קטע שמתייחס לפרסומת של וואי כארד
לא רק תוכניות משפילות ושטחיות אנחנו מוכנים לסבול בשקט, גם הזמן השיווקי שבין התוכניות מוקדש בחלקו להעביר לנו מסרים, שבונים על צופים רדודים וחסרי אינטליגנציה. קחו למשל את הפרסומת האחרונה של קשר בראל לכרטיסי אשראי, שנועדו לבני נוער מתחת לגיל 16. לא די בכך שהמוצר עצמו מרמז שהדור הצעיר מבלה את כל ימיו המתבגרים בקניות, הם אף מקווים לאפשר לו לעשות זאת כמעט ללא הגבלה. לא ברור לי כלל מדוע הורה, שיש לו קצת שכל בקודקוד, יאפשר לילד שלו שימוש בכרטיס אשראי בגיל כה צעיר, בו לבטח אין לילד הכנסה משלו? אבל בואו נעזוב לרגע את הסיבה, ונתרכז בתוצאה: שני בחורים זבי חוטם שותים מילק שייק כיאה לגילם (וזה יהיה החלק היחיד שמתאים לחתך הגיל בפרסומת הזו), ישובים על הבר, אינם מדברים במילים מפורשות אלא בצלילים כגון - אי, אוי, אהה, ווואי במשך יותר מדקה. כנראה שהדור הצעיר הוא אילם לפי דעת המפרסם היקר. לאחר מכן מצטרפת אל השניים בחורה, או ליתר דיוק, בובת ברבי צעירה ורדרדה ובהירה, חמוקיה בולטים או מובלטים (תלוי איך תסתכלו על זה), וגם היא, מסתבר, לוקה באותה המחלה בה לקו חבריה הנערים - אובדן כושר הדיבור. כעת מתחילה, הצעירה הבלונדינית הנחשקת להעביר את הקש שלה לאורך פיה ופניה, לתדהמתם הבלתי מוסוות של הנערים, שישפכו (תרתי משמע) את המשקה שלהם, בעוד הנערה ממשיכה בפליטת צלילים נוספים מאותו הז´אנר אל חלל הבר. עד שתסתיים לה סימפוניית הצלילים הנהדרת ויעברו לשלב שליפת המוצר, לו כה ייחלנו מתחילת התשדיר הנורא הזה, ולו רק כדי שיסתיים, נספיק להישאר פעורי פה, בשוק, בהלם ובהמימות, וכל אותו הזמן נתהה מה אמורים ילדינו ואחינו הצעירים להבין ממה ששודר בפרסומת. חברי קשר בראל: האם באמת אמדתם את הנזק האפשרי, שאתם גורמים בהינף היד, כשהמסר שאתם שולחים לנוער הוא: "אל תדברו, אין צורך, כסף הוא הכל בחיים" וכל זאת תחת מעטה של מיניות, שאינה מרומזת כלל, אלא מוצגת בריש גלי? אם הייתי שייכת לארגון שממנו יצאה הפרסומת הזאת, גם בתור הקלדנית הפרילאנסרית, הייתי מתביישת להמשיך ולפקוד את כתלי המשרד. אל הכתבה
לא רק תוכניות משפילות ושטחיות אנחנו מוכנים לסבול בשקט, גם הזמן השיווקי שבין התוכניות מוקדש בחלקו להעביר לנו מסרים, שבונים על צופים רדודים וחסרי אינטליגנציה. קחו למשל את הפרסומת האחרונה של קשר בראל לכרטיסי אשראי, שנועדו לבני נוער מתחת לגיל 16. לא די בכך שהמוצר עצמו מרמז שהדור הצעיר מבלה את כל ימיו המתבגרים בקניות, הם אף מקווים לאפשר לו לעשות זאת כמעט ללא הגבלה. לא ברור לי כלל מדוע הורה, שיש לו קצת שכל בקודקוד, יאפשר לילד שלו שימוש בכרטיס אשראי בגיל כה צעיר, בו לבטח אין לילד הכנסה משלו? אבל בואו נעזוב לרגע את הסיבה, ונתרכז בתוצאה: שני בחורים זבי חוטם שותים מילק שייק כיאה לגילם (וזה יהיה החלק היחיד שמתאים לחתך הגיל בפרסומת הזו), ישובים על הבר, אינם מדברים במילים מפורשות אלא בצלילים כגון - אי, אוי, אהה, ווואי במשך יותר מדקה. כנראה שהדור הצעיר הוא אילם לפי דעת המפרסם היקר. לאחר מכן מצטרפת אל השניים בחורה, או ליתר דיוק, בובת ברבי צעירה ורדרדה ובהירה, חמוקיה בולטים או מובלטים (תלוי איך תסתכלו על זה), וגם היא, מסתבר, לוקה באותה המחלה בה לקו חבריה הנערים - אובדן כושר הדיבור. כעת מתחילה, הצעירה הבלונדינית הנחשקת להעביר את הקש שלה לאורך פיה ופניה, לתדהמתם הבלתי מוסוות של הנערים, שישפכו (תרתי משמע) את המשקה שלהם, בעוד הנערה ממשיכה בפליטת צלילים נוספים מאותו הז´אנר אל חלל הבר. עד שתסתיים לה סימפוניית הצלילים הנהדרת ויעברו לשלב שליפת המוצר, לו כה ייחלנו מתחילת התשדיר הנורא הזה, ולו רק כדי שיסתיים, נספיק להישאר פעורי פה, בשוק, בהלם ובהמימות, וכל אותו הזמן נתהה מה אמורים ילדינו ואחינו הצעירים להבין ממה ששודר בפרסומת. חברי קשר בראל: האם באמת אמדתם את הנזק האפשרי, שאתם גורמים בהינף היד, כשהמסר שאתם שולחים לנוער הוא: "אל תדברו, אין צורך, כסף הוא הכל בחיים" וכל זאת תחת מעטה של מיניות, שאינה מרומזת כלל, אלא מוצגת בריש גלי? אם הייתי שייכת לארגון שממנו יצאה הפרסומת הזאת, גם בתור הקלדנית הפרילאנסרית, הייתי מתביישת להמשיך ולפקוד את כתלי המשרד. אל הכתבה
