קנאה ורכושנות

קנאה ורכושנות

העולם הזה בנוי כטלאים, פרקי זמן, חוויות.
פעם אני פה ופעם אני שם.
פעם אני איתו ופעם אני איתה.
פעם זה ארוך ופעם זה חד פעמי.
ותמיד נשאלת השאלה - האם קנאה או רכושנות יש לה מקום בעולם הזה.
אם כן - האם בתנאים מסוימים ואם לא - האם תמיד לא?

האם קנאה יכולה להיתפס כדבר טוב או תמיד כשלילי?
האם קנאה יכולה להיתפס כאיכפתיות וכמחמאה או תמיד כאופססיה או קו אדום שאין לו מקום בעולם הזה.

אשמח לדעתכם.
 
ביחסים צריך קנאה ברמה מסוימת כי אחרת זה מרגיש כאילו לא אכפת

לצד השני ממך ואם היית עושה משהו זה לא יזיז לו.
מצד שני קנאה צריכה להיות במינון הנכון ודי נמוך, כי קנאה שגורמת לחשדנות כל הזמן למרות שאין שום סיבה תהרוס את היחסים או תגרום לך להתרחק ממנו.
 
קנאה ...

אני חושבת שקנאה זה דבר שלילי. וחלק חושבים שקנאה מתייחסת למי שאין לו בטחון בקשר.
כשאני עומדת בפני סיטואציה שיכולה להביא לקנאה, אז אני לא מקנאה לאחרת כמו שאני מקנאה לעצמי ולמקומי. סוג של הישרדות.
הרעיון הוא לדעת איך לווסת את התחושה ולא להעביר החוצה את המסר שיכול להתקבל באמת כמשהו שיגרום להתרחק.
 
בוקר טוב לכולם...קפצתי לביקור קצרצר ....הקנאה

הקינאה היא אם כול חטאת והיא האחות התאומה זהה של "לא תחמוד"
שהוא בעצם הדיבר שעליו מבוססים ארבעת הדיברות שמעליו\לפניו.
הוא דיבר היחיד המרסן את המחשבה וארבעת בדיברות שמעליו הן המעשה.
"לא תחמוד" הוא ההלכה והארבעה שלפניו\שמעליו (כולל "לא תנאף") הם המעשה.
אפשר לומה שהדיבר "לא תחמוד" ( "קנאה וצרות עין" ) הוא "תחילת המחשבה של סוף המעשה"...

או אם תרצי בשפתנו היום אז "לא תחמוד" הוא "האקדח שמופיע במערכה הראשונה ויורה באחרונה"....

(יוצאת מין הכלל היא "קנאת סופרים",(לא אלה שסופרים ת'כסף, אלה ש"סופרים" שסופרים מילים וידע
) אבל גם בקנאה זו יש להיזהר ולהשמר מכול משמר) ...
לכן מחו תמחה את זכר הקינאה בעודה בעיבה ואין בה שום סבבה ולא חיבה.
זה יכול להתחיל "בסבבה וחיוך" אבל תמיד תמיד תמיד וזה נגמר הפוך...

נ"ב ובלי קשר לאמור לעיל
ובוקר טוב גם ללייידי (לא גודייבה) שלנו
 
אז בעצם מה שאתה אומר הוא

שאם חטאנו תחת הסעיף של "לא תחמוד" אז בעצם גם קנאה היא על אותו משקל.
אז במערכת ה"לא תחמוד" שעליה מדברים פה - מותר לקנא :)
 
לא ירדתי לסוף דעתך ולא הבנתי איך

המסקנה שלך שבסייפא של דברייך לאמור: "מותר לקנא" מתאימהו\או תואמת את לדבריי...

"קינאה" "צרות עין" ו"חמדנות" הם אינם עיניין של מותר ואסור, הם עיניין שברגש שקיים בכולנו
אבל אנחנו מצווים להתגבר על עצמנו כאן בעולמנו כדי לשרוד ולחיות כאן "בשלום" האחד\ת עם השני\ה עד כמה שאפשר ...

אז מדובר ב"מסקנה" הפוכה מזו שכתבת...
 
אני אסביר

גם קנאה, גם צרות עין וגם חמדנות - היא מהדברים האסורים על פי התורה ולרוב גם על פי אדם לחברו.
מאידך, אתה נמצא וכותב פה במקום בו אנשים "שמים זין" - סליחה על הביטוי על מה שמותר ומה שאסור על פי התורה ועל פי אדם לחברו.
לכן - אם מותר להזדיין מאחורי הגב של בן/ת הזוג החוקי
אז מותר גם לקנא ולחמוד :)
(אני חלילה לא רומזת שאתה לוקח חלק בדברים הללו שעליהם מדברים פה)

ירדת לסף דעתי?
 
ראשית... אני לא כזה

"צדיק" גדול כפי שאת מנסה לטעון...
בכלל לא וגם אני "שמתי את הזין" שלי במקומות אסורים ולכן אני מדבר בדיעבד ומניסיון שנגמר בביזיון ומאז אני משתדל לעבוד בהיגיון ...

וזה שאנחנו "שמים זין" על מעשה כזה או אחר או בתוך אישתו של החבר
זה לא אומר ש"מותר" לנו לעשות את זה כמו ש"לא מותר" לנו לגנוב ולרצוח וכו' למרות שכן רוצחים וכן גונבים ...
מה שאת מנסה כנראה לעשות זה לקבל אישור שמותר לנאוף כי זה ממילא קיים וממילא עושים את זה...
אז זהו שלא ואסור לנאוף כמו שאסור לשקר לגנוב ולרצוח ואין לכך אישור בדיעבד ...
(ואגב, זה לא אלוהים שמעניש אותנו על מעשנו, זה מעשינו שמענישים אותנ ומוליכים אותנו אל עברי פי ת\פחת וזה מסריח שמה ולא נעים)...

נסי להוציא את הדת ואת אלוהים מהמשוואה ולחשוב מעשית במושגים של עלות תועלת נפשית אישית ואנושית...
 
כולנו לא צדיקים

ובוא באמת נוציא את זה מהדת, כי אני פחות מאמינה בדת אבל בהחלט מאוד טיפוס של אדם וחברו.
אני לא גאה בדברים שעשיתי גם אם הם לא נגמרו בבזיון.
אני שם מהמון סיבות וחלקם דווקא שלום בית.
עדיין, אסור לנו לבגוד בדיוק כמו שאסור לנו לגנוב ולרצוח.
מאידך - יש בנו איזה מקום שמנחם אותנו שגניבה היא לקיחה פיזית של משהו שלא שייך לנו, רציחה היא לקיחת חיי אדם וכשמדובר בלנאוף - אנחנו מוגנים כל עוד לא נתפסים. מה עוד, שגם אם לקחנו "אשת איש" או "איש אשת" (מושג שלי עם זכויות יוצרים) אזי, יש לנו שותף/ה לעניין וכך זה לא גניבה אלא מעשה בהסכמה.
ו ..
שלא ניתפס לעולם.
 
אחותי... את מתפתלת כמו הלסבית שלי כדי

לעשות לעצמך הנחות ולהצדיק את מעשייך...

הפרטנרית שלי, למשל, מחזיקה מעצמה פמיניסטית אבל היא מאוד אוהבת גם להיות\לשחק נשלטת,
וכששאלתי אותה פעם איך זה מסתדר "פמינסטית נשלטת" ועוד על-ידי גבר (לא יודע כמה "גבר" אבל זכר)...

היא הסבירה לי בפשטות שבסמגרת זכות הבחירה הנשי-פמינסטי שלה היא בוחרת להיות "שיפחה"...
אז מה איכפת לי שהשיפחה שלי גם פמיניסטית ....שיהיה...

טוב... אז אני מקבל גם את הודעת ההרגעה העצמית שלך בנושא ...
אני קצר בזמן אז אולי, ואם תרצי כמובן, נדסקס בנושא ביתר הרחבה בפעם אחרת ותסלחי לי שהפעם צינזרתי ולא התייחסתי לכול דברייך...
 
כמובן

שאשמח לדון בזה בזמנים נוחים יותר לכתיבה.
ומן הסתם כולנו עושים לעצמנו הנחות בנוגע לנוחות שלנו בכל מקום בו אנו נמצאים.

לא ראיתי איך הלסבית שלך מתפתלת אבל קרוב לוודאי שאני מתפתלת לא פחות טוב ממנה
.

ואכן, גם אני מחזיקה מעצמי כבעלת דעה, כפמיניסטית וכו' .. ועדיין נותנת לגבר שלי להחזיק את המושכות ... בדיוק כמו שהוא אוהב שאני אהיה "מלכה" ואשכב על הגב חחחח ..
 
קנאה כשלעצמה

מיסודה, זהו רגש שלילי. ישנו מושג של קנאת סופרים שנתפס כחיובי כי אז הוא בעצם מפרה את שני הצדדים.
לדעתי יש הבדל בין קנאה לרכושנות. רכשונות יתר גם יכולה להיות שלילית מאוד, אבל אני חושב שאצל רובנו קיימת מידה כלשהי ממנה, כי זה חלק מאיתנו כבני אדם.
 
אכן ...

אנחנו בני אדם וקשה לעשות הפרדה בתחום הרגש בין האיכפתיות והרצון לקרבה לבין הקנאה שיכולה להיגרם במיוחד במערכות יחסים מחוץ לבית ...
 

turangaleela1

New member
למרות שמאוד מתבקש

לחלק את הרגשות שלנו לטובים ורעים, אני חושבת שבסופו של דבר כל רגש, בין אם הוא טוב ובין אם הוא פחות, הוא מה שאנחנו חווים, אז פחות משנה אם הוא טוב או לא,אלא לדעת לקבל אתהחוויה הזו בנו, ומה נעשה עם זה.
ולרגשות השליליים יש את הדברים החיוביים שבהם. למשל לדעתי בקנאה יש משהו מאוד יפה, היא מראה שאכפת לנו ממישהו.
הרגש עצמו הוא בסדר, השאלה מה עושים איתו.
 
נסי לחשוב על הרגשות שלנו לא במושגים של

"טובים ורעים" אלא במושגים של "יעילים ומזיקים"
כולל כלפי עצמנו...
נראה לי שתקבלי תוצאות שונות ...
(ואני לא טוען שאין ברגשות שליליים "משהו טוב" (?!)
אבל השאלה היא, מה גובר על מה בסיכום\בשקלול\בממוצע הכולל ?! ...
ו\או ב"סוף המעשה" ?! אם מגיע לידי מעשה...
 
צריך לדעת ...

איך להראות את הרגשות הנ"ל.
וזה גם תלוי מאוד בפרטנר שמולנו, כי יש כאלה שירגישו מאויימים ויש כאלה שיקבלו את זה באהבה.
 
למעלה