קיטור - ארוך מאד
אני קוראת ותיקה בפורומים ורק עכשיו הצטרפתי לפורום החדש והנחמד הזה, אבל אני חייבת לחלוק עם מישהו את מה שעובר עלי/עלינו בימים האחרונים. ארוך – למי שיחזיק מעמד היינו בפקניק עם עוד כמה זוגות מהשגרירות, ואחד האבות שהוא לדעתי סתום בלחץ לא יכול היה להתאפק ושיחק עם איזו אומגה שהיתה שם למרות שכולם ביקשו ממנו לא לשחק בה כי זה מסוכן, מפה לשם הוא העיף על האומגה את הבן שלו והבן שלו עף על הבת שלי, אור בת 3, והיא נפלה בעצמה רבה מגובה מטר וחצי. היא כמובן מיד התחילה לבכות שכואב לה, ובאמת היד שלה נראתה מוזר, למרות שבהתחלה היא יכלה לעשות את כל התנועות. הגענו הביתה אחרי כשעה, האוטו שלנו היה מקולקל והיינו צריכים הסעה ממישהו אחר, הצעתי לה אמבטיה, בעיקר כדי שאני אצליח לראות את היד ולחרדתי היד היתה נפוחה, כחולה ובפוזיציה של שבר. והילדה עצמה מתלוננת על כאבים, רק ביד הזו (היא ציינה במיוחד ששום דבר לא כואב, רק היד) בוכה, ורוצה רק לישון, מה שמיד החשיד אותי בזעזוע מוח. נסענו למרפאה מקומית (אנחנו גרים במוסקבה) תוך כדי צרחות שלה ושל אחיה הקטן שלא היה עם מי להשאיר אותו, בעיקר כי הוא יונק הנקה מלאה. הרופאה חשדה בשבר ושלחה אותנו לבית חולים אחר לצילומים, מסתבר שיש שלושה!! שברים. חזרנו למרפאה והרופאה גיבסה זמנית, אבל הצילומים לא היו מספיקים, אז למחרת היינו צריכים לעשות עוד צילומים. בסופו של דבר הרופאה אמרה שצריכים אורטופד מומחה לילדים, הרופא של משרד החוץ הסכים לשלוח אותה לארץ, אבל עם הורה מלווה יחיד, ואני עם תינוק בן חודשיים, לא אוכל לטפל בה כראוי לבדי. כך שהיום רועי ואור נסעו לכמה ימים לארץ, השאירו אותנו במוסקבה. זו פעם ראשונה שאני לא איתה לכל כך הרבה זמן, ועוד שהיא הולכת לעבור דברים לא קלים לה. זה לא שאני לא סומכת על רועי, אבל אני דואגת לה וכבר מתגעגעת נורא. ועצוב לי. לפעמים אני מרגישה שהמחיר של לחיות בחו"ל קצת כבד לי מדי, כי אם היינו בארץ הפרידה לא היתה קשה כל כך. זעזוע מוח כנראה שאין. היא עצמה כל הזמן משחזרת את הארוע על כל שלביו. היא מתוקה להפליא ורק הלב שלי נשבר לראות אותה לא מצליחה לעשות דברים טריויאליים. תודה לכל מי שהגיע עד הלום, הייתי צריכה להוציא את כל הסיפור החוצה. דפנה
אני קוראת ותיקה בפורומים ורק עכשיו הצטרפתי לפורום החדש והנחמד הזה, אבל אני חייבת לחלוק עם מישהו את מה שעובר עלי/עלינו בימים האחרונים. ארוך – למי שיחזיק מעמד היינו בפקניק עם עוד כמה זוגות מהשגרירות, ואחד האבות שהוא לדעתי סתום בלחץ לא יכול היה להתאפק ושיחק עם איזו אומגה שהיתה שם למרות שכולם ביקשו ממנו לא לשחק בה כי זה מסוכן, מפה לשם הוא העיף על האומגה את הבן שלו והבן שלו עף על הבת שלי, אור בת 3, והיא נפלה בעצמה רבה מגובה מטר וחצי. היא כמובן מיד התחילה לבכות שכואב לה, ובאמת היד שלה נראתה מוזר, למרות שבהתחלה היא יכלה לעשות את כל התנועות. הגענו הביתה אחרי כשעה, האוטו שלנו היה מקולקל והיינו צריכים הסעה ממישהו אחר, הצעתי לה אמבטיה, בעיקר כדי שאני אצליח לראות את היד ולחרדתי היד היתה נפוחה, כחולה ובפוזיציה של שבר. והילדה עצמה מתלוננת על כאבים, רק ביד הזו (היא ציינה במיוחד ששום דבר לא כואב, רק היד) בוכה, ורוצה רק לישון, מה שמיד החשיד אותי בזעזוע מוח. נסענו למרפאה מקומית (אנחנו גרים במוסקבה) תוך כדי צרחות שלה ושל אחיה הקטן שלא היה עם מי להשאיר אותו, בעיקר כי הוא יונק הנקה מלאה. הרופאה חשדה בשבר ושלחה אותנו לבית חולים אחר לצילומים, מסתבר שיש שלושה!! שברים. חזרנו למרפאה והרופאה גיבסה זמנית, אבל הצילומים לא היו מספיקים, אז למחרת היינו צריכים לעשות עוד צילומים. בסופו של דבר הרופאה אמרה שצריכים אורטופד מומחה לילדים, הרופא של משרד החוץ הסכים לשלוח אותה לארץ, אבל עם הורה מלווה יחיד, ואני עם תינוק בן חודשיים, לא אוכל לטפל בה כראוי לבדי. כך שהיום רועי ואור נסעו לכמה ימים לארץ, השאירו אותנו במוסקבה. זו פעם ראשונה שאני לא איתה לכל כך הרבה זמן, ועוד שהיא הולכת לעבור דברים לא קלים לה. זה לא שאני לא סומכת על רועי, אבל אני דואגת לה וכבר מתגעגעת נורא. ועצוב לי. לפעמים אני מרגישה שהמחיר של לחיות בחו"ל קצת כבד לי מדי, כי אם היינו בארץ הפרידה לא היתה קשה כל כך. זעזוע מוח כנראה שאין. היא עצמה כל הזמן משחזרת את הארוע על כל שלביו. היא מתוקה להפליא ורק הלב שלי נשבר לראות אותה לא מצליחה לעשות דברים טריויאליים. תודה לכל מי שהגיע עד הלום, הייתי צריכה להוציא את כל הסיפור החוצה. דפנה
