הכל מאוד תלוי וכמובן, כמו שכתבת -
גם המינונים. תלוי גם במצב האשה. הייתי באיזה מפגש פעם של אנשים המשתדלים לחיות ע"פ הטבע ואחת האמהות סיפרה שם על הבן שלה שאוהב קפה. למרות שהיא לא נתנה לו קפה, הוא נמשך לקפה. נדמה לי שהוא בן הגילאים 5-10, לא זוכרת בדיוק. ואז היא אמרה: "אז אולי ילדים לא כ"כ יודעים מה טוב להם". זה לא נכון. גם אם אדם מתקרב לרעל מסוים, זה בגלל שיש לו איזה חסר שאותו רעל ממלא לו כרגע. זה ודאי לא מצב אופטימלי של בריאות, אבל זה המצב הטוב ביותר שיכול לשמור על בריאותו. והוא לא יכול אחרת. כל מצב אחר יהיה מצב של אילוף ובהומיאופתיה, למשל, אילוף=דיכוי ולכן מטפלים בשורש הדברים. זו היתה דוגמה על מנת להסביר שאם אשה בהריון נמשכת לקנמון, היא כנראה צריכה אותו ואם אין לה משיכה אליו, אז לא. בחילות שייכות לעולם המערבי. בחברות שבטיות ומדינות עולם שלישי אין מציאות כזו של בחילות. כתבתי בעבר כאן על מה שכותב ד"ר שלטון על בחילות של נשים בהריון, על כך שהגוף כ"כ מכין עצמו להיות אכסניא לעובר, שהוא בחודשים הראשונים פולט החוצה, או לא מרשה להכנס, לכל דבר שעשוי להרעיל את הדם. יש גם מציאות של ניקוי, שהגוף דוחה אפילו דברים הנחשבים בריאים. במישור הגבוה יותר, לנשים בתרבות המערב יש הרבה יותר קונפליקטים מאשר לנשים בחברות שבטיות. נשים בחברות שבטיות לרוב מבוייתות על הבאת ילדים, על ביצוע התפקיד שלהן בתור נשים, אצלנו, נשות המערב, יש תמיד לימודים על הפרק/זוגיות/עבודה/חברים וחברה/משפחה שלא תמיד גרה בקרבת מקום ולפעמים כל אלו ביחד. הדברים האלו יוצרים קונפליקט שלא תמיד מסתדר עם הבאת תינוק לעולם. עקב הקונפליקטים הללו נוצר מצב של לא-פה-ולא-שם שהוא מצב של בחילה. אפילו ברפואה הרגילה מסבירים את מצב הבחילה ככזה שהגוף מזהה כביכול את העובר כמשהו זר ומנסה להפטר ממנו והתוצאה היא בחילה.