עם גילך הזעיר, אולי תסביר
מדוע בוצעה התנחלות בשטחים הכבושים, ומדוע ישראל מסרבת לפנות אותם? ואם עדין לא הבנת בגלל גילך הזעיר, כלל אינני קורא לקום ולצאת באופן חד-צדדי, אלא להתחיל מזה שלהסכים לנסיגה מלאה מהשטחים הכבושים תמורת שלום. ברגע שישראל תהיה מוכנה להיפרד מהקולוניות שלה, אבל באמת ולא "כאילו", ייווצר מצב פוליטי חדש לחלוטין. גם כשנפל המשטר הפשיסטי בפורטוגל בסביבות 73, והממשלה החדשה, הדמוקרטית, הכריזה על כוונתה להיפרד מהקולוניות, תנועות השחרור באנגולה, מוזמביק וקאפו ורדה התייחסו לכך בחשדנות, ואמרו נחכה למעשים ולא לדיבורים. אבל, מכיוון שהממשלה הפוטוגלית החדשה התכוונה באמת לסיים את המלחמות בקולוניות, היא פתחה בשיחות עם תנועות השחרור הללו ותוך כמה חודשים שלחה נציגים רשמיים לטקסי הנפת דגלי העצמאות במושבות לשעבר. אז בוא נתחיל מהשאלה הפשוטה: האם אנו מוכנים לוותר על השטחים הכבושים, בלי כל מיני התחכמויות על "גושי התיישבות"? בינתיים המציאות מוכיחה את ההיפך: ישראל עושה את כל מה שבכוחה לסיכול... סכנת השלום! כל צעד זעיר לכיוון שלום מבהיל אותנו, ואנו מחבלים בו בכל כוחנו. גם כשדרשנו ממנהיגי ארצות ערב להיפגש איתנו "בלי תנאים מוקדמים", והם לא הסכימו כל עוד לא נתחייב מראש לסגת מהשטחים הכבושים, קם יום אחד חביב בורגיבה ואמר: טוב, אני מסכים להיפגש איתכם! ואז כל התקשורת הישראלית לעגה לו, ואף השתמשה בביטויים כמו "השתן עלה לו לראש". גם כשהחמאס הלך והתמתן, הציע הודנה אחרי הודנה, ישראל סירבה ועמדה על "זכותה" לחסל את מנהיגי הארגון. דווקא כאשר השייך יאסין על כיסא הגלגלים משך קו מתון יותר בחמאס, הדבר כל כך הפחיד את ישראל, שהיא מיהרה לרצוח אותו. באשר ל"בעלות היהודית" יש לי שתי הערות. 1. האם אתה (בגילך הזעיר) מכיר בכל בעלות פרטית שהיתה כאן באזור עד 48? 2. לדעתי האישית, אין כל סיבה שהמדינה הפלסטינית העצמאית שתקום לא תסכים למגורי ישראלים תחת שלטונה.
