במה מתבטאים התסכולים?
התפרצויות בכי היסטרי שלא עומדות בשום פרופורציה למה שקורה לו בפועל; סיוטי לילה שלא היו קודם - התעוררויות בצרחות מטורפות של "לא! לא! לא! לא רוצה! לא רוצה! לא רוצה!", ומלמולים שאנחנו לא מצליחים להבין מה הם, וקושי נוראי להוציא אותו מזה ולהרגיע; באופן כללי וברור מעדיף את אבא ואת הסבתות על פני, לא רוצה אותי לידו, כועס עלי, ומצד שני פתאום רוצה מאד. יותר מכל נראה שהוא לא באמת יודע מה הוא רוצה ו/או מה יעשה לו טוב; כל מיני התנהגויות כאלה שלא היו קודם, ואולי בכלל היו מגיעות לקראת גיל השנתיים הנורא, אבל אולי גם לא (לעולם לא נדע). מעבר לזה, באופן ישיר - נורא נלחץ כשראה אותי מניקה אותה בפעם הראשונה, כולל התנפלות פיזית בניסיון להפריד בינינו. בימים הראשונים שהגענו הביתה, כשהיא בכתה קצת הוא ממש נכנס להיסטריה. ומאז גם, כל פעם שהיא בוכה רואים בפרוש שהוא נחרד ומתבלבל. הוא כן מתייחס אליה קצת, מדי פעם, באופן מאד פוליטקלי קורקט ("עלמה התינוקת, ללטף אותה, חמודה" וכאלה) אבל אני מתקשה לקנות את זה באמת
ברור לי שבטווח הארוך אני עושה לשניהם משהו מאד מאד טוב, ואני מאמינה בזה בכל ליבי. אבל אני גם יודעת שהדרך עד לשם (לטווח הארוך) תהיה רצופה בקשיים רבים...