שלום רז,
קראתי רק את ההתחלה, אבל בכל זאת יש לי כמה הערות שאני חושב שיוכלו לעזור לך. אחד הדברים המרכזיים שכותבים צריכים להמנע מהם הוא שימוש יתר בפועל 'היה'. כתבת: השעה היתה אחת עשרה וארבעים בלילה, ודני היה על הכביש במשך שלוש השעות האחרונות, וכעת צעד כבר עשרים דקות. הוא היה בירח דבש עם דבורה, אשתו הטרייה בצימר בצפון. היה זה הלילה השני שלהם, והם כבר התכוננו לערב רומנטי שיתחיל בארוחת גורמה לאור נרות, ויגמר, ודאי, בחדר המיטות. אך כמה דקות לאחר תחילת הארוחה, הטלפון צלצל. זה לא עניין גדול, פשוט צריך למצוא פעלים אחרים שיגידו את מה שאתה רוצה בצורה קצת יותר יצירתית. הדבר מוציא ממך, הכותב, יצירתיות, עושר של שפה, עושר של אסוציאציות, והסיפור עצמו יוצא טוב יותר. סופרים טובים, אפילו סופרים שכותבים משפטים מאוד ברורים (כמו אסימוב ואורסון סקוט קארד) מצליחים להמנע משימוש יתר בפועל הזה. זה חשוב משום שאחרת הסיפור נראה כאילו ילד כתב את הסיפור, ולא מישהו שכתיבה היא דבר שהוא מנוסה בו. וחבל. זה עניין פשוט. דבר שני: לא לחזור על דברים פעמיים, ולהשתדל למצוא את הניסוח הפשוט ביותר לדברים. ההערות שלי בסוגריים: "דני! מצוין שתפסתי אותך! אני מקווה שאני לא מפריע, נערי!" בקע קולו של פרופסור הילל מהשפופרת. לא, אתה לא מפריע, רצה דני לומר, אתה רק מצלצל אלי בשעת לילה בירח הדבש עם אשתי הטרייה! שמעת על נימוס?! אבל כמובן שהוא לא אמר זאת, ולא היה צורך. פרופסור הילל לא שמע על נימוס כל חייו, לא כשהיה מדובר בעבודה. הוא היה מכור לעבודה, ואובססיבי באופן מחריד לגבי רעיונותיו והישגיו. אז לא היה טעם שדני ינזוף בו, גם ככה הפרופסור לא יבין וגם לא ישתנה. אף אדם לא משנה לפתע את עורו בגיל שישים וחמש. את הפיסקה האחרונה היית יכול לכתוב כך: אבל כמובן שהוא לא אמר זאת. פרופסור הילל לא שמע על נימוס כל חייו, לא כשהיה מדובר בעבודה. והנה, אותה אינפורמציה בשני משפטים קצרים. ברור למה הפרופ' הפריע, ברור למה הגיבור לא אמר לו שום דבר, וזהו. ואם אתה ממש חייב להכניס את מכור לעבודה, עדיף שתעשה את זה באמעות הטקסט של הפרופסור ולא כמשפט אקספוזיציוני. בכל מקרה, יש לך פסקה שלמה שמתארת משהו שברור אינסטינקטיבית לכל קורא, וזה מקשה על הקריאה. נסה לסנן: מה הקורא יבין בעצמו על פי אינפורמציה מינימלית שאני אתן לו; מה הדרך הכי טובה, הכי פשוטה והכי קצרה להעביר את מה שאני רוצה להעביר. שני הדברים שמניתי הם דברים שיקלו על הקריאה, שיהפכו את הסיפורים שלך לשוטפים יותר, יצירתיים יותר, ברורים יותר, וקשים פחות. וזהו בינתיים.
