קעקועים

[בארבאבא]

דעתי היא שאת צריכה להתנהג כמו ילדה גדולה

ולהעביר את זה הלאה.
זה הגוף שלו,ואת לא אמא שלו.

כמקועקעת,וכאחת שתמיד אהבה קעקועים-ירתיח
אותי אם מישהו יאסור עליי לעשות זאת.זו האהבה שלי,זו דרך שלי לבטא את עצמי.
ואם את לא תצבעי את השיער לכחול בגללו,זו דיי בעיה שלך שאת מוותרת על משהו שאת כל כך חושקת בו..

 

[wild orchid]

הוא אמר לך מלחתחילה שהוא אוהב קעקועים, שזה

משמעותי עבורו ושיום אחד הוא יעשה קעקוע. יכלת לקום וללכת אבל בחרת להישאר כי כנראה חשבת שאת זו שתצליח לשנות אותו (טעות נפוצה אצל נשים רבות). הגיע היום המדובר ויש לו קעקוע ואת לא אוהבת אותו. אז את לא אוהבת. עדיין יש לך בחירה: להישאר או לקחת את הרגליים וללכת.
מה שכן, גילית תכונה חיובית אצל החבר שלך, יש לו עמוד שדרה והוא לא מוותר על עצמו לבקשת אף אחד\ת.

אם צביעת שיער לכחול נורא משמעותי עבורך, את יותר ממוזמנת לעשות את זה והוא יתמודד.

 

[נישנושיט2]

זוהי מחשבה/ תגובה ילדותית מאוד.

אין לך שום שליטה על הגוף שלו גם אם הייתם נשואים 50 שנה.
תרדי מהעץ הזה או שתיפרדי ממנו לטובתו. אם זה כ"כ מפריע לך ואת לא יודעת למה באופן הגיוני (אוהבת את האדם ויודעת הגיונית שאינך רוצה להיפרד אך עדיין לא מסוגלת להסתכל עליו בגלל שעשה קעקוע) כדאי לברר בטיפול פסיכולוגי למה, בשבילך ולמען הקשר כמובן.