קיבלתי הרגע נקודה לחיזוק עצמי והטיפולים שלי

קיבלתי הרגע נקודה לחיזוק עצמי והטיפולים שלי

אהבה
תלמיד שלי, אדם דתי רוחני מאוד, שעוסק בריפוי עם מאפיינים יהודיים וקבליים, אמר לי...."מטפל שרוצה להיות טוב, צריך להיות באהבה...לכולם."

אז נכון שאני יודע את זה מתוך עצמי, אבל כשזה מגיע מעוד מקור ועוד אותנטי בעיניי, הרי זה מוסיף לערך הפנימי.

לילה טוב.
 

מיכי 10

Member
שלום לכם.


הגעתי לכאן לפני כמה ימים במקרה. (למרות שביהדות אומרים ש"אין מקרה"). קראתי קצת פה ושם בדף הזה, ודברים עניינו אותי.
האם אפשר להצטרף קצת?
לא יודעת אם אוכל להיכנס לכאן הרבה, כי אני עסוקה מאד. אבל אני מטפלת מזה כמה שנים ברייקי ובהילינג (ועסקתי גם בטיפולים בפרחי באך ובשמנים ארומתיים). לא בצורה מסודרת ולא מקבלת תשלום, אלא מנסה ככל יכולתי לעזור לבני משפחה ולחברים.
האם יש לי מקום כאן?
בתודה,
מיכל.
(מיכִּי 10).
 
מיכי. ברוכה הבאה. את בדיוק מסוג האנשים

שפורום זה מתאים להם.
את מוזמנת להצטרף ולשתף ברעיונות, נסיונות, שאלות, תשובות וכל מה שעולה על רוחך.
שיהיה לך יום נפלא.
צחי
 

מיכי 10

Member
המון תודה על קבלת הפנים החמה, צחי.


תחילה חשבתי שאסתפק בעיקר בקריאה כאן, כי מה כבר אוכל להוסיף.
בינתיים אני רואה שיש דברים שבא לי מאד להגיב עליהם, אלא שאני לא מצליחה להתארגן נכון עם ניהול הזמן (האֵין-זמן
) שלי...
אז נראה.
 
ומה לאו צה אומר על האהבה לעולם

לאו צה, בפרק 13, מדבר על הגוף, העולם והאהבה. אני רואה במילותיו קשר לבריאות ובטחון.
כך דבריו, מתרגומו של ניסים אמון:

.........לפיכך יש להתייחס אל כל הדברים
כמו היו הגוף שלך
זה
אשר
אוהב
את
העולם
כפי
שהוא
אוהב
את
הגוף
שלו
ניתן
להפקיד
בידיו
בבטחה
את
העולם
כולו

אפשר לקרא זאת לפחות בשני פיסוקים שונים המשנים את המשמעות:

1. ....זה אשר אוהב את העולם כפי שהוא, אוהב את גופו. (הרי אז) ניתן להפקיד בידיו בבטחה את העולם כולו. כלומר - זה שאוהב את העולם כפי שהוא, לבטח אוהב את גופו כפי שהוא, שהרי הוא חלק מאותו עולם שהוא אוהב.
2. ....זה אשר אוהב את העולם כפי שהוא אוהב את גופו, ניתן להפקיד בידיו בבטחה את העולם כולו. כאן הפירוש די ברור - אדם שאוהב את העולם כפי שהוא אוהב את עצמו, ניתן לבטוח בו שישמור על העולם כראוי.

יום נפלא לכולם
 

ינוקא1

New member
אני לא יודע . . .

אני מעדיף להיות "בזרימה" יותר מאשר באהבה.

המילה "אהבה" היא מילה כל כך טעונה רגשית בעיני , שלא הייתי מגדיר את היחס שלי למטופלים כאל אהבה - למרות שבעומק זו כן אהבה.

אני רואה את העולם כמקום שהדבר העיקרי שחסר בו זו הרמוניה.

וכדי להשיג הרמוניה , לפעמים צריך לאהוב ולפעמים צריך לשנוא. לפעמים להביא חיים לעולם , ולפעמים לקחת אותם :


"לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים.

עת ללדת, ועת למות;
עת לטעת, ועת לעקור נטוע.
ג עת להרוג ועת לרפוא,
עת לפרוץ ועת לבנות.
ד עת לבכות ועת לשחוק,
עת ספוד ועת רקוד.
ה עת להשליך אבנים, ועת כנוס אבנים;
עת לחבוק, ועת לרחוק מחבק.
ו עת לבקש ועת לאבד,
עת לשמור ועת להשליך.
ז עת לקרוע ועת לתפור,
עת לחשות ועת לדבר.
ח עת לאהוב ועת לשנוא,
עת מלחמה ועת שלום. "


כך גם כשאני רואה מטופל , המגמה העיקרית שלי היא להביא אותו להרמוניה.

זה יותר הרצון ליופי ולראות הרמוניה לנגד עיני שגורם לי לטפל , מאשר אהבה כ"רגש".

אומנם בעומק גם הרצון בהרמוניה בא מתוך אהבה , אך זה כל כך רחוק מ"אהבה" שאנחנו מכירים , שזה דבר שונה לגמרי.
 

ינוקא1

New member
זה יותר כמו

הרצון של צייר להוציא ציור יפה , של מוזיקאי להוציא סימפוניה יפה , או של מדען להוציא תיאוריה יפה.

זה מה שמניע אותי. זה פחות אהבה כרגש.

פשוט ה"חוסר הרמוניה" צורם לי בעיניים ובאוזניים ובתודעה . . .
 
אני חושב שאמרת את הדבר הנכון

אין זו אהבה של רגשית.
זו אהבה ערכית ללא תנאי, שקשורה להערכה שלך לקיום. זו אהבה שבאמצעות אתה אומר - אני אוהב את הים.
אהבה של רגש שמוּרה אצלי לאישה שלי. אשתי היא גם היחידה שיכולה להניע אותי רגשית (בלי שכל
), לבלבל אותי רגשית ולגרום לי להרגיש שכל מה שאני יודע, מתפורר ברגעים מסויימים. אני חושב שבגלל זה, הרבה אנשים שעוסקים בהתפתחות רוחנית\אישית, מתקשים במציאת הזוגיות ובזוגיות עצמה. בני הזוג, אליהם מופנית האהבה הרגשית, הם המורים ושיעורים הכי חזקים, להתפתחות רוחנית לצד הגשמה חומרית. לדעתי כמובן
.
לילדים לעומת זאת יש לי אהבה מעורבת - רגשית וערכית.
לשאר העולם - אני משתדל שתהיה לי את אותה אהבה ערכית לכל הקיים.

לגבי ההרמוניה - מסכים. זו אסטרטגיה לרפא.
אבל אתה מרפא בגלל שאתה אוהב לרפא, אוהב בני אדם ואוהב לרפא בני אדם. אם לא היית אוהב, בטח לא הייתה עושה זאת. אני אישית, לא הייתי הולך למרפא שלא אוהב לרפא.....בני אדם.
 

ינוקא1

New member


"זו אהבה ערכית ללא תנאי, שקשורה להערכה שלך לקיום. זו אהבה שבאמצעות אתה אומר - אני אוהב את הים".- בדיוק.
זה כמו שצמח צומח , שדברים מתנהגים כמו סדרם הטבעי , כמו שאתה רואה נוף יפה ונהנה מזה.
אותו דבר אני אוהב לראות דברים מאוזנים ואנשים מאוזנים ושמחים , בלי ה"צרימה" הזו של הסבל ושל הכאב.

זה אולי סוג של אהבה , אבל זה לא כל כך רגש . . .

האם אני "אוהב לרפא" ?

לא יודע.

אני פשוט רואה את זה כ"יצירה".
כדרך להביא הרמוניה לעולם.
בדיוק כמו הצ'י גונג שאני עושה.

מחלה היא חוסר הרמוניה , ואני רואה את הריפוי כדרך לחקור הרמוניה.

כנראה שזו ה"אהבה" האמיתית שלי , לרפא זה כבר עניין צדדי . . .

האם אני אוהב בני אדם ?
גם אני לא יודע.

אני אוהב את החיים שבתוכם , את הצבעים והצורות והיחודיות של כל אחד , אני אוהב את התיאטרון של הקיום , ואני אוהב שדברים מסתדרים בסוף . . . אבל באותה מידה אני יכול גם להגיד לך שאני אוהב לראות את העשבים והחיות בחורשה ליד הבית שלי . . .

(אולי בכל זאת בני אדם אני אוהב יותר כי בכל זאת הדרמה האנושית היא מורכבת ועשירה הרבה יותר).
 

מיכי 10

Member
את המושג "אהבה ערכית"

אני שומעת כאן לראשונה. אני חושבת שאני מבינה אל מה אתה מתכוון, אבל זה עדיין קצת נשמע לי מוזר.
ומעניין מאד מה שכתבת על הקושי של אנשים שעוסקים בהתפתחות רוחנית/אישית, למצוא זוגיות ולהיות בה. למה זה?

גם אני חושבת שכדי לרפא בני אדם, צריך (לפחות רצוי מאד) לאהוב אותם.
יחד עם זה, קרה לי פעמים בודדות, שנתבקשתי לעזור (ברייקי/הילינג) לאנשים שאני לא אוהבת. כלומר, לפעמים לאנשים שאני פשוט לא מכירה, ולפעמים (פעמים בודדות) לאנשים שאני לא אוהבת. היססתי מעט, והיתה לי התלבטות בעניין. אבל החלטתי שאם נתבקשתי, עלי לעשות זא; לנסות לנטרל את הרגשות שלי, ולחשוב בצורה חיובית. הרי אני - כפי שלמדתי בסדנאות /קורסים - רק "צינור" להעברת האנרגיות. אז עלי להתנהג באופן ניטרלי.
יחד עם זה, כשאני שולחת (מרחוק, אפילו) רייקי לאנשים שאני אוהבת, אני עושה זאת באהבה, ולא יודעת, אבל חושבת שזה יותר יעיל.
בסך הכל, את ה"טיפולים" שלי, מְלווים תמיד הרבה רגשות וגם הרבה מחשבות.
 
האמת היא, שהוא עלה לי באותו רגע שכתבתי

חיפשתי איך להגדיר את האהבה לדברים שאנו אוהבים, כמו הטבע למשל- נראה לי שאנו אוהבים אותם משום שאנו מעריכים את קיומם. יוצא מכך שאם אתה מעריך את הכל, אתה אוהב את הכל.

לגבי הזוגיות -

אני רואה חברים ואנשים שעוסקים במודעות עצמית, אבל זוגיות אין להם. או שהם מוותרים עליה או שקשה להם להסתדר איתה.
נראה לי שלאדם שעוסק במודעות יש תפיסה עצמית לגבי התובנות שלו. בין אם הוא רוצה ובין אם לא. בין אם הוא "מואר" ואם לא. לפי בתובנות האלו הוא רוצה לחיות את חייו. העניין הוא שאז בא אדם אחר (בין הזוג) ורוצה לחיות את חייו לפי התפיסות האישיות שלו. אלו לפעמים נראות לראשון כמנוגדות, כעוצרות, כמקשות וכמרחיקות אותו מהטיפוס לרמות התודעתיות הגבוהות.

לגביי- אני יכול לומר שיש רק אדם אחד בעולמנו שיכול לשבש לי את ההרגשה הטובה שלי....זאת אשתי. לא רק היא אישית, אלא מערכת היחסים שלנו. כשיש לנו סיטואציה לא נעימה במערכת היחסים, לשינינו ממש לא טוב. שנינו אנשים שעושים עבודת מודעות, שתופסים את עצמם כחיים טוב, עם הגשמה עצמית ואז ברגע אחד של חוסר הרמוניה צורמת, כל ההרגשה הטובה יכולה להתפוגג. ברגעים אלו, לפעמים אף תובנה לא באה לידי ביטוי, אתה מרגיש כמו ילד שנפגע, או שהצד השני מרגיש שאין לך רגש (כמו שינוקא כתב).

מערכת יחסים מאתגרת את הרוחניות במקומות מאוד קשים. יש סיבה שבעמים מסויימים, אנשי הרוח הם נזירים. ביהדות יש דגש על עבודה רוחנית לצד הקמת משפחה. אבל יש כללים מאוד ברורים להתנהלות בתא הזוגי והמשפחתי. תנאים אלו אמורים גם לשמור על התא וגם לתמוך באופן מובהק בהתפתחות הרוחנית.

בנוסף - בזוגיות יש אטאצ'מנט - איזה אדם רוחני רוצה להיות באטאצ'מנט למשהו, כל שכן למישהו
?

ועוד - בן זוג עם מודעות יכול לשים אותך על טעויותיך, להראות לך היכן אתה לא בדיוק במקום שחשבת. איזה אדם רוחני רוצה אדם אחר פרט למורה\גורו\מאסטר שלו, שיראה לו היכן הוא "נופל". ועוד בין\בת הזוג?

אני יכול להעיד ממקומי - הזוגיות שלי, לאישה מודעת בפני עצמה, רק העלתה אותי ברמה התודעתית שלי. את שלי אני יכול לעשות לבד בדרכי, אבל כשהיא מביאה גם את שלה, הרי שנינו מרוויחים - היא ממני ואני ממנה. זה כמו שני חשבונות בנק שמתאחדים.....במקום שני חשבונות בנק ושבודקים למי יש יותר.

בשורה התחתונה - בן-זוג מפעיל אותך רגשית וינוקא נתן דוגמה לאי רגש שמתפתח. זהו אי-רגש שאני מכיר מדרכי שלי, גם באומנות לחימה וגם במחשבה. הרי כל התורות מדברות על כך שהמחשבה תשלוט ברגש. שהאדם צריך להתנהל מהמרכזים הגבוהים שבראש ולא מהמרכזים התחתוניים, שהם יותר יצריים ורגשיים. בן-זוג "מוריד" אותך לתחתוניים, ואנשי רוח ומודעות מנסים להימנע מהם.

לגבי רגשות בטיפול - נראה לי קצת בעייתי. לדעתי, הם פתח ללקחת על עצמך את הבעיות של האחרים . מטפל צריך להיות כמו רשת - פתוח לכל מה שבא ובאותו האופן פתוח ליציאה. רגשות הם משהו שאנו מחזיקים.....לכך בעצם כל הדיון פנה
. אם רגש לא יוצא החוצה, הוא מתחיל ליצור ראקציה פנימית. השאלה היא איזו.

אני פונה לביתי הקטנה כרגע ואולי אכנס לפורום רק מחר, אז בינתיים להתראות.

טוב לראותך פה
.
 

מיכי 10

Member
וואו!

אתה כותב כל כך מעניין! אין לך מושג מה זה נותן לי. אבל קראתי בינתיים (בנשימה עצורה) רק עד האמצע, ואני חייבת להינתק (או להתנתק) כי נרשמתי לשמוע הרצאה בנושא שחשוב לי ללמוד.
אכנס שוב בערב, כי אני חייבת לקרוא הכל בתשומת לב.
בינתתים תודה ולהשתמע. :)
 

מיכי 10

Member
תראה צחי, קראתי עכשיו הכל בעיון.

אבל עולות לי המון שאלות. קודם כל, מה זה "מואר" אם אפשר להסביר בקצרה. ושנית, איך יודעים מי מוּאר.

אני לא בטוחה אם הבנתי את מה שסיפרת לגבי הזוגיות שלך ושל אשתך. אם אני מבינה נכון, הרי היא האדם הכי קרוב אליך והכי אהוב עליך בעולם. יחד עם זאת, דווקא המודעוּת שלכם והרוחניות, גורמת לכם לעיתים להיפגע אחד מהשני. זה נכון? זה קצת מוזר, כי דווקא בגלל המודעות הגבוהה של שניכם, אתם כאילו אמורים כן לדעת להסתדר עם "תקֵלים" כאלה. ואתם בטח גם מסתדרים בסופו של דבר, רק שבדרך יש קצת צרימות לא כל כך נעימות?
אולי זה קורה דווקא כי אתם כל כך קרובים זה לזה, ואולי מהבסיס הטוב הזה, תלמדו בעתיד להימנע מחוסר הרמוניות כאלה בדרך?

האם attachment זה לא דבר רצוי דווקא? למה אדם רוחני לא רוצה בקשר כזה? תמהתני. ולמה קשה לקבל מבן או בת זוג הסבר או הנחיה לגבי הטעויות, וממורה או גורו כן יש נכונות ללמוד? האם זה כאילו "אין נביא בעירו", ובן/בת הזוג קרוב/ה מכדי להרשות לו או לה לומר לך במה טעית?

נראֶה לי שאני באה, אם כך, ממקום נמוך מאד.

מקום בו באמת לרגש יש מקום חשוב ביותר, לא פחות מאשר למחשבה. כלומר - שניהם חשובים באותה מידה בעיני, ואולי הרגש אפילו קצת יותר. לא יודעת.
אבל אני נזכרת שידיד טוב שלי, שעבר כמה קורסים של ויפאסנה (והכרתי אותו רק אחרי הקורס הראשון, שכנראה שינה אותו מאד לטובה), גם מדבר על מטרות של אי נפילה ל"השתוקקות" מכל סוג שהוא. וזה דבר שגם אותו קשה לי להבין, למרות שהוא הסביר לי פעמים רבות.

*~*~*~*~*~*~*
מה שכתבת על רגשות בטיפול, גם הוא מעורר למחשבה. נכון שעדיף לא להזדהות מדי עם המטופל, כדי לא לקחת על עצמך את הבעיות שלו. עקרונית אני מסכימה לכך. יחד עם
זה, אני חושבת שהזדהות מסויימת כדאי שתהיה בכל זאת, כדי להבין את המטופל ולנסות לעזור לו מתוך הלב. אבל אולי אני מרגישה כך, כי הניסיון שלי פחות עשיר בטיפול. אומנם אני מטפלת כבר כמה וכמה שנים, אבל רק במעט אנשים, ולא על תקן של קליניקה עם המון מטופלים.

להשתמע מתי שתחזור.
ובאמת תודה, גם לי נעים כאן.
 
הי מיכי

לגבי ולגבי אישתי - ללא קשר לעבודת המודעות שלנו, אנחנו שומרים על היותנו בני אדם רגישים
. הרגישות אף עולה עם המודעות. אנחנו רואים בזוגיות גם כלי להתפתחות אישית וככך היא מעלה גם דברים לא נעימים. אנחנו עושים המון עבודה על עצמנו באמצעות הזוגיות ואומרים תודה זה לזה על השיעורים שאנו עוברים יחד. חוסר הרמונויות נמצאות תמיד, השאלה היא האם רואים אותן, אולי הן עדינות, מה עושים איתם וכו'. שאיפה להרמוניה תמידית בזוגיות, היא הרבה יותר ממכופלת מאשר שאיפה להרמוניה עצמית והיא באה ע"י עבודה על האי הרמוניות. מה שכן, התגובה לאי הרמוניה היא שצריכה להשתנות עם ההתפתחות.

לגבי attachment, אני לא עוסק במושג הזה, אך בבודהיזם למשל ה- non attachment היא אבן דרך. לפחות ממה שראיתי סביבי.

דיברת על אי השתוקקות- זה העניין בזוגיות, שיש לך אדם שאתה משתוקק אליו. כשהזוגיות טובה, ההשתוקקות הזו לא נגמרת. לך תתמודד עם זה ועם אי נפילה להשתוקקות
. אי נפילה אינה אומרת שאין השתוקקות, אלא שצריך לא ליפול לתוכה
.

לגבי הטיפולים - הזדהות עם מטופל יכולה להיות טובה, אבל אם אני נהיה עצוב בגלל שהוא עצוב, אזי אני גם לא מטפל בו וגם לוקח עליי את ה"מחלה" שלו. יש צורך בהכרה במה שיש לו, באמפתיה אנושית, אבל לא בהזדהות רגשית. תארי לך ארבעה המטופלים ביום, שעם כל אחד המטפל מזדהה, לאן זה יכול להוביל אותו לאורך זמן
?
 

מיכי 10

Member
לגבי טיפולים, אתה בוודאי צודק.

אין טעם "להידבק" בבעיות של המטופלים. לא זה מה שיעזור להם, כמובן.

כשסיפרתי ששמעתי על מטרות של אי נפילה ל"השתוקקות" מכל סוג שהוא, באמת התכוונתי לכל סוג, ולאו דווקא להשתוקקות אל בן זוג. הכוונה לכל דבר. אפילו להשתוקקות לשוקולד, או למנוחה או להרגשה הנעימה שהיתה לנו קודם.
בינתיים לא הייתי אף פעם בוויפאסנה ולא במשהו אחר מסוג זה. אז אני לא יודעת איך אפשר להתגבר על השתוקקויות, ולמה זה כל כך חשוב להתגבר עליהן באופן כללי. גם אם אולי אפשר לתפוש זאת בשכל, בכל זאת זה נשאר בעיני לא ברור. :)
מצד שני, אני כן יודעת למה למה חשוב להתגבר על השתוקקויות מסוגים מסויימים. למשל על שוקולד ועל שוקו
, כדי לא להשמין.


אני חושבת שבוויפאסנה עושים לאנשים סוג של שטיפת מוח. כנראה מסבירים להם דברים שוב ושוב במשך עשרה ימים מרוכזים. ואני תוהה אם הייתי משתתפת בסדנה כזאת, אם זה היה עובד עלי. לא בטוחה. מצד שני אני בינתיים לא מרגישה מוכנה ללכת למשהו כזה. :)
 
למעלה