קללות

[אלמוג שלי]

קללות ../images/Emo150.gif../images/Emo123.gif../images/Emo190.gif../images/Emo5.gif

הגענו לגיל שמביאים את זה מהגן (גיל 4 וקצת) כל פעם מחדש אנחנו מזועזעים. אחד הילדים בגן אמר לאמא שלו שהוא לא רוצה לחגוג יום הולדת כי אז הוא ימות, הבן שלי משתמש בביטויים כמו לשרוף אותך/ לחתוך אותך. בירור שערכנו העלה כי מדובר בשני ילדים שמביא5ים את ה לגן. הגננת טיפלה בזה נקודתית וזה לא עוזר. אנחנו מסבירים שוב ושוב וכועסים אם נאמרים כאלו דברים בבית. אמרתי שלדעתי צריך לדבר עם ההורים. לא יודעת אם זה נעשה. דרך אגב מדובר בגן בשכונה שנחשבת לטובה. איך זה אצלכם ? מה עשיתם בנידון ?

 

[לבנה123]

עוד לא יצא לי להתמודד עם זה...

אבל מניסיון של חברה - הכי עבד אצלה להגיד ש"אצלנו לא מדברים ככה", בטון הכי רגוע, ולהתעלם מהמשך הביטוי. הכעס שלה (אצלהם לפחות) רק ליבה את העסק.

 

[נטעטע]

אני משתדלת לא לעשות מזה אישו

כדי לא להעצים את זה. ת'אמת, גם הפה שלי לא הכי נקי. מה כן? סיכמתי עם מורן שכל עוד הוא לא מבין מה המשמעות,הוא לא משתמש במילה, כך נחסכים ממני כרגע בן זונה ושאר מרעיו.

 

[אפרסקה]

עוד לא ממש קללות

אבל ענבר התחילה להביא מהגן "אתה פיפי" ו"אתה קקי". אני אומרת לה בקול תקיף שאנחנו לא משתמשים במילה הזו (ומשתדלת לא להתפוצץ מצחוק תוך כדי

) לא תמיד עוזר אבל לאט לאט היא מפנימה.

 

[אלמוג שלי]

עם זה התמודדתי

בשיטת חנה של ליאור הייתי אומרת "ואתה כסא" ואז הוא היה צוחק מזה. זה נפסק אצלנו מאוד מהר כי למעשה לא ממש התיחסנו לזה

 

[מ י כ]

גם אצלינו יש "פנינים" מהגן

גם אצלינו הגן בשכונה טובה,דיברתי עם הגננת זה לא עוזר.אני מנסה להסביר ולאסור,וצור יודע לדקלם יפה שלהגיד מילים לא יפות זה עברה-כמה הפנמה יש-אני לא יודעת...

 

[neta2]

../images/Emo4.gif גמלנו יש ביטויים"חביבים"

ועוד בגיל 3. כמו "אני אשבור את סבתא".. "הגננת "שברה" אותנו. אני אמחוץ אותך, אני אדרוך עלייך.. ועוד

מעולם לא השתמשנו בביטויים הללו וזה ברור שזה מהגן ויש לנו חשד גם ממי בדיוק אבל מה ניתן לעשות עם זה.. אוף.

 

[רוניללה]

"אני אשבור את סבתא"???

פעם ראשונה שאני שומעת משפט כזה...

 

[מעיןבר]

זה שלב...

אני בד"כ לא מתרגשת ולפעמים אפילו מצטרפת ל"חגיגה" (דיבורי פיפי-קקי בעיקר משעשעים אותי וכשאני צוחקת מהעניין זה מנטרל א העוקץ). יש מצבים שבהם אני מסבירה שהמילה לא יפה ולפעמים סתם מתעלמת כי יודת שזה נועד למשוך תשומת לב. אני מתאימה את ההתייחסות שלי למצב הרוח שלי ושלה ובגדול יודעת שזה יעבור. היא נהנית קצת לבדוק את הגבולות בתחום הזה וכרגע אלו גבולת שפחות מעסיקים אותי כי נראה לי שלא תמיד היא מבינה את משמעות המילים ולפעמים זה סתם רצון טיפשי לזעזע אותנו. בשום מקרה אני לא כועסת על הדיבורים הללו...

 

[אלמוג שלי]

הבעיה היא שאחד הקטנים לומד ממנו

יש לו קליטה מאוד מהירה. אתמול שמעתי אותו אומר "אני אחתוך בסכין...". בקיצר, אני נשארת מזועזעת מהביטויים. לפעמים נדמה לי שקללות רגילות ולא אלימות עדיפות

 

[סיגל של שגיא ונגה]

חתכנו חד-משמעית.

"אצלנו בבית לא מדברים כך. אם אתה רוצה לדבר כך לחברים שלך, קח בחשבון שלא יהיו לך חברים". זהו - אין ויתורים. וזה לא רק קללות. לעיתים קרובות הילדים חושבים שאם הם לא מקללים אותנו אבל מדברים אלינו בטון שאינו הולם - אז זה בסדר, כי הרי הם לא מקללים. אז לא! גם טון דיבור חשוב. להתעקש, להתעקש, להתעקש.

 

[אפרסקה]

../images/Emo207.gif ואיך אתם מגיבים למשחקי "מלחמה"?

ענבר התחילה לחזור מהגן עם משחקי "פואה" PUA - שזו הגרסה של הילדים בגן ל"פיאו פיאו" כנראה... תקציר - עושים תנועות ירי ואומרים "פואה". ברור לה שזה משהו שלילי - כשהיא כועסת למשל היא תגיד "אני אעשה עלייך פואה". מצד שני - היא גם מתייחסת לזה כאל משחק חביב (בואי נשחק ב"פואה"). שכלול חדש - אני אקשור אותך שלא תוכלי לזוז ונעשה פואה. איך להגיב? אין לי מושג. מצד אחד שלב התפתחותי וכו'...לא צריך להיות היסטרית מכל דבר. מצד שני עושה לי ממש לא טוב משחקי המלחמה האלה. אצלה בגן יש עוד קטע עכשיו - את לא בת ואתה לא בן - נחשב לעלבון גדול. דוגמא: "שוהם אמר לי שאני לא בת" - מלווה בבכי ועלבון. אני אומרת לה להגיד לו שהיא כן בת ושהיא לא צריכה להעלב מכל שטות ששוהם אומר. ואני רואה שהיא משתמשת בזה להבעת עלבון, למשל אם ילד תפס לפניה משחק שהיא מאוד רצתה היא מסוגלת לרוץ אלי ולבכות "הוא אמר שאני לא בת"... בקיצור - מעניין לנו...

 

[אבוקדוים]

בעניין ה"פיו" (PIU)

באמת גם אנחנו עברנו את זה לפני כחודשיים שלושה. גם לי קצת הפריע לשמוע את האגרסיביות הזו אבל לא חשבתי שזה משהו כ"כ חמור ולכן לא התייחסתי לזה בכלל. זה עבר כמו שזה היה, היום אני לא שומעת "פיו" בכלל. כנראה שמיצה את עצמו. אז אני בעצם מנסה לנחם אותך, שזה ייעלם כמו שזה הגיע. מצד שני, עדיין יש שימוש בנסיונות שונים של הטון האגרסיבי. למשל "תביאי לי כבר !!!" בעצבים.... לזה אני עונה "לדבר יפה" וזהו. אם אח"כ אני לא שומעת "תביאי לי בבקשה" אז הוא פשוט לא מקבל. נראה לי נורמלי הנסיונות האלו מה אפשר ומה אי אפשר, אבל זה באמת מעצבן לפעמים. יותר מטריד אותי שאני שומעת אותו מדבר לילדים בגן בטון מאוד אגרסיבי, ולא נראה לי שהוא מפנים שזה לא יפה לדבר ככה.כנראה כי הם "מעבירים" את זה. כאן כנראה יבוא הנסיון שלו בחיים, כשהוא יראה שאם מדברים לא יפה לילדים - בסופו של דבר הם לא ירצו לשחק איתו. כי כל עוד הוא לא נוכח בזה בעצמו - כל ההסברים כנראה לא יעזרו.

 

[miyoos]

בעיה מוכרת../images/Emo3.gif

הקללות של שירה הן עדיין בגדר של את/ה מגעיל/ה אבל ברור לי שהיא מביאה את זה מילדים שיש להם אחים יותר גדולים ושהם למדו את זה מהם. אנחנו מנסים להסביר לה שזה לא נעים לנו שהיא אומרת את זה כמו שלה לא נעים כשאומרים לה כך. לפעמים היא מבינה ולפעמים לא אבל לא לוותר לחזור ולשנן את זה.

 

[סוכריה על מקל]

הרי אין לה מושג מה ה"פואה" הזה מייצג

היא עושה את זה כי כולם עושים, כי זה מקובל כרגע בחברה שלה. מבטיחה לך שזה יעבור מהר מאוד. לגבי ה"את לא בת" - גם אצל תמרה יש בסגנון "הילי אמרה לי שאני לא יפהפיה!" עם בכי קורע לב. אני כל הזמן מדגישה לה שלא הילי ולא אף אחד אחר יחליט מה היא כן ומה היא לא. השאלה המנצחת אצלנו היא "מי יודע יותר טוב, אמא או הילי?" וכשהיא מצביעה עלי, אני ממשיכה "אז *אני* קובעת שאת כן יפהפיה". הבכי מסתיים מהר מאוד אחרי השלב הזה, וכבר שמעתי אותה עונה לילדה אחרת "אבל אמא שלי אמרה שאני... והיא יודעת יותר טוב ממך!".

 

[שירי שירי]

ומה דעתך על זה: "ואני אזרוק אותך לפח הזבל"

לדעתי אין מנוס לזה, החשיפה לקללות תמיד תגיע - בגן הזה או בביה"ס או בשכונה או למטה בגגינה... אין ברירה. זה מזכיר לי קטע שנפגשתי עם כמה אמהות שהן קרובות אליי יותר, כמעט חברות, מהגן של אוהד, וסיפרתי לאמא הזו שאוהד אמר לי "אמא את מפגרת" ואמרתי שזה ממש מכעיס אותי שככה מדברים וכו'... אז היא צחקה ואמרה שזה כנראה הבן שלה שאמר כי היא מדברת ככה בעצמה בבית שלה ואומרת על עצמה "אוי איזו מפגרת אני ששכחתי X" למשל... נו אז מה הפלא?

מזל שהיא חברה וצחקנו על זה אחרת זה היה לא נעים כי באתי בביקורת... אני פשוט לא מנסה למנוע את זה בגן, אלא מנסה ללמדו שבבית אין מקום לקללות האלה בטח לא נגד ההורים. אני לא עושה מזה סיפור גדול מידי, אלא מקפידה להגיד לו שזה לא יפה לדבר ככה ושאסור להגיד לאמא/אבא X . אני גם שואלת אותו "מה כן מותר להגיד? מה זה מילים יפות?" כדי שהוא ידע מה *כן* להגיד ואז הוא מוציא רפרטואר שלם של מילים מאוד יפות שהוא יכול להגיד ואני מחזקת אותו. אוהד לא מרבה להשתמש בזה, הייתה תקופה וזה כבר לא קורה. הוא למד שאני לא מסכימה לזה בבית. הוא בכלל ילד שמכבד אותנו, לא מקלל ולא מרביץ.

 

[גאיה של זיו]

זה שלב בהתפתחות.

זיו אוטוטו בן 6 ואפשר להגיד שהשלב עבר, או יותר נכון החליף פנים. אני אומרת שאצלנו בבית לא מדברים כך, אבל אני לא מענישה ומשתדלת לא לעשות מזה עניין, זה עניין של בדיקת שפה וגבולות וצריך לאפשר להם את הבדיקה הזו. על חוסר נימוס וטונים לא נעימים, אני מגיבה בחריפות, משום שזה לא עובר אם לא מחנכים נכון. למי ששאלה לגבי משחקי מלחמה של בנים- פיו פיו וכו- אין מה לעשות וזה לא ממש עובר, אם הילד הוא בן

 

[מאיו]

"אצלנו לא מדברים כך"

וגם: "לא נעים לנו לשמוע את זה. אם תרצה להמשיך- תוכל בחדר, חזור בשמחה כשתדבר בצורה שיהיה לנו נעים לשמוע". זה עזר כמעט מיידית. היינו מאד נחרצים ושלחנו לחדר בנחישות.

 

[יעל של רעות]

../images/Emo5.gif../images/Emo2.gif אין אצלינו קללות

אולי זה מזל, אבל אלינו זה (עוד) לא הגיע. החברים של אלון כאלה ילדים טובים!!!! מתוקים ומנומסים להתעלף

. אז אני לא יודעת מאיפה הם מביאים ביטויי אלימות???? זה ממש מפחיד ואני לא יודעת איך אתמודד אם יגיע, הנה אני לומדת מהטיפים שלכם. סביב גיל 3 היו גם לרעות וגם לאלון המון ביטויי פיפי-קקה-תחת-תחתונים, הם נורא נהנו להגיד ולצחוק על זה, לדעתי זה היה חלק משלב התפתחותי, בהתחלה ניסיתי להפסיק את זה ואחר כך זרמתי עם זה (גם אותי זה מצחיק, מה לעשות...) וזה הפסיק מתי שהוא ועבר. עכשיו (תודה לאל) אין קללות או ביטויים אלימים בבית או בין החברים שלהם. אם יהיו, ננסה לעצור כמובן או נתייעץ מה עושים....

 

[דניתת 1]

כנסו היה לי גם מיקרה כזה

זה לא קרה לי ממש אבל היה קטע כזה לאמא שלי אם אחי הקטן הוא היה מקלל וזרק מספריים בגן הבנו אותו לפסיכולוג והוא נירגע אחרי כמה ימים יום יומיים הוא שכח מהפסיכולוג ועוד פעם התחיל אימא שלי התחילה לא להעיר לו הערות על איך שהוא מיתנהג והתחילה לישתוק ופשוט לא לדבר איתו כשהוא שואל אותה אימא אפשר זה... וכל מיני היא לא הייתה עונה לו עד שביקש סליחה והעיקר כבר שתדבר איתו היא עשתה את זה כמה פעמים וזהו זה עבד הוא נירגע לתמיד