סיפור הלידה ראוי למקום של כבוד - לא שהוא נכתב עדיין, מתישהו בשנים הקרובות. רק אגיד בקצרה שאת רוב הזמן ביליתי בג'קוזי שבחדר הביתי בליס, ואחרי שהרגשתי שזה מתחיל גם ללחוץ יצאתי מהמים, התיישבתי (יותר נכון כרעתי) בהוראת המיילדת המדהימה (מינדי) על שרפרף והיא יצאה בציר לחץ אחד החוצה. אחד, כן. למרות התחושה שהיתה באותו רגע שהיא קרעה אותי מכל הכיוונים, היא לא. גם הפעם, בלי חתכים ובלי תפרים. והרבה יותר קצר מהפעם הקודמת. אה, ובלי חדר ניתוח בסוף. אפילו השיליה ידעה לצאת לבד ובעצמה. אבל שלא תחשבו שהכל כל כך רגוע שליו ומדהים כאן. יש פה פעוט בן שנה ותשע שמתקשה מאד להתמודד עם המצב, והתסכול שלו ניכר בהחלט. כרגע אני נוטה להמליץ לכל מי שרוצה לשמוע לחכות עד שהבכור/ה יהיו בני 6 לפחות לפני שעושים להם אח/ות... כל מה שאמרו לי כולן נכון לגמרי בינתיים (ולא שחשבתי אחרת): זה ממש לא קל (וזו רק ההתחלה. וזה ילך ויעשה גרוע יותר לפני שישתפר...). וזה ממש לא דומה לפעם הראשונה - לא ההריון, לא הלידה, לא השיבה הביתה עם תינוק חדש. מה אוסיף ומה אומר: הדרך ארוכה היא ורבה. ועכשיו לתכל'ס - לא שכל זה לא היה חשוב חלילה. צריכה מכן המלצות חמות הממבוססות על ניסיון אישי על חברות הובלה שגם אורזות ופורקות, ורצוי שגם מפרקות רהיטים ומרכיבות אותם (ארונות בעיקר) באותה הזדמנות (בהנחה שיש דבר כזה). תודה מראש. ולהתראות בשמחות... מקווה שלא הזמנתי את מרפי ושלפחות בשעות שאיתמר אצל המטפלת, אני אוכל להכנס לכאן קצת יותר בזכות אדיבותה ונינוחותה של היונקת הצעירה (טפו, טפו, טפו. חמסה. שום. בצל).
