רק בקומיקסים מעפנים ../images/Emo3.gif
ים וזה, השמרו לנפשותיכם. אם לעלילה יש טיפה יותר עומק מציור של עשן שכתוב לידו "בום!", הקהל יזדהה עם האופי של הדמות ולא עם איך שהיא נראת. ברור שאיך שהיא נראת כן משחק כאן תפקיד, אבל אם לדמות יש גם אופי מלבד החיוך המקסים שלה, הוא זה שיקבע את הטון. והסרט החדש של באטמן בהחטל מנסה להכניס קצת יותר עומק מקומיקס. הג'וקר של הית' לדג'ר, אגב, לא היה ממש מכוער. עשו לו קווים אדומים ופרצוף לבן והכל, אבל מכוער הוא לא היה. לא יפה במיוחד, ויחסית לפרצוף הרגיל של לדג'ר זה היה קטסטרופלי, אבל בהחלט לא מכוער. והשטות הזאת שהם עשו לטומי לי ג'ונס הייתה פשוט מביכה. הבעיה העיקרית איתו שכל פעם שהסרט ניסה להבהיר ש"עכשיו הוא רע, ניאהאהאה" הוא פשוט הפנה את הצד השרוף למצלמה. לא ממש עבד. עם פרצוף שלא יכול לעשות הבעות כי הוא עשוי מפלסטיק, המסר של האימה והטירוף לא עבר. אתה שוכח שיופי-רשע מושך אנשים, כשכיעור-רשע לא. אם מישהו הוא מכוער - הוא מכוער, מתרחקים ממנו. אם מישהו הוא רשע-יפה יש בו משהו מקסים שכזה שאנשים ימשכו אליו (ובמילים אחרות - סקס אפיל), מה שיהפוך אותו להרבה יותר מסוכן, הרבה פחות צפוי והרבה יותר פסיכופטי. בסרט או בספר (ספר פחות, כי לא רואים, אבל יש שם אופי לדמויות אז אולי גם שם) זה יעבוד יותר טוב, פשוט כי זה הרבה יותר מאיים מרשע מכוער. בקומיקס לא, כי בקומיקס אם הרשע לא מכוער, לא יהיה הרבה הבדל בינו ובין הטוב. אחרי הכל, שניהם עוברים על החוקים, שניהם על-אנושיים, שניהם הורגים אנשים. היופי או הכיעור זה הדבר היחיד שמבדיל בניהם. חוץ מהמניע, אבל זה טיעון קצת חלש ולא משהו שרואים מייד כשפותחים את החוברת. ולכן הג'וקר של לדג'ר יותר טוב מהג'וקר של ניקולסון
אמנם לא נמשכו אליו ולא הייתה את המפגרת שתלך אליו הביתה, אבל הוא בהחלט היה הרבה פחות צפוי מהג'וקר של ניקולסון (וואו, הקטע עם הלהעלים עיפרון). וגם כי לדג'ר פשוט שיחק את זה טוב יותר. הטיקים האלה בפה היו מושלמים, והצחקוקים השקטים יותר שלו לקחו בהליכה את צרחות הצחוק של ניקולסון. וניקולוסון בכלליות מעפן, הוא ממחזר את אותה דמות בכל סרט שלו. והוא גם איש מגעיל!
