קפה מפחית דיכאון באופן משמעותי בנשים

[deathcaster]

תגובה

גם שלי, מה זה קשור לחצילים או חיסונים? (אם כבר מעלים שדים מהאוב)

 

[פולספגן]

אני מניחה שאם לא היה לך מה לאכול, לא היית

מדבר כך על אוכל וזה לא משנה אם זה חצילים, לחם או שניצל. בדבר אחד אתה צודק, שזה לא קשור לחיסונים, אך מי טען שכן.

 

[deathcaster]

תגובה

לידיעתך, בילדותי, מגיל 10 עד גיל 14 המצב היה כל כך קשה, שבאמת לא היה אוכל... גם אז... חשבתי שחצילים זה מגעיל. אני מניח שאת מחנכת את ילדייך מחד לא להגיד על אוכל שהוא מגעיל, מאידך אני מקווה מאוד שאת מחנכת אותם לא לשקר. עדיף להגיד את האמת, אם מאכל מסוים לא טעים, צריך לשקר?

 

[פולספגן]

יש הבדל בין שמיים וארץ בין "לא טעים" שזה

לגיטימי לבין "מגעיל" שזה צורם. קראתי גם את תגובתך הנוספת מטה ל-Cahill, אז אני דור שני ולא שלישי ואני גם מחנכת אותם שלא יזרקו מטבע של 10 אג', כי מי שלא מכבד את האגורה, האגורה לא תכבד אותו. גילוי נאות:- אני מעולם לא חוויתי מחסור כלשהו וחנכתי גם שצריכים לגמור את כל הצלחת, כך שלא להיות חזיר ולשים בצלחת בדיוק כמה שאתה מעריך שתאכל ואם אתה רוצה עוד, אז תוסיף לאחר שתגמור.

 

[deathcaster]

תגובה

ואני רואה שהנושא מפליג למחוזות רחוקים שכלל לא קשורים לפורום.... שואה... 10 אגורות (אגב... זה משפט שאמא שלי לימדה אותי... אם רואים מטבע על הרצפה חייבים להרים כי "מי שלא מרים אגורה, לא שווה אגורה"...

)... וגם: "ילד טוב משאיר צלחת ריקה". אבל אותי לימדו בבית גם " אל תשקר, אפילו אם זה מה שיש לך לאכול ולא טעים לך, אל תתבייש ותגיד את זה" ההבדל בין לא טעים למגעיל הוא סמנטי בלבד... יש הרבה דברים שלא טעימים לי, חציל פשוט מגעיל הוא ברמה משלו.

 

[פולספגן]

אם כבר גלשנו -

השתתפתי בשרשור של "יורדים" על הקמפיין של המדינה להחזרתם לארץ, כמו לדוגמא זה. חלקם טען שהוא לא רוצה שהילדים שלו יגדלו "על פולחן המוות של מדינת ישראל (יום הזיכרון ודומיו) עדיף לא לחנך עוד דור - אולי יגדלו סוף סוף אנשים שמעדיפים לחיות" [מאחד התגובות]. אני הזדעזעתי מהשיכחה המהירה של אנשים וזה בדיוק באנאלוגיה לתת דיון שלנו כאן על תקופת השפע שיש לנו מבחינת מזון ושכחנו מהר מאוד איך חיו הורינו (במקרה שלך סביך) שלא היה להם את הפריבילגיה לברור סוג אוכל אחד על משנהו. אתה יכול להגיד שזה חינוך הישרדותי או חינוך שלא לראות את הקיים כמובן מאליו או לטעון שזה אותו דבר אך אני מבינה את החשיבות במיוחד לאור העובדה שאנחנו חיים בסביבה שרוצים להשמיד אותנו.

 

[deathcaster]

מממממממ......

אני באמת לא מבין את הקשר בין חציל ובין הדיון שהפנית אליו .... זו כבר גלישה מסוכנת...

אגב, "על פולחן המוות של מדינת ישראל (יום הזיכרון ודומיו)"- קשקוש, אפשר לחשוב שבמדינות אחרות אין ימי זיכרון... קחי לדוגמא את מלטה, אי של שפיות במזרח התיכון שכל קשר בינו ובין מלחמה תלוש מהמציאות כבר זמן רב... ובכן ישראל ומלטה הן 2 המדינות היחידות בעולם שעדיין משתמשות בצופרים בימי זיכרון.

 

[uzi2]

אבל הם מתארים דברים שונים

זה לא רק הבדל בין שפה יפה לשפה לא יפה. מדובר גם בתאור עובדתי שונה. אני למשל אוהב גם חצילים וגם קישואים, ועוד אינספור סוגים של מאכלים. יש גם מאכלים שהם לא טעימים לי. למשל כרובית מבושלת (אני יכול לאכול נניח מרק שיש בו גם כרובית מבושלת, אבל יהיה לי יותר טעים בלעדיה). גם חצילים במיונז - סוג של מאכל חצילים שאני לא אוהב (לא טעים לי), וגם סלק, אבל שארית של סלק או של חצילים במיונז בצלחת לא יפריעו לי ממש. לעומת זאת, דגים אני לא רק שלא אוכל. זה ממש דוחה אותי. זה הרבה מעבר ל- "לא טעים". אם אני יושב בארוחה חגיגית ומגישים שם גם דגים, אני לא אצהיר מיוזמתי בנסיבות האלו שזה "מגעיל אותי" כדי לא לקלקל את ההנאה לשאר הסועדים, אבל אני בפירוש ארגיש שאני מקריב למען האווירה בארוע, בעצם העובדה שאני יושב ואוכל בשולחן כזה. זה כמובן הרבה מעבר לעניין של טעם, ואפשר לעשות תחקיר פסיכולוגי שלם, להבין את הסיבות. בכל מקרה, זה בהחלט הרבה יותר מאשר הבדל בין שפה יפה לשפה לא יפה. זה מתאר דברים שונים. לגבי עניין השואה והכרת החשיבות של המעט, אני חונכתי על פרופורציות. כלומר דין פרוטה כדין פרוטה, דין מאה כדין מאה, ולכל דבר יש מחיר. וגם אם אני משתדל לא לשים בצלחת יותר ממה שצריך, לא אראה חשיבות לסיים הכל (מבחינה בריאותית - עדיף שאוכל פחות). יתרון זה לא יתן, וזה גם לא ישפר את ההתמודדות עם בעיות הרעב והמחסור באוכל שיש באוכלוסיות מסויימות.

 

[deathcaster]

עוזי

גם אני בעברי הייתי "שונא דגים" כמוך, מאז "חזרתי בתשובה (תבונה)" קפוץ פעם אחת לחיפה, אני אקח אותך למקום בו יגישו לך חתיכה מכובדת של דג ואתה תחשוב שאתה אוכל סטייק.

 

[uzi2]

אני יכול לאשר לך

שגם אני בילדותי לא אהבתי חצילים, ולא קישואים. עם הזמן לומדים לאכול דברים. ניסו בעבר, בדרכי תרמית, לתת לי קציצת דג שחשבו שלא אזהה שזה דג. זה נגמר בכך שאיבדתי את האמון במי שעשתה לי את התרגיל, ולא סלחתי לה הרבה זמן על המעילה באמון. שוב, זה מעבר לטעם. גם אם לא אדע עד אחרי שאכלתי, ברגע שאדע, סביר להניח (אני מצנזר את עצמי כאן לכבוד הליידיז שבפורום). אבל אם תארגן לשנינו ארוחה של דג ברוטב חצילים - אז אני אשקול

.

 

[deathcaster]

תגובה

אין ספק ש"טעם נרכש" זה התנייה פבלובית שכולנו כילדים נדרשים לעבור בצורה כזו או אחרת. אני בילדותי שנאתי חצילים וקישואים, וגם כיום. (לא משנה מי מבשל ואיך) בילדותי לא ממש התלהבתי מדגים (מה לעשות, הסבתא הפולנייה לא ידעה לבשל טוב, גם דגים), כיום אני מאוד אוהב דגים (בעיקר בגלל השכנה הטריפולטאית עם החריימה האלוהי שלה

). "אבל אם תארגן לשנינו ארוחה של דג ברוטב חצילים"- דבר איתי כשהגהנום יקפא

 

[פולספגן]

מגעיל ודוחה מבחינתי זה על אותה פזה.

אפשר להגיד לא טעים לי, לא אוהב, לא רוצה או כל אופציה מעודנת יותר. מגעיל ודוחה זה צורם לי. אין ספק שמבחינה בריאותי, עדיף שתוכל פחות (בגבול מסויים), אך אפשר מראש לשים מעט בצלחת ואם רוצים עוד, אז מוסיפים. כשאני נמצאת במסעדות אכול כפי יכולתך או בבתי מלון, אני מזדעדעת מאשנים שממלאים כמו חזירים 5 צלחות דחוסות ובסוף משאירים כמעט את הכל. למה לא לקחת צלחת אחת, לסיים ואז לגשת שוב? לגבי ישפר או לא ישפר, אז אני חולקת עליך, כי אם כ"א יחשוב שהוא לא יישפר, אז זאת תהיה נבואה שהתגשמה ואם כ"א יחשוב שהוא יישפר ויתרום קצת, אז זה ישתפר. זה נכון לכל דבר, כמו לגבי איכות הסביבה בנושא מיחזור, שימוש בסלים במקום שקיות ועוד ...

 

[uzi2]

אין ספק שזה צורם

ולכן בעת הארוחה החגיגית שתארתי, אמנע במידת האפשר (וככלל אפשר להימנע) מלהשתמש במונח הזה. יחד עם זאת, אם אומר "לא אוהב" לא אדייק עובדתית, כי יש הבדל תהומי מבחינתי בין כרובית מבושלת (שאותה אני לא אוהב, כי היא לא טעימה לי) ובין התגובה שלי לדגים.לפי הנסיבות, האם עדיף לעגל פינות או לדייק עובדתית תלוי בסיטואציה.

 

[uzi2]

ולגבי מה שישפר

כמובן שציינתי במפורש - שאשתדל לא לשים יותר אוכל ממה שצריך, כך שבעניין של לא לקחת לצלחת יותר ממה שצריך, ולא לקנות בסופר יותר ממה שצריך, אני איתך לגמרי, אבל אם אוכל יותר ממה שצריך בגלל שבכל זאת יש בצלחת, ולא הערכתי נכון, הכלל שקיים אצל לא מעט אנשים שחוו רעב אמיתי, של לסיים הכל, לא יביא לשום דבר טוב. ההערה שלך שאם כל אחד יחשוב שהוא לא ישפר, אז זו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה, נכונה, אך אני לא רואה את הרלוונטיות שלה לאלו שאוכלים יותר ממה שצריך בגלל שאסור לזרוק אוכל. ועדיין הכל בפרופורציות. אין טעם להשקיע מאמץ עיקרי, ברחיצת כלים במים עומדים, כאשר יש פיצוץ בצנרת של הבית שגורמת לבזבוז של קובים. אין טעם להשקיע זמן בלחסוך אגורות כשהזמן הזה שווה מאות שקלים. תשקיעו את הזמן בצורה חכמה, וישאר לכם יותר זמן לתרום למי שנזקק. תעריכו נכון את שווי הזמן שלכם, ותתמקדו רק במה שווה את הזמן, ויהיה לכם כסף לתרום למי שצריך. אם תשקיעו הרבה זמן באגורות, לא יהיה בסוף מספיק כסף לעצמכם. הגדולה היא להעריך נכונה את שווי הזמן שלכם. אני כאן עושה הבדלה ברורה, בין מצב שבו התרומה שלי לא משמעותית כי אני אדם אחד ואחרים לא עושים (אבל היה נכון שכולם יעשו), ובין מצב שבו לא נכון לי כמו גם שלא נכון לאחרים, לעשות דברים מסויימים. בפיצוץ בצינור חשוב לטפל. בגורמי בזבוז המים העיקריים חשוב לטפל. בדברים שבהם ההקרבה יחסית גדולה, (בין אם אחד מקריב ובין אם כל האוכלוסיה) יחסית לחסכון, לא נכון לחסוך.

 

[deathcaster]

הוא שאמרתי, מבחינתך = סמנטיקה

 

[deathcaster]

עוד משהו

שמת לב שאותך דגים דוחים ואף אחד לא מעיר לך, אבל שאותי חציל מגעיל אז זה הופך להיות לא בסדר? איך אתה מסביר את זה?

 

[uzi2]

אני מניח שאם הייתי רק כותב

משהו כמו "דגים זה מגעיל", אז הייתי מקבל אותם ריקושטים. גם לא סתם בחרתי להשתמש במילה "דוחה" במקום "מגעיל".

 

[deathcaster]

בדקתי בבבילון ובמורפיקס כדי להיות בטוח

דוח זו מילה נרדפת למגעיל... מעניין מדוע דגים זה בסדר וחציל זה לא

 

[נ ע מ ה מ ה]

כיון שאנו לא רובוטים

אלא בני אדם, הקונוטציות המילוליות, ההקשר, התרבות, הנימה... חשובים יותר מאשר הגדרה מילונית יבשה במורפיקס זה למה! אולי גם ככל שמאכל הופך להיות מורכב יותר אישי יותר אולי תרבותי יותר רגשי יותר רמת ההעלבות מהמילה מגעיל גדולה יותר למשל אם אדם יגיד "מגעיל" על אוכל שמאכילים דגים רמת ההעלבות תהיה - 1 על דוגלי של הכלב - 2 על האבטיח שהביא אבא - 3 על שניצל טבעול - 4 על החציל שלך - 5 על המטבוחה - 6 על הסלמון האפוי - 7 על הקובה של הדודה העירקית - 8 על גפילטע פיש של האמא הפולנייה - 10

 

[deathcaster]

מצוין

אז לדעתך, "מגעיל" זו מילה חמורה יותר מ"דוחה"? למה? בגלל שזה קשור לאוכל? האם יש הבדל בין "חציל מגעיל" ובין "חציל דוחה"? האם יש הבדל בין "דג מגעיל" ובין "דג דוחה"? את רק מחזקת את דבריי שטענתי כי זו בעיה סמנטית בלבד, אנשים מסוימים חונכו לפי נורמה חברתית מסוימת שזה לא יפה להגיד "איכס" או "מגעיל" על אוכל, אבל "דוחה" זה בסדר? אני לא רואה שום הבדל, האם זה עושה אותי לרובוט? הרי כולנו בני אדם כדברייך, ולפיכך אם אנו לא רובוטים, כל אחד מאיתנו קיבל חינוך שאינו זהה לזה שקיבל האחר. אותי חינכו שעדיף להגיד את האמת. כמובן בנסיבות המתאימות, בפורום באינטרנט אין לי שום בעיה להגיד קבל עם ועדה שחציל זה מגעיל, אם אתארח ויציעו לי חציל, אסרב בנימוס בטענה שאני לא מסוגל לנגוע בחציל כשם שעוזי יסרב בנימוס אם יציעו לו דגים. עד עתה מכל התגובות הנ"ל, לא שמעתי (למעט סמנטיקה פשוטה) מדוע "מגעיל" זה לא בסדר ו"דוחה" זה כן בסדר.....על אוכל או על כל דבר אחר.