"קחי רק חתיכה!!!"
בעקבות מה שכתבה בירה נשר על הסבתא שמנסה לדחוף לה בשר, וכל אלה שסיפרו איך ניסו להכניס להם בשר מהדלת האחורית (זה רק טופו בפירה!). הנה סיפור מהמשפחה שלי, שסיפרתי לא מזמן בפורום צליאק: יש לי דודה. הדודה הזו אלופה במין מניפולציות פולניות של קורבניות והטלת תחושות אשמה על הסובבים אותה, ורוב הזמן זה נעשה בנחמדות של ממש ובהרבה מתק שפתיים. אני צמחונית כבר הרבה מאוד מאוד שנים, וכל השנים היה את הקטע הקבוע בארוחה המשפחתית... אותה דודה מכינה מנה מפוארת של עוף, הודו, בקר, או הגאווה העיקרית - טלאים צעירים שנשחטו זה עתה והדם עדיין ניגר מהתבשיל. בכל ארוחה התמודדתי שוב ושוב עם ההצעה ה"אדיבה" שלה לשים לי חתיכת עוף, חתיכת טלה, או חתיכת כל דבר אחר. בדרך כלל ההצעה מגיעה כשאותה חתיכה כבר נמצאת אצלה על קצה מזלג ההגשה ונוטפת רוטב, יש הפניה של הגוף והמבט לכיוון הצלחת שלי, ולעיתים קרובות בתוספת ההערה שהיא חתכה במיוחד עבורי חתיכה. וכל פעם מחדש סירבתי (בנימוס, כמובן), והזכרתי שאני לא אוכלת את הדברים האלה. וזה בדרך כלל חוזר יותר מפעם אחת בארוחה נתונה. אז התרגלתי לזה... אבל עם הצליאק הגיע תכסיס חדש, שאני מודה שהערמומיות שבו משעשעת אותי בכל פעם
. הדודה מגיעה עם אותו תבשיל בשרי שהיא הכינה, הפעם בתוספת ההערה החשובה (שנאמרת בקול מהקצה השני של השולחן, כדי שאני וכל שאר האורחים ישמעו) - היא הכינה אותו בלי X ובלי Y והוציאה את המרכיב הממש חשוב Z, כדי שגם אלפקה תוכל לאכול ממנו. לפעמים צורת הדיבור ממש זועקת סאבטקסט של "הרגע הרסתי 5 קילו בשר, הלך לי לעזאזל כל המתכון, לכולם פה הולך להיות מגעיל אבל כל זה רק כדי שאת תוכלי גם לאכול מזה". לזה מתווסף הטקס הרגיל של "חתכתי לך חתיכה", והסירוב נעשה לא נעים מתמיד (אבל נעשה). רק לפני יומיים היא קפצה לבקר אותי פה בביתי, וסיפרה בטלפון שהיא בישלה אוכל להביא לי. אני כבר הרמתי גבה חשדנית, ואכן בסוף הרשימה התמימה של אורז ותפוחי אדמה זה הגיע... היא הכינה המוווון שניצלים בלי הציפוי, כדי שאני אוכל לאכול מהם. ("הרסתי פה 20 קילו חזה עוף, יצא בכלל לא דומה לשניצל, אף אחד לא יכול להכניס את זה לפה, וכל זה כדי שאת תוכלי לאכול"). אותי אישית זה די משעשע לראות אותה מחפשת תחבולות ואיך היא בתמימות "שוכחת" כל פעם מחדש שאני צמחונית
אבל אני יודעת שיש הרבה שזה מעצבן אותם, בעיקר כשזה לא רק להציע אלא ממש לתת לך לאכול ולא לספר מה בעצם מונח שם. מה אתם אומרים? גם אצלכם זה קורה? ואיך אתם מגיבים במצבים כאלה?
בעקבות מה שכתבה בירה נשר על הסבתא שמנסה לדחוף לה בשר, וכל אלה שסיפרו איך ניסו להכניס להם בשר מהדלת האחורית (זה רק טופו בפירה!). הנה סיפור מהמשפחה שלי, שסיפרתי לא מזמן בפורום צליאק: יש לי דודה. הדודה הזו אלופה במין מניפולציות פולניות של קורבניות והטלת תחושות אשמה על הסובבים אותה, ורוב הזמן זה נעשה בנחמדות של ממש ובהרבה מתק שפתיים. אני צמחונית כבר הרבה מאוד מאוד שנים, וכל השנים היה את הקטע הקבוע בארוחה המשפחתית... אותה דודה מכינה מנה מפוארת של עוף, הודו, בקר, או הגאווה העיקרית - טלאים צעירים שנשחטו זה עתה והדם עדיין ניגר מהתבשיל. בכל ארוחה התמודדתי שוב ושוב עם ההצעה ה"אדיבה" שלה לשים לי חתיכת עוף, חתיכת טלה, או חתיכת כל דבר אחר. בדרך כלל ההצעה מגיעה כשאותה חתיכה כבר נמצאת אצלה על קצה מזלג ההגשה ונוטפת רוטב, יש הפניה של הגוף והמבט לכיוון הצלחת שלי, ולעיתים קרובות בתוספת ההערה שהיא חתכה במיוחד עבורי חתיכה. וכל פעם מחדש סירבתי (בנימוס, כמובן), והזכרתי שאני לא אוכלת את הדברים האלה. וזה בדרך כלל חוזר יותר מפעם אחת בארוחה נתונה. אז התרגלתי לזה... אבל עם הצליאק הגיע תכסיס חדש, שאני מודה שהערמומיות שבו משעשעת אותי בכל פעם
שמתי לב שבכל פעם שאני אומרת שאני צמחונית, הן מתחילות להגיד לי למה הן לא P: וזה די משעשע בהתחשב בעובדה שאני לא אומרת להן כלום חוץ מזה ^^. עם המשפחה להורים לא היתה ממש בעיה כי הם בכל מקרה נדבקו בשיגעון החיים הבריאים, אז זה רק תרם להם, אבל הסבתות שלי, שכמובן מכינות הרבה בשר, פערו עיניים תמהות, ובמשך שנה בערך הנושא בכל ארוחה משפחתית היה איך הכינו את תבשיל הבשר המוצלח \ איך סבתא שלי קנתה את הבשר \ איך הבשר נראה כשקנו אותו
