קיבלתי מחזור היום וזה שבר אותי לגמרי

אצלנו נכפה עלינו הפרש של 13 שנה לפחות

(ה'לפחות' כי מי יודע אם ההריון הזה יסתיים בתינוק או בעוגמת נפש)
שמחתי לקרוא את מה שכתבת כי אני פשוט לא מצליחה לדמיין את הקשר שיכול להתפתח בין שני אחים בגילאים האלו. אני מקווה שהנסיון שיש לבכור בלהיות אח גדול לאחותו (לפחות עד גיל 7 שלה) יהווה בסיס לקשר.
איך את חושבת שהוריך תרמו לבניית הקשר?
 

1פרפרית2

New member
לגבי הפער

היי, נוטה להסכים עם שירה... יש לי 2 ילדים בבית עם פער של 5 שנים.... כי ככה תכננתי בהתאם למצב הכלכלי .... ולהגיד את האמת, הם חברים הכי טובים... ומשחקים ביחד ותמיד ביחד (בת גדולה בת 9.5 ובן קטן בן 4.5).... ולא יכלתי לבקש יותר טוב מזה! תלוי איך מכוונים אותם.. ללא ספק שלכל אחד את האופי שלו, אך בעזרת ההכוונה והלמידה שלנו הם מסתדרים יופי..
בהצלחה יקירה!
 

shira3121

New member
איכשהו מעודד אותי לקרוא על אנשים שעשו פער גדול מרצונם החופשי

עוזר לי קצת להרגיש שפער גדול זה רק משהו רע שקורה לאנשים בגלל נסיבות רעות
 

אמאלוסי

New member


כל כך מבינה אותך. שולחת חיבוק. לקיטים לזיהוי ביוץ מגבלות משלהם, אל תסיקי מסקנות מהם. יש שם גם כל מימי הוראות - להמעיט בשתיה, ולא להשתמש בשתן ראשון וכן הלאה. אולי באמת עדיף ללכת על מעקב זקיקים והזרעה עם השבחה (זה מעלה את הסכויים). ואם אין לרופאה תורים פנויים, תבקשי ממנה שתשלח לך הפניה בפקס. האמת, לדעתי בסניף קופח אצלנו אפילו לא צריך הפניה למעקב זקיקים, סתם באים ביום 10 של מחזור בשעות קבלה.
מחזיקה לך אצבעות !
ועוד משהו. כמובן, שמחזור זה מבאס, אבל זה אומר שמערכת עובדת. אותי זה תמיד קצת ניחם...
 
מניסיון- אצלי בדיקה ביתית בשתן לא מזהה ביוץ.. גם

בחודשים שנכנסתי להריון ובדקתי ביוץ עם מקלונים.....
ותמיד מחדש אני נלחצת שלא מבייצת- ואז נרגעת כשנכנסת להריון (ונלחצת מדברים אחרים שלצערי התרחשו.......)
אין אינדיקציה רפואית לרעיונות שלך, ואם תמצאי רופא שיסכים ללכת על הזרעות והורמונים צריל לשלול לו את הרישיון.... סליחה אם הגזמתי.
כדי להרגיע את עצמך את יכולה לבדוק ביוץ לפי בדיקות דם או מעקב זקיקים. לא כי צריך אלא כי את משתוקקת להריון.

מזדהה איתך על המחזור. אני עדין לא נשברת, כי לא חזרנו לנסות (3 וחצי חודשים) מחכים לתוצאות של קריוטיפ, ולא מצליחים להחליט על גודל התמיכה בהריון הבא ולאיזה רופא מקשיבים.....
למרות זאת, מאוד קשה כשמקבלת, עוד סטירת לחי לאובדן והכרה במציאות הכואבת.

ובלי קשר,
תמיד מצחיק אותי שכתוב שמתאים ל-4 חודשים, אצלי זה מספיק לחודש אחד- כי אני מאוד לא מסודרת (מחזורים של 35-50 ימים!!!)
 
מכירה את זה כל כך!

הראש יודע שזה לוקח זמן, שההריון המיוחל עוד יבוא, אבל הנפש מתפרקת בכל פעם מחדש עם המחזור שמגיע
.
מצטרפת לכל מה שנאמר כאן לפני - תני לגוף לעשות את שלו, וקחי בחשבון שהקצב שלו שונה מהקצב שהיינו רוצות שיהיה לו. בסופו של דבר, המאמץ של החודש הבא (או החודשיים או השלושה) לא יהיה לחינם כשתזכי לחבוק אח או אחות לברווזון.
&nbsp
וגם: בדיקות ביוץ הן אכן יצורים שטניים ומתעתעים. אחרי 3 חודשי נסיונות כושלים התחלתי להשתמש בבדיקות ביוץ והייתי באותו מצב בדיוק: פס מסכן וחלש שנעלם אחרי יום. ישבתי עם הסטיק ביד, עם דמעות בעיניים ותהיתי האם אני כ"כ דפוקה שאפילו לבייץ כמו שצריך אני לא מצליחה. שבועיים אח"כ גיליתי שאני בהריון.
מחזיקה אצבעות שבקרוב תזכי להריון תקין, עגול ובריא.
 

shira3121

New member
בנוסף להכל גם גילתי שלא רק שלא ירדתי במשקל בסופש

אלא גם עליתי חצי קילו ועכשיו אני בכלל מיואשת כי כל החודש המחורבן הזה היה לחינם, גם לא נכנסתי להריון וגם ירדתי רק קילו אחרי חודש של דיאטה אז אין לי אפילו את הנחמה שלפחות ההריון הבא היה פחות אסון לברכיים.
 
שירה, אל תחמירי עם עצמך

נראה לי שבנקודה בה את נמצאת את לא צריכה להלקות עצמך גם על המשקל. לא להתיר כל רסן, אבל את האנרגיות המעטות שנותרו אחרי האבדן להשקיע בך וביקיריך ופחות בחישובי קלוריות.
ושוב - חודש זה מעט מאוד. משאל קצר בפורום הזה / בפורום הריון אחרי אבדן / בקרב חברותיך - יגלה לך שמיעוטן הרו בנסיון הראשון וחלקן הגדול ניסה (ברצינות, לא מחשיבה יחסים אקראיים) מספר חודשים עד להריון המיוחל. מחזיקה אצבעות בשבילך שתצליחי בנסיון הבא או לכל היותר בזה שאחריו, ושעניני הדיאטות יידחו לשנת 2017 וצפונה :)
 

shira3121

New member
ניסיתי להשקיע את האנרגיה על משהו שיש לי עליו שליטה

רק שאפילו זה לא עובד לי, וזה ממש בלתי נסבל בשבילי להיות גם לא בהריון וגם לא רזה , הרזון זה אחד מהחלקים המהותים באישיות שלי, ללבוש מידה 36, להיות הכי רזה בשיעור פילאטיס , לשתות קולה זירו ולקבל תהיות על למה אני שותה קולה זירו ועכשיו מאוד ברור לכולם למה אני צריכה לשתות זירו .
 
ממרומי מידה 40 ולפעמים 42


ככה אני באופן טבעי כבר שנים מאז ההריון הראשון. אולי לא אני יכולה לייעץ, כי ראיית העולם של שתינו שונה ואיכשהו אני ויתרתי על הרזון (או שהוא ויתר עלי?), אבל 36 או 37 לא נשמע לי הבדל מהותי, ואילו ההלקאה העצמית כרגע נשמעת לי כמו עול נוסף על הנפש שלך, בתקופה קשה ממילא.
 

shira3121

New member
נראה שהרזון מוותר גם עלי כרגע

וגם התקדמות כלשהי בחיים
 

שירהד1

Member
מנהל
אני מידה 38, ופעם פעם הייתי 36...

פעם פעם גם הייתי מידה S, וכבר כמה שנים אני M. פעם גם הייתי צעירה ובת 32 ולפני הריונות ולפני קיסריים. עכשיו אני בת 42, ואחרי.
ואני גם אוהבת מאוד לאכול ולא אוהבת לעשות ספורט. אז בכלל...

בקיצור- אל תשגעי את עצמך בגלל חצי קילו או קילו או כמה ק"ג.
נשמע שאת מאוד מחמירה עם עצמך, בהכל, וחבל.
תהיי קצת יותר שלמה עם עצמך, פחות רואה בחומרה, פחות "יורדת" על עצמך.

ותודה- נתת לי רעיון לשאלת סקר. אכתוב אותה בימים הקרובים.
בכל מקרה- תודה מראש.

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה