The rogue prince ("הנסיך הנוכל"?)
הרבה יותר נחמד מהנסיכה והמלכה. במקום תיאורים שטחיים של קרבות רבים, בנובלה הזו היה דגש גדול יותר על הסיפורים האנושיים, וכתוצאה מכך גם הקריקטורה של דיימון טארג' מ"הנסיכה והמלכה" הפכה להרבה יותר סבירה (בתחילת TRP הוא מנסה לערער על הקביעה שבעבורה הוא יילחם ב"הנסיכה והמלכה", כשלמעשה זה מוכיח שבשני המקרים הוא נלחם בשביל עצמו ולא בשביל איזו "אמת" בה הוא מאמין).
בנובלה הזו יש הרבה יותר הדגשה של הספקולטיביות בכתיבת היסטוריה. להרבה מההתרחשויות יש לפחות שני דיווחים שונים (ובד"כ אחד מהם הוא של "פטרייה", ליצן החצר, שדואג להחמיא לעצמו ולספק אתנחתא קומית), וסימן השאלה, שבנובלה הקודמת לא הבנתי איך הוא חסר בהרבה מקרים, סקרן אותי הרבה יותר. לקראת הסוף, הקצב יורד, אבל הסיפור לא מדרדר לשיעמום.
בעיה קטנה שהייתה לי היא שאיימונד לא קיבל ביצת דרקון עד שהגיע לגיל 10 (אם לא דווח לנו שהוא קיבל והיא לא בקעה, זו השמטה לא ברורה ולא סבירה ל"תיעוד היסטורי"), כאילו תוכנן שהוא יקבל את וייגאר, אבל אולי יוסבר בעתיד שזה אכן היה התכנון של אליסנט, שהוא יחכה למוות של אחד הרוכבים של הדרקונים האחרים, אז אולי הבעיה הזו תטופל.