ועוד דבר....
מי שכתב שמגיעים הבייתה ב-17:00-16:00 לא מכיר טוב את החיים בבקו"ם. לחיילים בבקום, יש מנגנון ייחודי ומיוחד רק לג'ובניקים של בסיס הבקו"ם:
כל יום חמישי, בשעה 16:30, כפות הידיים נפתחות באופן אוטומטי. העט נופלת מהיד, והרגליים מתחילות לבד ללכת לכיון שער היציאה. חוץ מאסון טבע שיחסום את שער היציאה, אין שום מכשול שיעצור חיילים מלהגיע הבייתה ביום חמישי... בשעה 17:30 אם תראה איזה חייל נשאר באחד המשרדים בבקו"ם, זה רק בגלל שהוא מחכה לטרמפ....
אין מצב שאתם תשארו בבקו"ם עד שעה כזו! זו אגדה! אגב, המנגנון הזה פועל גם ביתר היחידות שמשרתות בתה"ש רק שלפעמים בגלל אילוצים המנגנון הזה מכוייל לשעות קצת אחרות.
בכל מקרה הדבר היחיד שאני זוכר מימי חמישי זה שהמפקדים מתחילים לנשור כבר בצהריים (14:00-15:00) עד 16:30 (רבע שעה לפני מסדר היציאה בערך - ליחידות שמקיימות מסדר כזה, וזה לא כל יחידה...), לא נשאר זכר לקצין בבסיס. אחרי המסדר, עוברות דקה ושלושים ושתיים שניות בדיוק, ואין זכר גם לחיילים לרכבים ולאוטובוסים שנוסעים בכיון מחלף אלוף שדה. זה רק אני, המפקד התורן של סופ"ש, והקצינה/חיילת שיושבת איתי לעזור לי, שנשארים במחנה... חוץ מאיתנו וכמה חתולים נטושים, אין זכר לאף אחד! היינו צוחקים על זה במיוחד בחורף כשהבניין הארוך שבו היה המדור שלי, היה נטוש והרוח שבאה מבחוץ, הייתה מעיפה עלים יבשים פנימה למסדרונות, זה היה מראה של משהו כמו המערב הפרוע, דממה, אין נפש חייה ורק קול של רוח נושבת, עלים מתעופפים ו....אני
מי שכתב שמגיעים הבייתה ב-17:00-16:00 לא מכיר טוב את החיים בבקו"ם. לחיילים בבקום, יש מנגנון ייחודי ומיוחד רק לג'ובניקים של בסיס הבקו"ם: