וחוץ מזה יש לי בעיה עם הצגת הדת
כמקום שאמור לתת לך את כל התשובות. דווקא מה שיפה, לדעתי, ביהדות זה שהיא מציגה דרך חיים מוסרית, חברתית ואישית אבל לא מתימרת לתת לך את התשובות ולהגביל את אורח המחשבה שלך. זה עצוב שישמי שאומר לאנשים שהדת תיתן את התשובות ואין לדרוש ולחקור בסיבות או לפקפק בשום דבר. היהדות היא לא כזו, זו דת ששמה את ההתדינות, הפקפוק ושאלת השאלות בקום הראשון. תמיד הדוגמא שקופצת לי לראת הוא ספר קהלת שבכל זאת נכנס לתנ"ך. זה הספר ששואל את השאלות הכי קשות והכי קיומיות והכי גדולות שאין להן תשובה. ואז מה הוא אומר "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". יש שתי דרכים להבין את קוהלת - יש את מי שיבחר להבין שאחרי ש"הנה, שמעת את כל השאלות הכי קשות... זה כדי שלא יפתיעו אותך יותר אם ישאלו אותך. עכשיו כדאי שתבין שאין תשובות. תעבוד את אלוהים וזהו" או שאפשר להבין שלהיות אדם חוקר ובודק ודתי זה קשה פי אלף - כי אתה יודע שאולי לא תמצא תשובות, כי אתה יודע שמתי שהוא תגיע למשהו שנשגב ממך, אבל עם הכאב הזה בלב אתה ממשיך לחפש.. כי השאלות האלו, החיפוש, הרצון לדעת, באמת זהו כל האדם. מי שמציג את החזרה בתשובה כמקום בו יש תשובות מטעה והופך את הדת למשהו מאד זול. ספר חוקים ותו לא.