קורלאציה
אני בשיאה של דרך שכזו, דרך שבה אני מזהה את הקשר ביני למחלה. ואני נדהמת לגלות את החיפיפה. לרגעים נדמה כאילו אני הזאב. אבל.. לרגעים. עכשיו אני יודעת שאני לא הזאב. יותר מזה, עכשיו אני יודעת שאני שולטת בזאב וכשהוא בא.. הוא בא בכדי לשרת צורך שלי. בהתחלה החשיבה הזו המרידה אותי . "מה? אין סיכוי בעולם שהזאב משרת איזשהוא צורך שלי" אבל אחרי חשיבה, עמוקה כזו אמיתית ונקיה נזכרתי ברגעים, במצבים, בנסיבות. ... לאחרונה גיליתי שמנגננוי ההגנה האישיים שלי עובדים כ"כ טוב שבסופו של דבר גם פוגעים בי. יש לי את הנטיה הזו לא לתת אמון במצבים מסוימים ולהניח שהם לא טובים עבורים וישר אני מוציאה את תותחי ההגנה האישיותיים שלי. בעצם התוצאה היא שאני פוגעת בהזדמנויות שיכלו לעזור לי. ממש כמו המערכת החיסונית שלי. היא מזהה חלקים טובים בי כפולשניים ותוקפת אותן – כן.. בשני המקרים אני פוגעת בעצמי. אחת התשוקות הגדולות שלי זה להיות לבד, כמו... כן כמו זאב בודד. שם נוסף למחלה הוא "המחלה בעלת אלף הפרצופים". בדיוק כמונו, אלף אנשים, אין אדם (באישיותו) שזהה לאדם אחר . בדיוק שאין זאבת (בהתנהלותה) שזהה לזאבת אחרת. אז נכון.. יש נקודות זהות, כמו שיש חלקי אופי זהים, אבל בבסיס, לכול אחד מאיתנו אופי שונה והתנהלות שונה של המחלה. ועבור כול אחד מאיתנו הזאב נמצא בכדי לשרת צרכים אחרים. בדרך הזו הזו שכללה גם מדיטציות היו לי שני רגעים של אושר שאני רוצה לשתף. פעם אחת היתה לי את התמונה הזו.. אני וזאב יושבים ליד מדורה שעליה סיר עם תבשיל. הזאב ואני יושבים עם הפנים אל האופק ואני מאכילה את הזאב מכף ידי. הזאב אוכל את האוכל, אבל לא פוגע לי ביד. דלקת הפרקים שיש לי ביד די חזקה, ועבורי התמונה הזו היתה כמו עשית שלום עם הזאב, אני מאכילה אותו והוא לא פוגע בי אנחנו מכבדים האחד את השני. פעם שניה מצב שבו אני במרכז וזאב מסתובב סביבי בעיגולים ומנסה להתקרב, בכול פעם שהוא מתקרב אני מצליחה להבהיל אותו והוא מתרחק. מן הרגשה שכזו שמהיום.. הוא אומנם שם באזור אבל אני שולטת בעניין ומרחיקה אותו (בטיפול רפואי רציף). בברכת רימסיה ארוכה לכולנו.
אני בשיאה של דרך שכזו, דרך שבה אני מזהה את הקשר ביני למחלה. ואני נדהמת לגלות את החיפיפה. לרגעים נדמה כאילו אני הזאב. אבל.. לרגעים. עכשיו אני יודעת שאני לא הזאב. יותר מזה, עכשיו אני יודעת שאני שולטת בזאב וכשהוא בא.. הוא בא בכדי לשרת צורך שלי. בהתחלה החשיבה הזו המרידה אותי . "מה? אין סיכוי בעולם שהזאב משרת איזשהוא צורך שלי" אבל אחרי חשיבה, עמוקה כזו אמיתית ונקיה נזכרתי ברגעים, במצבים, בנסיבות. ... לאחרונה גיליתי שמנגננוי ההגנה האישיים שלי עובדים כ"כ טוב שבסופו של דבר גם פוגעים בי. יש לי את הנטיה הזו לא לתת אמון במצבים מסוימים ולהניח שהם לא טובים עבורים וישר אני מוציאה את תותחי ההגנה האישיותיים שלי. בעצם התוצאה היא שאני פוגעת בהזדמנויות שיכלו לעזור לי. ממש כמו המערכת החיסונית שלי. היא מזהה חלקים טובים בי כפולשניים ותוקפת אותן – כן.. בשני המקרים אני פוגעת בעצמי. אחת התשוקות הגדולות שלי זה להיות לבד, כמו... כן כמו זאב בודד. שם נוסף למחלה הוא "המחלה בעלת אלף הפרצופים". בדיוק כמונו, אלף אנשים, אין אדם (באישיותו) שזהה לאדם אחר . בדיוק שאין זאבת (בהתנהלותה) שזהה לזאבת אחרת. אז נכון.. יש נקודות זהות, כמו שיש חלקי אופי זהים, אבל בבסיס, לכול אחד מאיתנו אופי שונה והתנהלות שונה של המחלה. ועבור כול אחד מאיתנו הזאב נמצא בכדי לשרת צרכים אחרים. בדרך הזו הזו שכללה גם מדיטציות היו לי שני רגעים של אושר שאני רוצה לשתף. פעם אחת היתה לי את התמונה הזו.. אני וזאב יושבים ליד מדורה שעליה סיר עם תבשיל. הזאב ואני יושבים עם הפנים אל האופק ואני מאכילה את הזאב מכף ידי. הזאב אוכל את האוכל, אבל לא פוגע לי ביד. דלקת הפרקים שיש לי ביד די חזקה, ועבורי התמונה הזו היתה כמו עשית שלום עם הזאב, אני מאכילה אותו והוא לא פוגע בי אנחנו מכבדים האחד את השני. פעם שניה מצב שבו אני במרכז וזאב מסתובב סביבי בעיגולים ומנסה להתקרב, בכול פעם שהוא מתקרב אני מצליחה להבהיל אותו והוא מתרחק. מן הרגשה שכזו שמהיום.. הוא אומנם שם באזור אבל אני שולטת בעניין ומרחיקה אותו (בטיפול רפואי רציף). בברכת רימסיה ארוכה לכולנו.
כמו שאמרתי
