קורס "הכנה למוות"

הודגיק

New member
בטח שיש פרס

מי שמנצח מקבל את החיים שלו , לא פרס טוב ? איפה נרשמים ? - פשוט נותנים לתרבות הרייטניג לשלוט עלינו וזה יבוא ...
 
בעיקר אנשים בריאים...

נראה כאילו בודקים כמה רחוק אפשר ללכת כדי להשיג רייטינג. וכנראה שזה רעיון טוב כי תראו כמה אנשים הגיבו ואיך הם הגיבו להודעה של סמדר, כאן ללא ספק היא כבר זכתה ברייטינג שלה. ועכשיו תשאלו את עצמכם למה כל אחד מכם הגיב כמו שהגיב. מה ההודעה הזו, בדרך בה היא נכתבה ובנושא בו היא עוסקת, מה זה שיחרר אצל כל אחד מכם. אני חושבת שנושא המוות יותר טעון מנושא החיים. וכשאנחנו נאלצים להתמודד מול המחלה הזו, המוות מקבל משמעויות חדשות (ואני אומרת את המובן מאליו..) אני חושבת שאם אנחנו מדברים על פחדים וחששות והתרחקות של אנשים שקרובים לנו, מאיתנו, בגלל המחלה - זה אולי מה שאנחנו עושים אצלם, מציבים אותם להתמודד עם הפחד הזה מהמוות. אבל אולי השאלה הכי גדולה שצריכה להישאל היא למה יש כזה פחד ממוות? האם אדם שמת, יודע שהוא מת? איך זה מרגיש? מה קורה שם אחרי? או שאולי הפחד שלנו הוא מחוסר הידיעה איך נמות, מהעובדה שאנחנו לא יכולים לתכנן שום דבר לגבי זה ואולי גם הפחד שיהיה כאב וסבל לפני המוות. מבחינתי, התייחסות לסדנא עליה סיפרה סמדר יכולה ללכת לשני כיוונים עיקריים. או להגיד שזה בשביל הרייטינג (ומה לא עושים בשביל רייטינג..), או לבחור להחשף ולקחת את כל הכלים שניתנים בסדנא הזו ובאמת לחשוב שהדרך שבה אני אציג את הדברים, יכולה לגרום לצופה לחשוב ולראות דברים קצת אחרת..
 

ihovav

New member
אם את בוחרת באפשרות השנייה,

את בעצם באה במטרה לעזור לצופה. אדם שמעוניין להגיע לסדנא כזו כדי לעזור לעצמו, המצלמות יכולות בעיקר להפריע... וכאן נכנס הרייטינג...
 
אם זה לעזור לעצמך

ויש מצלמות מסביב, אז לא נראה שיש בזה שום דבר אמיתי. לא חושבת שאפשר להתעלם מנוכחות של מצלמות. אני חושבת שאפילו אינסטיקטיבית, כשאנחנו רואים מצלמה, אנחנו מיישרים חולצה ומעבירים "ויש" על השיער. הדינמיקה פה נבנית מול המצלמה, כשמצלמה היא חלק מכל ההתרחשות, אולי אם היתה סדנא קיימת, בה כבר יש קשר ושיח בין המשתתפים, ואז היו מכניסים לתוכה את המצלמה, אז המצלמה היתה אובייקט משני בכל ההתרחשות. אבל כנראה שמדובר באמת בעוד תוכנית ריאליטי נטולת אמיתות :), ובינינו, אין איזו תחושה של דז'ה וו עם כל תוכנית כזו? האם הפורמט לא נלעס כבר עד כדי איכס?
 

ihovav

New member
זה מזכיר לי (להבדיל...)

את התכנית שהיתה: "קחי אותי שרון"... ממש אהבת אמת התפתחה שם מול המצלמות... יחי הרייטינג...
 

מיליתו

New member
מותר להתעסק במוות

חרדה המוות היא החרדה הקימומית שקיימת בכל אחד מאיתנו. אנשים שלא ידוע להם על מחלה או סכנה מיידית נוטים להדחיק אותה כדי להמשיך לתפקד בחיי יומיום, למרות שהמוות ודאי גם אצלם. אצל אנשים שנאלצים להתמודד עם סכנת מוות מנגנון ההגנה של הדחקה והכחשה בדרך כלל מתפרק והחרדה מציפה. אם ישנן סדנאות שמסוגלות לסייע בהתמודדות עם החרדה הגדולה, הן מסוגלות להביא לשיפור אדיר באיכות החיים של כולנו. לא רק חולים סובלים מהחרדה הזו, אלא גם הסובבים אותם (לא רק משפחה). אנשים מסביב לחולים לא רוצים להתמודד עם החרדה של עצמם מהמוות וזה מביא אותם להתרחקות מהחולה ומהחולי ולהתנהגויות משונות, שנראות לנו מאוד בלתי רגישות. אין כל פסול בסדנאות שמיועדות למטרה זו. הרייטינג זה כבר עניין אחר.
 

דגנילי

New member
לכולנו יש חרדות מוות...

אני בעיקר פוחדת להשאיר את הילדים לבד.. הבן שלי בן 11 - בא אלי עם דמעות בעיניים, שהוא פוחד למות..פתאום חשב על זה.. (אמרתי לו שיש לו לפחות עוד 90 שנה..) וסבתא שלי בת 96 חיה עם סבא שלי יחד שגדול ממני בשנה (עד 120), פולניה טיפוסית שקוברת את עצמה מאז שאני זוכרת את עצמי..היחידה שניצלה מכל משפחתה בשואה.. עברה מיליון התקפי לב.. ומאז שאני זוכרת את עצמי - היא אומרת: אני את שלי כבר עשיתי, אני מוכנה למות...חחח ואמא שלי ואחותי - שקראו איזה ספר בשם "קריון" - פיתחו להן תיאוריה שהן לא פוחדות מכלום, ממש מכלום! כי אסור לפחד או משו כזה.. אבל בכל זאת מפחיד להתעסק עם זה.. אני ברחתי מ"חוסן" בגלל שאנשים מתו סביבי - ושיננתי לעצמי שהמחלה שלי היא בעיקר סבל ולא משו שהולך להיות סופני.
 

דגנילי

New member
פחחח... ../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

רשמתי שסבא שלי גדול ממני בשנה - התכוונתי שהוא גדול מסבתא שלי בשנה... השתנתי פה מצחוק עכשיו שקראתי את זה...
 

ihovav

New member
נכון מאוד,

ואני בטוחה שללא המצלמות ובניסוח מעט שונה (פחות מרתיע מי שגם כך נרתע מהנושא ולכן אולי זקוק לו יותר...), ההתנגדות להודעה הזאת לא היתה כה גדולה בפורום...
 
למעלה