קל יותר להתרחק מלהפרד...?

תודע מיכעלי...

(ממש לא תגובה מפגרת) ומקווה שהכל יסתדר כמה שיותר מהר עם הכפרגל המסכנית שלך... (
ומדהים כמה שאת מצחיקית אפילו כשלא הכי טוף...)
י גדול
 
בחיים יש פרידות.

עוד תחווי רבות כמו זו. החיים מובילים אותך בדרכים שונות. לא פעם תאלצי לעזוב מקום וחברים לצורך התקדמות. לפתח ולטפח קשרים חברתיים זה תמיד מבורך. ואת אלו שאת משאירה מאחור.. הם בלבך. מי מהם שנגע בך ומגעו נשזר בתוכך - הוא לא יעלם. חברויות אמיתיות חוצות הרים ואוקיינוסים. [שלא לדבר על עידן הטכנולוגיה המשוכללת. והאינטרנטטטטטטטט!!] את הולכת לדרך חדשה. את הולכת להתחיל מסע חדש בחיים. בין התפכויות הכאב שבבטן יש גם טיפות של התרגשות. להפרד זה כואב. אבל לומדים לעשות זאת. ולהתמודד. וכשמדובר בילדה אמיצה שכמוך - אין כל ספק.
ובנימה אמהית פולנית משהו.. תמיד כיף להאמין שבסופו של עניין כלאלו שתאצלי להפרד מהם בשלבים השונים של חייך.. יפגשו לערב אחד של אהבה וריגושים - ביום חתונתך.
סורי.. הייתי חייבת.. [מ'לעשות.. מירית כבר לא מרשה לי לצחוק עליה.. אני חייבת למצוא מישו אחר לשם כך..]
|לב
אוהפ'תך המונים
 
אני אוהבת אמהות פולניות :)

ככה שזה פסדר. את מוזמנת לצחוק עליי כמה שבא לך
ואת צודקת. מי שנגע לא יעלם ככה סתם. ואני כל כך שמחה שאני לא נותנת לזה לקרות. כי זה יכל להיות מאוד עצוב אם הייתי נותנת לעצמי להמשיך להתרחק עכשיו – בייחוד מאותה חברה ממש קרובה שכתבתי עליה לאופלית. עברנו כל כך הרבה ביחד ולמרות שהתרחקנו אנחנו עדיין כל כך חלק אחת מהשניה. והיה לי עצוב על ההתנתקות – בייחוד איתה. (וואי. איך אני שמחה שכתבתי את ההודעה הזאת.) תודה סייפן. כתבת כל כך יפה. ומרגש. אני אוהבת אותך.
 
למעלה